צביקה גרינגולד

צביקה גרינגולד

לידה	10 בפברואר 1952 (בן 72) י"ד בשבט ה'תשי"ב לוחמי הגטאות, ישראל
מדינה
השתייכות	צבא הגנה לישראל
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
קצין אג"ם בחטיבה 188
פעולות ומבצעים
מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור הגבורה

גרינגולד (מימין) באירוע חנוכת כפר איילים באופקים ב-2007.

צבי (צביקה) גרינגולד (נולד ב-10 בפברואר 1952) הוא קצין שריון שקיבל את עיטור הגבורה על לחימתו במלחמת יום הכיפורים בקרב על נפח ברמת הגולן. במסגרת כוח מאולתר, שהקים ושכונה ברשת הקשר "כוח צביקה".

במהלך רוב הלחימה כלל כוח צביקה טנקים מועטים בלבד, ולעיתים אף את הטנק של גרינגולד בלבד. לחימתו של גרינגולד הייתה גורם משמעותי בבלימת התקדמות הצבא הסורי אל פנים רמת הגולן.

לאחר המלחמה פיתח גרינגולד קריירה אזרחית כמנהל, במיוחד במפעלים העוסקים בתחום האנרגיה, ועסק בפעילות ציבורית. כיהן כיושב ראש הוועדה הקרואה באופקים.

ביוגרפיה

גרינגולד נולד בקיבוץ לוחמי הגטאות, ובשירותו הצבאי שירת כחייל וקצין שריון בגדוד 74 ('סער') של חטיבה 188. מאמצע 1973 פיקד על פלוגה ז' של גדוד 74. בסמוך לראש השנה תשל"ד החליף אורי מיכאל עקביה את גרינגולד, שיצא לחופשה קצרה בין תפקידים.

מלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – כוח צביקה

ביום הכיפורים, ב-6 באוקטובר 1973, שהה גרינגולד (אז סרן) בבית הוריו בקיבוץ לוחמי הגטאות. כאשר שמע על פרוץ המלחמה חזר ביוזמתו לבסיס המפקדה של חטיבה 188 ברמת הגולן. בעיצומם של הקרבות תפס פיקוד על כוח מאולתר שאורגן מאנשי צוות וטנקים פגועים במחנה נפח. הצוות מנה שלושה טנקים מדגם צנטוריון, אשר שניים מהם נפגעו כבר בתחילת הקרב, אחד מהם לא היה בר-תיקון והושאר מאחור. לקראת הערב החל גרינגולד לנוע על ציר הנפט יחד עם הטנק השני לקראת מה שחשב באותו שלב כחבירה למוצב 111 מזרחית לצומת חושניה. אולם כאשר הגיע גרינגולד לגבעות המשקיפות על אזור הצומת גילה להפתעתו הרבה, חטיבת שריון סורית אשר מנתה מאות טנקים ונגמ"שים, שהצליחה להבקיע את קו ההגנה הצה"לי ולחדור אל מרכז הגולן. גרינגולד התמקם בעמדות שולטות אשר חלשו על חניון הרק"ם הסורי, ופתח באש, תוך כדי ביצוע תמרונים הכוללים ירידה מהעמדות ועלייה מחודשת עליהן, על מנת להקשות על הסורים מלפגוע בו. הדבר יצר אצל הסורים תחושה של מספר טנקים רב. לקראת השעה 22:00 נפגע הטנק שעליו פיקד גרינגולד, ויצא מכלל שימוש לאחר היתקלות עם טנק סורי מדגם T-55, שהסתיים בפיצוצו. גרינגולד תפס פיקוד על הטנק השני מהכוח שלו. באותה עת, היו איתו אנשי הצוות בטנק: מורדי ארזי הטען-קשר, איציק ארנון התותחן ופיליפ ברקוביץ הנהג. פיליפ הנהג נהרג מאוחר יותר.

לקראת חצות חברה אליו פלוגת מילואים מגדוד 266 בפיקודו של סא"ל עוזי מור בכוח של 12 טנקים, אולם ספגה פגיעות ישירות כבר בשלבי החבירה הראשוניים ממארב נ"ט שהציבו הסורים בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר. גרינגולד עצמו נפצע אף הוא בקרב מאותו המארב אולם, למרות פציעתו, עלה על טנק אחר של פלוגת המילואים והמשיך לפקד עליו עד שנשאר שוב לבדו במהלך הלילה.

בבוקר 7 באוקטובר הצליח צביקה יחד עם מח"ט 188 אל"ם יצחק בן שהם וסמח"ט 188 סא"ל דוד ישראלי, שהגיעו לקראת הבוקר יחד עם פלוגת טנקים מאולתרת, לבלום את ניסיון הפריצה של הסורים מדרום-מזרח למחנה נפח. אולם מיד לאחר הצלחת בלימת החטיבה הסורית התברר כי חטיבה סורית נוספת הצליחה לאגף את כוחות צה"ל ולהתקרב למרחק של מאות מטרים בלבד משערי המחנה מכיוון צפון. צביקה יחד עם יצחק בן-שהם ודוד ישראלי הסתובבו ונסעו חזרה על ציר הנפט לכיוון המחנה. הכוח השתתף בקרב על נפח והיה חלק מהכוחות שמנעו מהסורים לכבוש את המחנה ולהמשיך מערבה לכיוון גשר בנות יעקב.

בתום הקרב פונה גרינגולד לבית חולים בצפת, אך שבוע מאוחר יותר חזר לחטיבתו ברמת הגולן. החטיבה המשיכה להילחם באזור "המובלעת" הסורית נגד חיל המשלוח העיראקי והירדני. במהלך מלחמת ההתשה במובלעת הסורית שירת כקצין אג"ם של חטיבה 188.

הכוח בפיקודו של צביקה, אשר זכה לכינוי "כוח צביקה" ברשת הקשר, הצליח במשך 24 שעות קריטיות לבלום את הכוחות הסוריים, שהיו בסדר גודל של שתי חטיבות שריון, מלכבוש את נפח ולהתקדם לעבר נהר הירדן. הודות לתושייתו ואומץ לבו וכן תשדורות האלחוט שיצר חשבו הסורים וגם כוחות צה"ל כי מדובר בכוח גדול משהיה באמת. קרב הבלימה שלו סייע לכוחות המילואים מחטיבה 679 בפיקודו של אורי אור להתארגן. על לחימתו בקרבות אלה זכה לעיטור הגבורה.

תיאור המעשה: ביום 6 באוקטובר 1973 שהה סרן צבי גרינגולד בקיבוצו, לאחר שסיים את תפקידו הקודם, זמן קצר לפני המלחמה, והוא טרם משובץ בתפקיד אחר. כשנודע לו על פרוץ הקרבות, חזר ליחידתו הקודמת ברמת-הגולן, ארגן לעצמו כוח של 3 טנקים ויצא לבלום את התקדמות שריוני האויב לעבר צומת נפח. במהלך קרב זה אבדו 2 טנקים, והוא נשאר לבדו מול ניסיונות חוזרים-ונשנים של הסורים להתקדם לעבר נפח. במשך שעות נלחם יחידי, בעוד שבכל רשתות-הפיקוד חשבוהו כמפקד כוח טנקים שכונה "כוח-צביקה". אחר-כך, הצטרפה אליו יחידת-מילואים, אשר ניסתה להתקדם, אך נאלצה לסגת בגלל ריבוי הנפגעים. במהלך קרב זה נפגע הטנק של סרן צבי גרינגולד והוא נפצע. למרות פציעתו עבר לטנק אחר של יחידת-מילואים, ונטל לידיו את הפיקוד עליו. בהמשך הלילה נשאר שוב לבדו, בולם במשך כמה שעות את ניסיונות הפריצה של הסורים, עד שהצטרף אליו, לקראת הבוקר, סגן-מפקד-חטיבה עם טנקים נוספים. עם בוקר כאשר נתקבלה הודעה שכוח סורי הגיע מכיוון אחר למחנה נפח, קיבל הוראה לנוע במהירות לעבר המחנה. יחד עם טנק אחר נוסף הדפו את טנקי-הסורים, אשר הגיעו לגדרות המחנה. לאחר הקרב פונה-לבית החולים אבל כעבור שבוע חזר להמשך הלחימה. בעמידתו האיתנה, אגב גילוי גבורה עילאית, עיכב ומנע את התקדמות הסורים לעבר נהר הירדן. על מעשה זה הוענק לו : עיטור הגבורה אייר תשל"ה מאי 1975, שמעון פרס, שר הביטחון

— עיטור הגבורה לצביקה גרינגולד

סיפורו של צביקה גרינגולד התפרסם לראשונה במגזין "במחנה", מיד אחרי המלחמה, בסדרת כתבותיו של רנן שור. בתחילת שנות ה-80 ערערו סא"ל עוזי מור ואל"ם אמנון שרון, על סיפור "כוח צביקה". קצין חינוך ראשי יוסף אלדר, אף הורה להוציא את הסיפור ממערך לימוד מורשת הקרב של צה"ל עד לבדיקת הנושא, אך הרמטכ"ל קבע שאין לערער על העובדות, וסיפורו של גרינגולד התבסס כאחד מסיפורי הגבורה הבולטים במלחמת יום הכיפורים.

ב-2008 פרסם גרינגולד את זכרונותיו מהקרבות. ספר זה זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 2009‏.

יש החולקים על סיפור הגבורה של גרינגולד וטוענים שהוא נופח באופן לא-מידתי. לעומתם טענו ראש ועדת העיטורים מנחם מרון, כמו גם היסטוריונים צבאיים שונים, בהם אבירם ברקאי, שבחן את הדברים בספרו "על בלימה", כי הדברים, כפי שתוארו בנימוקים שליוו את הענקת העיטור, כמו גם האופן שבו לחם גרינגולד, אכן התרחשו, והעיטור ניתן לו בדין.

קריירה אזרחית

לאחר המלחמה שירת גרינגולד בצבא הקבע למשך שנה ולאחר מכן שב לקיבוץ לוחמי הגטאות בו עבד בבריכות הדגים בגידול בורי, קרפיון, אמנון וכסיף. בהמשך קיבל תואר ראשון בכלכלה וניהול מהמרכז האקדמי רופין. בשנת 1991 התיישב עם משפחתו ביישוב קורנית שבגוש שגב. גרינגולד המשיך בשירות בשריון במסגרת כוחות המילואים, והשתחרר בדרגת אלוף-משנה. גרינגולד התמחה בניהול, ובמשך שנים שימש בתפקידי ניהול, בתחילה במסגרת מפעל טבעול שהיה שייך לקיבוצו, לוחמי הגטאות, ולאחר מכן בגופים מסחריים שונים. באמצע שנות ה־90 שימש כמנכ"ל תעשיות אלקטרוכימיות. בשנת 1998 מונה למנכ"ל בתי הזיקוק לנפט בחיפה, ובשנת 2001 פתח עסק עצמאי לייעוץ ויזמות. גרינגולד כיהן בדירקטוריונים של חברות ציבוריות שונות בהן תפרון והבנק הבינלאומי. ב-2016 רכש יחד עם משה לוי והיזם ישראל לנג את יקב ססלוב. באותה שנה גם קיבל את אות "יקיר משגב" ואת אות המועצה לארץ ישראל יפה.^{[דרוש מקור]}

קריירה פוליטית

גרינגולד התמודד בבחירות שנערכו לראשות המועצה האזורית משגב, ב-27 בנובמבר 2007. מצעו דיבר על טיפוח יישובי משגב, פיתוח התשתיות, ושמירה על אופיים הכפרי של היישובים, תוך בניית שותפות עם היישובים הבדואים, ושמירה על יחסים חיוביים עם היישובים הערביים באזור, ועל "העמדת האדם ורווחתו במרכז ההווייה של האזור". סיסמת מסע הבחירות שלו הייתה - "מנהיגות למשגב - המועצה לשירות התושבים".

במהלך מסע הבחירות התבטא בריאיון לערוץ 2 באשר לעתירתם של בני זוג ערבים לבית המשפט הגבוה לצדק כי יתאפשר להם להתגורר ביישוב רקפת על אף סירובה של ועדת הקבלה לקבלם, במילים - "אין לי דבר נגד ערבים, ולקרוא לי גזען זה יותר ממעליב. אבל הכנסת משפחות ערביות למרקם של ההתיישבות היהודית במשגב זה קעקוע של מפעל ההתיישבות הציוני, וזה מה שהם מתכוונים לעשות". בבחירות עצמן זכה גרינגולד במקום השלישי מבין שישה מועמדים, בהפרש של תשעה קולות מן המקום השני, תוצאה שלא איפשרה לו להמשיך ולהתמודד בסיבוב השני בבחירות.

באוגוסט 2008 מונה גרינגולד על ידי משרד הפנים ליושב ראש הוועדה הקרואה באופקים. הוא שימש בתפקיד עד 2013, אז נבחר איציק דנינו לראשות העיר.

חיים אישיים

גרינגולד נשוי ואב לשלושה. נכדו הוא נבו זומרפלד, קפטן נבחרת העתודה בכדורסל שזכתה ביולי 2023 במדליית הכסף בגמר אליפות אירופה בכדורסל עד גיל 20.

לקריאה נוספת

• רנן שור, צביקה מול הסורים, במחנה גיליון 3–4, 24.9.1974, עמ' 17–18
• כוח צביקה - 24 שעות של גבורת במלחמת יום הכיפורים, צביקה גרינגולד עם עמי דור-און, הוצאת מודן, 2008.
• אבירם ברקאי, על בלימה: סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור, ספרית מעריב, 2009.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צביקה גרינגולד בוויקישיתוף

• עיטור הגבורה שהוענק לצבי גרינגולד, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
• קורות החיים של פיליפ ברקוביץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
• ברוך נבו, פשוט שריונר, באתר הארץ, 27 באפריל 2009
• רוית נאור, אחריך, צביקה: טיול ברמת הגולן בעקבות לוחמים, באתר ynet, 27 בספטמבר 2009
• בודד מול הסורים מצפן מורשת 5 מרץ 2020
• עדות סרן צבי גרינגולד, מפקד "כוח צביקה" בפני אוספי החומר של ועדת אגרנט, 18.4.74
• מחלקת היסטוריה – כוח צביקה, 83 עמ, ארכיון צהל ומשהבט, תיק – 1986-157-342

הערות שוליים

ראשי ועד המתיישבים, מועצת ועיריית אופקים

לפני ההכרה במועצה המקומית יעקב שמשוני (ראש מרחבים) יהודה מרציאנו (ועד מקומי) 1955 1955–1958 כמועצה מקומית דב פרידקין (מועצה ממונה) משה ביתן יעקב כהן (ועדה קרואה) משה מייבסקי (ועדה קרואה ונבחר) יחיאל בנטוב אברהם רביבו יחיאל בנטוב יאיר חזן מ-1958 מ-1960 מ-1961 מ-1963 מ-1969 מ-1978 מ-1983 1989–1993 כעירייה מיכה הרמן (מועצה / עירייה) יאיר חזן אבי אסרף אריה אזולאי (ועדה קרואה) צביקה גרינגולד (ועדה קרואה) איציק דנינו מ-1993 מ-1998 מ-2003 מ-2007 מ-2008 2013–והלאה