צבא לבנון
| |||
| מדינה |
 לבנון | ||
|---|---|---|---|
| תקופת הפעילות |
1 באוגוסט 1945 – הווה (78 שנים)  | ||
| מטה |
ירזה | ||
| מנהיגות | |||
| המפקד העליון | נשיא לבנון | ||
| כוח אדם | |||
| גיל הגיוס | 18-30 לגיוס התנדבותי. | ||
| זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | גברים בגילאי 18 עד 49: 974,363 (הערכה מ-2005) | ||
| מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | גברים בגילאי 18 עד 49: 821,762 (הערכה מ-2005) | ||
| כוחות פעילים | 75,000 | ||
| תקציב | |||
| תקציב שנתי | 845 מיליון דולר (2010) | ||
| אחוזי תמ"ג | 1.1% (2010) | ||
|
www | |||
  | |||
.svg)
צבא לבנון (בערבית: القوات المسلحة اللبنانية, בצרפתית: Forces Armées Libanaises) מורכב משלושה זרועות: כוחות היבשה, חיל האוויר הלבנוני והצי הלבנוני. משימת הצבא היא לשמור על הביטחון והיציבות במדינה, להגן על גבולותיה ועל נמלי הים. כמו כן הצבא אמור לסייע במבצעי סיוע וחילוץ, כיבוי אש ועוד. שלוש זרועות הצבא מתואמות במטה משותף, שמשכנו בירזה, ממזרח לבירה ביירות. לצבא שש מכללות ובתי ספר ברחבי המדינה, להכשרת החיילים. חלק מהצוערים נשלחים למדינות אחרות לשם הכשרה נוספת. כ-85% מהציוד אותו מפעיל הצבא הוא ממקור אמריקאי וסובייטי.
צבא לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא הלבנוני (צבא היבשה, בערבית: الجيش اللبناني) מורכב מהכוחות הבאים:
- חמישה פיקודים אזוריים
- 11 בריגדות ממוכנות
- בריגדת משמר הרפובליקה
- רגימנט קומנדו
- חמישה רגימנטי כוחות מיוחדים
- רגימנט מוטס
- רגימנט קומנדו ימי
- שני רגימנטי ארטילריה
בריגדת משמר הרפובליקה אחראית לביטחון הנשיא ומצטרפת אליו במסעותיו.
הציוד העיקרי של הצבא כולל:
- בערך 700 נגמ"שי M-113
- 100 טנקים מתוצרת ארצות הברית מדגם M-48 A1/A5
- 200 טנקים מתוצרת ברית המועצות מדגם T-54
- 40 טנקים קלים מתוצרת צרפת מדגם AMX-13
לצבא יש גם מגוון של ציוד ארטילריה וטילים.
הצי הלבנוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חיל הים הלבנוני
הצי הלבנוני אחראי על הגנת המים הטריטוריאליים של לבנון, על הגנת הנמלים, ומלחמה בהברחת סחורות. ציודו כולל:
- חמש ספינות סיור מתוצרת בריטניה מדגם ATTACKER בעלות הדחק של 38 טון
- שתי ספינות סיור מתוצרת בריטניה מדגם TRACKER בעלות הדחק של 31 טון
- שתי נחתות מתוצרת צרפת מדגם EDIC בעלות הדחק של 670 טון
- 25 סירות סיור בעלות הדחק של 6 טון
חיל האוויר הלבנוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – חיל האוויר הלבנוני
לאחר תקופה ארוכה בה לא עשה שימוש במטוסים בעלי כנף קבועה, חזר חיל האוויר הלבנוני בשנים האחרונות להפעיל 4 מטוסי הוקר הנטר. כמו כן קיבלה לבנון מארצות הברית מטוס מדגם ססנה 208 קרוון החמוש בטילי הלפייר. מטוס נוסף מסוג זה הגיע ללבנון בשנת 2013. כמו כן מפעיל חיל האוויר הלבנוני מספר סוגי מסוקים, ביניהם:
- 23 מסוקי בל הליקופטר UH-1H
- ארבעה מסוקי רובינזון R44 מדגם Raven II
- 11 מסוקי אירוספסיאל גאזל
- 10 מסוקי יורוקופטר פומה
- 3 מסוקי סיקורסקי S-61
מסוקי הבל שנמסרו לחיל האוויר הלבנוני שימשו בעבר את צבא ארצות הברית. מסוקי הרובינזון נרכשו לאחרונה והם משמשים לאימון. הם מוצבים בבסיס חיל האוויר ריאק שבמזרח המדינה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-17 בספטמבר 1983 נערכה הגיחה הקרבית האחרונה של חיל האוויר הלבנוני. שלושה מטוסי הוקר הנטר מדגם F.Mk.70 נשלחו לתקוף עמדות דרוזיות. אחד המטוסים נפגע והתרסק, וטייסו הצליח לנטוש בקושי מעל הים. ההנטר השני נפגע קשות ונחת נחיתת אונס. ההנטר השלישי לא שב לבסיסו אלא טס לאקרוטירי שבקפריסין, שם ביקש הטייס מקלט מדיני.
גיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר היה נהוג בלבנון גיוס חובה של הגברים הכשירים לשירות למשך שנה. ב-4 במאי 2005 אומצה מדיניות גיוס חדשה, במסגרתה קוצר שירות החובה למשך שנתיים לשישה חודשים בלבד, ולאחר מכן יהפוך השירות הצבאי להתנדבותי.
פעולות צבאיות בשנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן מלחמת לבנון השנייה הותקפה לבנון מהאוויר, מהים וביבשה על יד צה"ל. צבא לבנון כמעט לא השתתף בלחימה (אולם לפי צה"ל, מכ"ם חוף של צבא לבנון סייע לחזבאללה לכוון את הטיל שפגע באח"י חנית[1].) אנשי צבא ככל הנראה נפגעו במהלך הלחימה, ואתר האינטרנט של הצבא פרסם שמות חייליו שנהרגו. לחיל האוויר הלבנוני לא היו כלי טיס שיכלו להתמודד עם מטוסי חיל האוויר הישראלי. לצבא יש תותחי נ"מ, ודוברי הצבא טענו שנעשה בהם שימוש, אך לא דווח על כלי טיס ישראלי שנפגע מאש נגד מטוסים של צבא לבנון.
עם תום המשבר החל צבא לבנון להתפרס מדרום לנהר הליטני בפעם הראשונה מאז שנת 1968, בהתאם להחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, אך אנשי צבא לבנון הבהירו שלא יפרקו את חזבאללה מנשקו.
במאי 2007 התפתח עימות בין צבא לבנון לבין ארגון מוסלמי קיצוני בשם פתח אל-אסלאם, שהתבסס במחנה הפליטים הפלסטיני נהר אל-בארד בצפון המדינה. המאבק נמשך שלושה חודשים, ובמהלכו פונו רוב תושבי המחנה, והצבא השתמש באש ארטילרית ובירי ממסוקים כדי להכניע לבסוף את לוחמי פתח אל-אסלאם.
בתחילת מאי 2008 פרצו קרבות בין לוחמי חזבאללה ותומכי הארגון לבין לוחמים לא-סדירים של סיעות המתנגדות לו. הצבא נמנע מלהתערב בלחימה עצמה, אך התפרס באזורי הקרבות כאשר שככה.
צבא לבנון מתנגד לפעולות צה"ל במובלעות, כולל גיזום עצים שמפריעים לאבטחה סביב הגדר. במהלך אחת מפעולות הגיזום השגרתיות ב-2010, שלא כללה מעבר קרקעי, פתחו באש צלפים מצבא לבנון על חיילי צה"ל בגבול ישראל-לבנון, ליד משגב עם, הרגו את סא"ל דב הררי, מפקד גדוד חי"ר בעוצבת חירם ופצעו קשה קצין נוסף[2]. בתגובה תקף צה"ל באש טנקים ארטילריה ומסוקי קרב של חיל האוויר את מפקדת הגדוד של צבא לבנון, והשמיד תשתיות ורכבי צבא. כתוצאה מתקיפת צה"ל נהרגו 4 לבנונים, מהם 3 חיילי צבא לבנון[3]. כבר למחרת המשיך צה"ל בפעילויות הגיזום.
עתידו של הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלת לבנון ערכה הסכמים עם ממשלות ארצות הברית, בריטניה, צרפת, ירדן ומצרים כדי להכשיר את צבאה לעתיד. הממשלה גם שמה לעצמה למטרה לבצע מודרניזציה בצבא ובזרועות הביטחון לאחר נסיגת צבא סוריה משטח המדינה באפריל 2005. בתקופת ראש הממשלה פואד סניורה הועברו כ-400 מיליון דולר בסיוע אמריקני לכוחות הביטחון הלבנוניים, בניסיון לחזק את ממשלתו הפרו-מערבית[4].
המשבר הכלכלי שהחל בסוף העשור השני של המאה ה-21 השפיע על תפקוד הצבא והיקשה על תפקודו[5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של צבא לבנון- חיל האוויר הלבנוני (אתר לא רשמי)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עמוס הראל, הפגיעה הקטלנית בספינה: מערכות ההגנה לא הופעלו, באתר הארץ, 20 ביולי 2006
- ^ חנן גרינברג ורוני סופר, קרב בגבול הצפון: צה"ל הפציץ מפקדה לבנונית, באתר ynet, 3 באוגוסט 2010
- ^ גל פרל פינקל, התגובה לפרובוקציה של חיזבאללה צריכה להיות חדה וכואבת, בעיתון מקור ראשון, 30 ביולי 2020.
- ^ Fighting in Beirut Threatens a Top Bush Administration Priority, הוושינגטון פוסט, 10 במאי 2008.
- ^ לבנון קורסת: הצבא מקושש תרומות, באתר ynet, 17 ביוני 2021
