צבא השחרור הרוסי
 | |
| דגל הקורפוס | |
| "אנו הולכים בשדות רחבים" | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | "ולאסוב" |
| מדינה |
 גרמניה הנאצית |
| שיוך |
 ורמאכט הוועד לשחרור עמי רוסיה |
| סוג | קורפוס |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 14 בנובמבר 1944 – 8 במאי 1945 (25 שבועות ויום) |
| מקים היחידה | אנדריי ולאסוב |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| פיקוד | |
| מפקדים | אנדריי ולאסוב (מפקד עליון) |
צבא השחרור הרוסי (ברוסית: Русская освободительная армия; ידוע באנגלית גם בשם הקיצור ROA או צבא ולאסוב) היה קורפוס שהורכב ממתנדבים רוסיים ולחם לצד מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה.
הצבא הוקם בידי אנדריי ולאסוב, קצין בכיר בצבא האדום שערק לגרמניה הנאצית. מרבית החיילים בצבא היו שבויי מלחמה רוסיים שהתייאשו מברית המועצות. אך היו בהם גם רבים מחברי הצבא הלבן לשעבר, שהתנגד לקומוניזם עוד בימי מלחמת האזרחים ברוסיה וחיפשו הזדמנות להפיל את הקומניסטים. בנובמבר 1944 שונה שמו של הכוח ל-הכוחות המזוינים של הוועד לשחרור עמי רוסיה. בינואר הוכרז שהצבא לא יהיה יותר תחת פיקודו של הוורמאכט אלא של הוועד בלבד.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1941 פתחה גרמניה הנאצית במבצע ברברוסה נגד ברית המועצות. רוסים רבים שהתנגדו לקומוניזם או פשוט קיוו לעתיד טוב יותר בגרמניה, התגייסו לצבא הגרמני הוורמאכט. מפקדי הוורמאכט טענו שקיימת יחידה רוסית הקרויה "צבא השחרור הרוסי", בעוד שבפועל יחידה כזו לא הוקמה עדיין, והמתנדבים הרוסיים פוזרו בין היחידות הגרמניות השונות והיו תחת פיקוד גרמני בלבד. תוכניות לפעולה ממשית וליצירת צבא רציני הוקפאו. פעולות של "צבא אנטי סובייטי" רוסי נגדו את המדיניות של היטלר והאס אס לפיה הרוסים הם עם עבדים נחות, המסוגל לכל היותר לעבודות שחורות. חזונו של היטלר היה יצירת מדינה גרמנית המשתרעת עד להרי אורל. לא היה מקום לכל אוטונומיה רוסית בחזון זה, דבר שגם נדחה בתוכנית הנאצית להרי אורל. בשנת 1943, דחה סטלין יוזמה גרמנית דומה של הגנרל ולטר פון זיידליץ-קורצבאך, ליצירת צבא גרמני אנטי-נאצי אשר יוצנח בתחומי הרייך, ויש להניח כי הסיבות להקפאת שתי התוכניות היו דומות. עם זאת היטלר לא התנגד לכך שצבא מתנדבים רוסי יהיה קיים בתעמולה בלבד וימשוך אליו מתנדבים. בהדרגה החלו קצינים גרמניים שונים להרכיב יחידות קטנות של רוסים שנשלחו למשימות שונות כגון לחימה נגד פרטיזנים, פינוי פצועים משדה הקרב והעברת אספקה.
בשנת 1942 קיבל הגנרל הרוסי אנדריי ולאסוב, הוראה להנהיג את שתי הדיוויזיות שהיו תחת פיקודו (וכונו "ארמיית ההלם השנייה" - 2ая Ударная Армия), למתקפה באזור הנהר וולחוב. לאחר שהחל במתקפה והשיג מבקע, הסתבר כי אין לו את הכוח הדרוש כדי להפוך את המבקע לראש גשר בר קיימא, וכי אם לא ייסוג, מצויים כוחותיו בסכנת כיתור. לאחר שקיבל פקודה להמשיך במתקפה ולא לסגת, כיתרו הגרמנים את כוחותיו. הוא סירב להתפנות במטוס ונפל בשבי. יחסם של הגרמנים לשבויי מלחמה סובייטים היה בין פשעי המלחמה של הוורמאכט. השבויים נכלאו במכלאות פתוחות כשהם חשופים למזג האוויר הקשה וללא מזון. בתנאים אלו מתו מיליוני שבויי מלחמה מרעב ומחשיפה לקור. "פקודת הקומיסר" שניתנה לוורמאכט, הורתה כי יש להוציא להורג כל פעיל קומוניסטי. דבר שתורגם לעיתים בשטח להוצאת כל מי שנראה כיודע קרוא וכתוב, או כל אדם המרכיב משקפיים. השבויים היהודים נשלחו להשמדה.
לאחר שנפל ולאסוב בשבי, הסכים לעמוד בראש צבא אשר יילחם לצד הגרמנים כנגד הסובייטים. יש להניח כי הסכמתו זו נבעה מכל האמור לעיל וכן ממרירות אישית כנגד סטלין על האופן שבו נזנחו כוחותיו בכיתור ונפלו בשבי. בשנת 1942 פרסם ולאסוב מספר כרוזים בעלי אופי אנטי קומוניסטי ואנטישמי. כרוזים אלו הושלכו ממטוסים, והיוו גורם לעריקתם של חיילים רוסים רבים אל הצבא הגרמני. באוגוסט 1942 ביחד עם ולדימיר בויארסקי פנה לפיקוד ורמאכט עם הצעה להקמת יחידות לוחמים. עד אמצע שנת 1943 כבר לחמו בשירות הנאצים באזור ה-100,000 חיילים רוסיים, אולם היטלר דחה שוב ושוב את התוכנית להקמת צבא שירכז את כולם.
פעולות הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1944 נראה היה כי מצבם של הגרמנים השתנה לרעה. לאחר קרב סטלינגרד ולאחר התבוסה בקרב קורסק נראה היה כי גרמניה תידרש לכל מאמץ אפשרי ולמיצוי כל אפשרויות כוח האדם העומדות לרשותה על מנת לעצור את הצבא האדום הקרוב לגבול גרמניה. ולאסוב נפגש בספטמבר 1944 עם היינריך הימלר והורשה להקים צבא שיכלול את כל השבויים ועובדי הכפייה הרוסים. מטרתו המוצהרת לא הייתה השלטת הגרמנים ברוסיה, כי אם הדחתו של סטלין וכינון משטר חדש ברוסיה. הוקם "הוועד לשחרור עמי רוסיה" אשר "צבא השחרור הרוסי" היה אמור להיות הזרוע הצבאית שלו, ואשר היה אמור לאחד את העמים הרוסים כנגד הנהגתו של סטלין. ב-14 בנובמבר הקריא ולאסוב בפראג מניפסט הקובע את יעדי הצבא.
על פי תוכניתו של הימלר הצבא היה אמור לכלול 10 דיוויזיות, אולם עד פברואר 1945 הוקמה רק דיוויזיה אחת בפיקודו של סרגיי בוניאקנקו (Серге́й Кузьмич Буняченко). מאוחר יותר במהלך מרד פראג, הדיוויזיה מרדה, ועברה לשרת את המתמרדים הצ'כים. מאוחר יותר באותה שנה הוקמה בגרמניה דיוויזיה נוספת בפיקודו של מיכאיל מנדרוב (Михаил Алексеевич Меандров), היא נשלחה לחזית המזרחית. כמו כן הוקם ברוסיה חיל שהורכב ממתנדבים קוזאקים, שלחמו תחת פיקודו של קצין גרמני בשם הלמוט פון פנוויץ. הימלר שביקש לבחון את נאמנות הרוסים, שלח אותם לקרבות מול הצבא האדום על נהר האודר, ב-9 בפברואר 1945. הם לחמו בהצטיינות, וזכו לשבחים מהימלר. בהמשך הוכרז כי באופן רשמי צבא השחרור הרוסי לא יהיה כפוף יותר לצבא הגרמני, אלא לוועד לשחרור עמי רוסיה, שמו של הצבא שונה בהתאם ל-הכוחות המזוינים של הוועד לשחרור עמי רוסיה.
בהדרגה כשכבר היה ברור שגרמניה לא עומדת לנצח במלחמה, החל ולאסוב במשא ומתן חשאי עם בעלות הברית. צבא השחרור נסוג יחד עם הצבא הגרמני מרוסיה ומפולין והתבצר בצ'כוסלובקיה. ב-5 במאי, התמרדו תושבי פראג נגד השלטון הגרמני ("מרד פראג"), דיוויזיות שלמות מצבא השחרור ערקו לצד המורדים והפנו את נשקן כנגד הגרמנים. לאחר שגרמניה נכנעה ב-8 במאי, נמלטו מרבית אנשי צבא השחרור וביניהם ולאסוב עצמו, ונכנעו לכוחות הארמייה השלישית של ארצות הברית בפיקודו של ג'ורג' פטון. עם זאת האמריקאים והבריטים היו בעלי עניין מועט ברוסים, וחששו שנתינת מקלט עבורם עלולה לסבך את היחסים עם ברית המועצות. על כן ולאסוב ואנשיו הוסגרו לידי הסובייטים במאי 1945. ובאוגוסט 1946 הודיע הרדיו הרוסי על הוצאתו להורג של ולאסוב, לאחר משפט, שנערך לו ולאחד עשר מקציניו הבכירים. ולאסוב ואנשיו הומתו בתלייה. יתר אנשי צבא השחרור שנמצאו הוצאו להורג, או שנשלחו למשך שנים למחנות בסיביר. מיעוט קטן מהם שרד עד למתן החנינה הכללית שניתנה בברית המועצות למספר אסירים פוליטיים ב-17 בספטמבר 1955. עד היום משמש השם "ולאסוב" ככינוי לבוגד במסורת הרוסית, בדומה לשימוש בשם "קוויזלינג".
מצבת כוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא כולו היה תחת פיקודו של ולאסוב, לפיכך כונה הצבא לעיתים "צבא ולאסוב". הצבא חולק לשלוש דיוויזיות.
- הדיוויזיה הראשונה - בפיקודו של סרגיי בוניאקנקו (Серге́й Кузьмич Буняченко).
- הדיוויזיה השנייה - בפיקודו של מיכאיל מנדרוב (Михаил Алексеевич Меандров).
- הדיוויזיה השלישית - בפיקודו של ויקטור מלצב (Ви́ктор Ива́нович Ма́льцев).
כמו כן כלל הצבא חיל אוויר מאולתר, בפיקודו של מלצב. חיל האוויר כלל שתי טייסות.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיוויזיית שרלמאן - חיל מתנדבים צרפתי בשירות הנאצים.
- הלגיון הגאורגי - חיל מתנדבים גאורגי בשירות הנאצים.
- הלגיון הוולוני - חיל מתנדבים בלגי בשירות הנאצים.
- הלגיון ההודי - חיל מתנדבים הודי בשירות הנאצים.
- הלגיון הערבי החופשי - חיל מתנדבים ערבי בשירות הנאצים.
