צ'רטר מלכותי
צ'רטר מלכותי הוא צ'רטר, כלומר מסמך המעניק זכויות וסמכויות, אשר שימש במונרכיות שונות כהכרה רשמית של השלטון המלוכני בקיומה של רשות מקומית.
באנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באנגליה של ימי הביניים שימש הצ'רטר המלכותי (באנגלית: Royal charter) להכרזה רשמית על ערים, כלומר על ישויות מקומיות עם זכויות וחובות. תאריך מתן הצ'רטר נחשב לתאריך הייסוד של העיר, גם אם האתר בו היא שכנה היה מיושב קודם לכן. בעבר הענקת צ'רטר מלכותי הייתה הדרך היחידה שבה גוף מאוגד היה יכול להיווצר, וכיום משמשים לצורך זה גופים שונים כגון רשם החברות.
בין הגופים והקבוצות שהוקמו בצ'רטר מלכותי ניתן למנות את חברת הודו המזרחית הבריטית, חברת הלבנט, חברת מפרץ הדסון, חברת דרום אפריקה הבריטית והקולוניות הבריטיות בצפון אמריקה. העיר באת', לדוגמה, קיבלה את הצ'רטר המלכותי שלה מהמלכה אליזבת הראשונה ב-1590, הנחשבת לשנת הקמתה, על אף שהיא הייתה מיושבת כבר בתקופה הרומית בבריטניה. צ'רטרים מלכותיים ניתנו גם על ידי המועצה המלכותית הבריטית.
