פתיחת אליהו הנביא

פתיחת אליהו הנביא הוא מאמר מתוך ספר הזוהר, המופיע בהקדמה השנייה לתיקוני הזוהר, ועוסק בעיקרו בעשר הספירות ובדרך הנהגתו של אלוהים את העולם.

כיום ידוע המאמר כתפילה הנאמרת כפתיח לפני תפילת שחרית ותפילת מנחה בבתי כנסת ספרדיים, או אחרים הנוהגים על פי האר"י. התפילה נקראת "פתח אליהו" כלשון הביטוי המופיע בראשיתה.

רקע

מאמר זה הוא קטע מתוך ספר הזוהר. ההקדמה השנייה של "תיקוני הזוהר" פותחת בתיאור התאספותם של רשב"י וחבריו-תלמידיו. בתחילת האספה, ניתנת רשות לאליהו הנביא לפתוח בדרשה:

בההוא זמנא דאתחבר האי חיבורא, רשותא אתיהיב לאליהו לאסכמא עמהון ביה, ולכל מארי מתיבתא דלעילא ותתא . . למהוי עמהון באסכמותא ורעותא כחדא. פתח אליהו ואמר...

— תיקוני הזוהר, הקדמה שנייה, דף יז עמוד א, על פי דפוס ליוורנו.

תרגום: "באותו הזמן שהתחבר החיבור הזה, ניתנה רשות לאליהו להסכים עמהם בו, ולכל בעלי הישיבה של מעלה ומטה . . להיות עמהם בהסכמה ורצון כאחד. פתח אליהו ואמר..."

בדומה לשאר חלקי הזוהר הוא מנוסח כולו בארמית. ניכרים בו ריבוי של מונחים קבליים מובהקים, כגון עשר הספירות. הטקסט מייחס עצמו לאליהו הנביא.
המאמר פותח בדברי שבח לאלוהים על גדולתו ועל עשר הספירות שברא. אחר כך מפרט המאמר את עשר הספירות ואת מהות היחסים בינן לבני מושגים אנושיים כגון תורה שבעל פה. המאמר מדגיש כי האלוהים הוא סיבת הסיבות וראשית ובורא הכל, תוך כדי סקירת הספירות.
בסוף הקטע, פונה אליהו לר' שמעון וקורא לו לחדש בעצמו ולגלות את הסודות הגנוזים:

קום רבי שמעון ויתחדשון מלין על ידך, דהא רשותא אית לך לגלאה רזין טמירין על ידך מה דלא אתיהב רשו לגלאה לשום בר נש עד כען

— שם, דף יז' עמוד ב'.

תרגום: "קום רבי שמעון ויתחדשו דברים על ידך, שהרי רשות יש לך לגלות סודות גנוזין על ידך, מה שלא ניתן רשות לגלות, לשום אדם עד עתה".

רבי שמעון פותח בקריאה לאבות האומה הקבורים בחברון ול"רעיא מהימנא" (הרועה הנאמן = משה רבנו), לקום משנתם ולהקשיב לדבריו, ומתחיל לדרוש פסוקים משיר השירים.

נוסח המאמר

פָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר:
רִבּון עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְּחֻשְׁבָּן. אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל. אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עֶשֶׂר סְפִירָן לְאַנְהָגָא בְהון עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָן. וּבְהון אִתְכַּסִּיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא. וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לון וּמְיַחֵד לון. וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו כָּל מָאן דְּאַפְרִישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֶשֶׂר אִתְחַשִׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בָּךְ. וְאִלֵּין עֶשֶׂר סְפִירָן אִנּוּן אַזְלִין כְּסִדְרָן חַד אָרִיךְ וְחָד קָצֵר וְחַד בֵּינונִי. וְאַנְתְּ הוּא דְּאַנְהִיג לון. וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ לָא לְעֵילָּא וְלָא לְתַתָּא וְלָא מִכָּל סִטְרָא. לְבוּשִׁין תַּקַּנְתְּ לון דְּמִנַּיְהוּ פַרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא. וְכַמָּה גוּפִין תַּקַּנְתְּ לון דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָן עֲלֵיהון וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא. חֶסֶד דְּרועָא יְמִינָא. גְּבוּרָה דְרועָא שְׂמָאלָא. תִּפְאֶרֶת גּוּפָא. נֶצַח וְהוד תְּרֵין שׁוקִין. יְסוד סִיּוּמָא דְּגוּפָא אות בְּרִית קדֶשׁ. מַלְכוּת פֶּה תּורָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרֵינָן לָהּ. חָכְמָה מוחָא אִיהִי מַחֲשָׁבָה מִלְּגָאו. בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין. וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב הַנִּסְתָּרות לה' אֱלהֵינוּ. כֶּתֶר עֶלְיון אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת. וְעָלֵיהּ אִתְמַר מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְפִלֵּי. מִלְּגָאו אִיהוּ אות יו"ד אות הֵ"א אות וָא"ו וְאות הֵ"א דְּאִיהוּ ארַח אֲצִילוּת. אִיהוּ שַׁקְיוּ דְּאִילָנָא בִּדְרועוי וְעַנְפּוי. כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ:

רִבּון עָלְמִין אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּות וְסִבַּת הַסִּבּות דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ. וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמְתָא לְגוּפָא דְּאִיהוּ חַיִּים לְגוּפָא. וּבָךְ לֵית דִּמְיון וְלֵית דִּיּוּקְנָא (דְּגוּפָא) מִכָּל מַה דִלְגָאו וּלְבַר. וּבָרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. וְאַפַּקְתְּ מִנְּהון שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכוכְבַיָּא וּמַזָּלֵי. וּבְאַרְעָא אִילָנִין וּדְשָׁאִין וְגִנְּתָא דְעֵדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָן וְעופִין וְנוּנִין וּבְעִירִין וּבְנֵי נָשָׁא. לְאִשְׁתְּמודְעָא בְּהון עִלָּאִין וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהון עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְאֵיךְ אִשְׁתְּמודְעָן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל. וּבַר מִנָּךְ לֵית יִחוּדָא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמודָע אָדון עַל כּלָּא. וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִיעַ. וּבְהון אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא. וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָּל שְׁמָהָן וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְהוּ. וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלָּק מִנְּהון. אִשְׁתְּאָרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְלָא נִשְׁמָתָא. אַנְתְּ חַכִּים וְלָאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא. אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָאו מִבִּינָה יְדִיעָא. לֵית לָךְ אֲתָר יְדִיעָא. אֶלָּא לְאִשְׁתְּמודְעָא תֻּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא. וּלְאַחְזָאָה לון אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא בְדִינָא

וּבְרַחֲמֵי דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט כְּפוּם עובָדֵיהון דִּבְנֵי נָשָׁא. דִּין אִיהוּ גְבוּרָה. מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא מאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוט. הִין צֶדֶק אות בְּרִית. כּלָּא לְאַחְזָאָה אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא. אֲבָל לָאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְּאִיהוּ דִין. וְלָאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי. וְלָאו מִכָּל אִלֵּין מִדּות כְּלָל. קוּם רִבִּי שִׁמְעון וְיִתְחַדְּשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ. דְהָא רְשׁוּתָא אִית לָךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ מַה דְלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְשׁוּם בַּר נָשׁ עַד כְּעָן.

קָם רִבִּי שִׁמְעון פָּתַח וְאָמַר: לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְכוּ'. עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִנּוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרון וְרַעְיָא מְהֵימְנָא אִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכון. הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוכְנֵי עָפָר. אִלֵּין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאִנּוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְּאִתְמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. וְלָאו אִנּוּן מֵתִים. וּבְגִין דָּא אִתְמַר בְהון הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ וְכוּ'. רַעְיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ וַאֲבָהָן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ לְאִתְּעָרוּתָא דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי יְשֵׁנָה בְגָלוּתָא. דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְמִיכִין וְשִׁנְתָּא בְחורֵיהון.
מִיָּד יָהִיבַת שְׁכִינְתָּא תְּלַת קָלִין לְגַבֵּי רַעְיָא מְהֵימְנָא וְיִימָא לֵיהּ:
קוּם רַעְיָא מְהֵימְנָא - דְהָא עֲלָךְ אִתְמַר קול דּודִי דופֵק לְגַבָּאי בְּאַרְבָּע אַתְוָן דִּילֵיהּ. וְיִימָא בְהון פִּתְחִי לִי אֲחותִי רַעְיָתִי יונָתִי תַמָּתִי. דְהָא תַּם עֲונֵךְ בַּת צִיּון לא יוסִיף לְהַגְלותֵךְ. שֶׁראשִׁי נִמְלָא טָל. מַאי נִמְלָא טָל? - אֶלָּא אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַנְתְּ חָשַׁבְתְּ דְּמִיּומָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְּעָאלְנָא בְּבֵיתָא דִילִי וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא, לָאו הֲכִי, דְּלָא עָאלְנָא כָּל זִמְנָא דְּאַנְתְּ בְּגָלוּתָא. הֲרֵי לָךְ סִימָנָא: שֶׁראשִׁי נִמְלָא טָל, הֵ"א שְׁכִינְתָא בְּגָלוּתָא. שְׁלִימוּ דִילָהּ וְחַיִּים דִּילָהּ אִיהוּ טַל. וְדָא אִיהוּ אות יו"ד אות הֵ"א אות וָא"ו וְאות הֵ"א אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְלָא מֵחֻשְׁבָּן ט"ל, אֶלָּא אות יו"ד אות הֵ"א וְאות וָא"ו דִּסְלִיקוּ אַתְוָן לְחֻשְׁבָּן טָ"ל. דְּאִיהִי מַלְיָא לִשְׁכִינְתָּא מִנְּבִיעוּ דְּכָל מְקורִין עִלָּאִין.
מִיַּד קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא וַאֲבָהָן קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ
עד כאן רזא דיחודא.
ברוך ה לעולם אמן ואמן.

תרגום לעברית

פתח אליהו ואמר: ריבון העולמים, שאתה הוא אחד ולא בחשבון.
אתה הוא עליון על כל העליונים, סתום על כל סתומים, אין מחשבה תופסת בך כלל.
אתה הוא שהוצאת עשרה תיקונים הנקראים עשר ספירות,
להנהיג בהם עולמות סתומים שאינם מתגלים ועולמות נגלים, ובהם התכסית מבני אדם.
ואתה הוא הקושר אותם ומייחד אותם.
ובגלל שאתה פנימיותם, כל המפריש אחד מן החברים מאותם העשר ספירות, יחשב לו כאילו הפריש בך.
כל מי שמפריש ספירה מחברתה, נחשב לו כאילו מפריש אותך.

ואלו עשר הספירות, משתלשלות כסדרן: אחת ארוכה, ואחת קצרה, ואחת בינונית.
ואתה הוא שמנהיג אותם, ואין מי שינהיג אותך, לא למעלה, לא למטה ולא משום צד.

לבושים הכנת להם, מהם פורחות נשמות לבני אדם,
וכמה גופים הכנת להם שנקראים גוף לגבי הלבושים המכסים עליהם,
ונקראים בתיקונם כך:
חסד - זרוע ימין, גבורה - זרוע שמאל, תפארת - הגוף.
נצח והוד - שתי שוקיים.
יסוד - סיום הגוף, אות ברית קודש.
מלכות - פה, תורה שבעל פה היא נקראת.
חכמה - המוח, והוא פנימיות המחשבה.
בינה - היא הלב, ובה הלב מבין. ועל שני אלו כתוב "הַנִּסְתָּרתֹ לַה' אלהֵינוּ".
כתר עליון הוא, והוא כתר מלכות, ועליו נאמר - "מגִּיד מֵרֵאשִּית אַחֲרִּית", והיינו תפילין של ראש.
בפנימיות הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והוא בדרך אצילות,
המשקה את האילן בזרועותיו וענפיו, כמים המשקים לאילן ומתגדלים אותו בהשקיה זו.

ריבון העולמים, אתה הוא עילת העילות וסיבת הסיבות,
המשקה לאילן בנביעה, והנביעה הזו היא כנשמה לגוף, שהיא החיים לגוף.
ואין לך דמיון ולא דמות, לא פנימיות ולא בחיצוניות.

ובראת שמים וארץ, והוצאת מהם שמש ולבנה וכוכבים ומזלות.
ובארץ אילנות, ודשאים, וגן עדן, ועשבים, וחיות, עופות, ודגים, ובהמות,
ובני אדם, שידעו את העליונים, ואיך יתנהגו בהם העליונים ותחתונים,
ואיך ידעו מהעליונים ומהתחתונים, ואין מי שיודע בך כלל.

וחוץ ממך אין יחיד בעליונים ובתחתונים, ואתה הוא עילת הכל ואדון על הכל,
ולכל ספירה יש שם ידוע, ובה נקראים המלאכים, ולך אין שם ידוע,
שאתה הוא ממלא כל השמות, ואתה הוא השלמות של כולם.
וכאשר אתה מסתלק מהם, יישארו כל השמות כגוף ללא נשמה.

אתה הוא חכם, ולא בחכמה ידועה, אתה הוא מבין, ולא בבינה ידועה,
אין לך מקום ידוע, אלא להודיע תוקפך וחוזקך לבני האדם,
ולהראות להם איך מתנהג העולם בדין וברחמים שהם צדק ומשפט,
כפי מעשיהם של בני האדם.

דין - הוא גבורה
משפט - עמוד האמצעי
צדק - מלכות הקדושה.
מאזני צדק - שני עמודי האמת.
הן צדק - אות ברית קודש.
כולם להראות איך מתנהג העולם,
אבל אין לך צדק ידוע - שהוא דין,
ולא משפט ידוע - שהוא רחמים,
ולא מכל המידות כלל.

קום רבי שמעון, ויתחדשו דיבורים על ידך,
שהרשות ניתנה לך לגלות סודות עליונים על ידך,
מה שלא ניתן רשות לגלות לשום אדם עד כה.

קם רבי שמעון, פתח ואמר: "לְךָ ה' הַגְדֻלָּה וְהַגְבוּרָּה" וכו'.
עליונים שִּמְעו!
אתם הטמונים בחברון והרועה הנאמן,
התעוררו משנתכם! "הָּקִּיצוּ וְרַנְנוּ שכְנֵי עָּפָּר",
אלו הצדיקים הללו מצד שנאמר בהם "אֲנִּי יְשֵנָּה וְלִּבִּי עֵר",
ואין הם מתים, ומפני זה נאמר בהם "הָּקִּיצוּ וְרַנְנוּ" וכו'.

הרועה הנאמן, אתה והאבות הקיצו ורננו להתעוררות השכינה, שהיא ישנה בגלות,
שעד עתה הצדיקים כולם טמונים וישנים בקבריהם.
מיד מביאה השכינה שלושה קולות לרועה הנאמן ואמרה לו:
קום הרועה הנאמן, שעליך נאמר "קוֹל דוֹדִּי דוֹפֵק" אצלי בארבע האותיות שלו,
ואומר בהם "פִּתְחִּי לִּי אֲחתִּי רַעְיָּתִּי יוֹנָּתִּי תַמָּתִּי",
שהרי תם עוונך בת ציון, לא יוסף להגלותך.

"שֶׁרּאשִּי נִּמְלָּא טָּל", מהו נמלא טל?
אלא אמר הקב"ה: את חשבת שמיום שנחרב בית המקדש, שעליתי לבֵיתִּי שלי ונכנסתי לישובי?
לא כך הוא, שלא אעלה כל זמן שאת בגלות,
והרי לך סימן "שֶׁרּאשִּי נִּמְלָּא טָּ"ל":
ה"א - (אחרונה) היא השכינה בגלות.
השלמות והחיים שלה הוא ט"ל, היינו: יו"ד ה"א וא"ו.
וה"א (אחרונה) היא השכינה שלא מחשבון ט"ל.
אלא יו"ד ה"א וא"ו, שעולות האותיות בחשבון ל ט"ל שהוא ממלא את השכינה - מנביעת כל המקורות העליונים.

מיד קם הרועה הנאמן והאבות הקדושים עמו.

מנהגים

כאמור, ישנו מנהג לומר את "פתח אליהו" לפני תפילת מנחה. המנהג נפוץ בעיקר בקרב עדות המזרח הנוהגים לאומרו בכל יום. חלק מן החסידים נוהגים לאומרו רק במנחה של ערב שבת. הקישור בין אליהו הנביא לבין תפילת מנחה מתבסס על מעמד אליהו בהר הכרמל. על פי הסיפור הנ"ל נענתה תפילתו של אליהו שנאמרה "כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם ... עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה" (מלכים א', פרק י"ח, פסוק כט'), ועל כן נקשר הקטע דווקא לתפילת המנחה. מנהג נוסף הוא לאומרו לפני תפילת שחרית.

ראו גם

• ספר הזוהר

קישורים חיצוניים

• ביאור משמעות התפילה, באתר חידושי תורה.
• פתח אליהו - הנוסח המלא, באתר הידברות
• קריאת "פתח אליהו" בנוסח יהודי כורדיסטן באתר יו-טיוב.
• פתח אליהו כולל הסבר באתר אשובה.
• מידע על פתיחת אליהו הנביא בקטלוג הספרייה הלאומית