פתח תקווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעיר בישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פתח תקווה (פירושונים).
פתח תקווה

סמל העיר פתח תקווה
סמליל העיר
סמליל ממותג של העיר - בשימוש מאז 2023
"העובד את אדמתו ישבע לחם"
"קצב של עיר, לב של מושבה"
"ממושבה למטרופולין"
בתמונה בכיוון השעון: הקניון הגדול, מרכז רפואי בלינסון, הפארק הגדול, אצטדיון שלמה ביטוח
פארק תמר בורנשטיין לזר
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה רמי גרינברג
גובה ממוצע[1] ‎31 מטר
תאריך ייסוד 1878
סוג יישוב עיר 200,000‏–499,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 257,680 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 5
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.8% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.75 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 7,188 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 19
תחום שיפוט[4] 35,850 דונם
    - דירוג ארצי[2] 58
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5] 		7 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 78
מדד ג'יני
לשנת 2019[4] 		0.4261
    - דירוג ארצי[2] 79
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.1%
גילאי 5 - 9 8.9%
גילאי 10 - 14 8.1%
גילאי 15 - 19 7.0%
גילאי 20 - 29 11.0%
גילאי 30 - 44 18.9%
גילאי 45 - 59 17.1%
גילאי 60 - 64 4.3%
גילאי 65 ומעלה 16.6%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 125
–  יסודיים 74
–  על-יסודיים 77
תלמידים 49,868
 –  יסודי 28,934
 –  על-יסודי 20,934
מספר כיתות 1,997
ממוצע תלמידים לכיתה 27.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל פתח תקווה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
www.petah-tikva.muni.il
סמליל ממותג של העיר - בין 2008 ל-2023
מיצג "אני אוהב את פתח תקווה"

פתח תקווה (בניקוד: פֶּתַח תִּקְוָה), המכונה "אֵם הַמּוֹשָׁבוֹת", היא עיר במחוז המרכז, והחמישית מבחינת גודל אוכלוסייתה במדינת ישראל. נוסדה כמושבה ב-1878, והוכרזה כעיר בשנת 1937. גובלת בהוד השרון ובתל אביב, בני ברק וגבעת שמואל במערב, גובלת בכמה קיבוצים מהמועצה האזורית דרום השרון (עינת, גבעת השלושה ונחשונים) והמושב כפר סירקין במזרח, ועם גני תקווה, קריית אונו ומועצה אזורית חבל מודיעין (מושב נחלים, רינתיה, מזור, בארות יצחק) ובמושבי המועצה האזורית דרום השרון (מגשימים, גת רימון, כפר מעש) מדרום.

מקור השם

השם "פתח תקווה" לקוח מספר הושע: ”וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה” (ספר הושע, פרק ב', פסוק י"ז). בשנת 1872 התכוונו אנשי החברה לקניית אדמת יריחו להתיישב בסביבות העיר יריחו, ובכך להגשים את הנבואה המוזכרת בספר הושע בהקשר לעמק עכור הנמצא באזור זה.[6] השם אותו בחרו המייסדים היה ביטוי לתקווה כי ניתן להפוך מקום מקולל ליישוב פורח.

בסופו של דבר רכישת הקרקע בעמק עכור לא התבצעה. חלק מאנשי הקבוצה המשיכו לחפש קרקעות לרכישה, וכך הגיעו לשפלה, רכשו את אדמות הכפר הערבי אוּמְלָבָּס וקראו למושבה החדשה בשם שתוכנן למושבה ביריחו – "פתח תקווה".

באופן אירוני קיבל השם גם משמעות נוספת, בשל המצב העכור בו מצאו המתיישבים את הירקון, וניסיונם ותקוותם להפוך אותו לפתח לעתיד, להתיישבות יהודית ברחבי הארץ ולתחייה לאומית.

תולדות העיר

בול הבאר הראשונה של פתח־תקווה

ייסוד פתח־תקווה – תרל"ח (1878)

אדמת פתח־תקווה נקנתה בכ"ט בתמוז ה'תרל"ח, 30 ביולי 1878 והמייסדים עלו לקרקע בז' במרחשוון ה'תרל"ט,[7] כמושבה חקלאית. היא הייתה המושבה הראשונה במרכז הארץ. המושבה "גיא אוני" (ראש פינה) הקדימה אותה והוקמה עוד מספר שבועות לפני הקמת פתח תקווה, אולם מאחר שהידיעות על הקמת "גיא אוני" הגיעו באיחור ומתיישבי אומלבס היו בעלי קשרים רבים יותר,[8] קיבלה פתח־תקווה את הכינוי "אם המושבות".[9]

מייסדי המושבה

הרב עקיבא יוסף שלזינגר שעלה לארץ מהונגריה התקבל בכבוד גדול על ידי מנהיגי "היישוב הישן", אולם לאחר עלייתו החל לחפש דרך שונה לקיום היישוב ודרש לצאת לעבודה ולחקלאות. יחד עם תלמידיו באי בית מדרשו, ביניהם ר' יואל משה סלומון, הקים את החברה וההסתדרות "חברת מחזירי עטרה ליושנה" (כונתה בספרו גם בשם "כולל העברים"), אשר עיקרה היה כינון חברה יצרנית ודינמית המבססת את חייה על ערכי התורה ותחיית השפה העברית. יחד עם דוד גוטמן ויהושע שטמפפר ניסה לרכוש אדמות בסביבות חברון ללא הצלחה. לאחר שגם ניסיונות לרכישת אדמות בסביבות יריחו לא צלחו, החליטו לרכוש אדמה באזור השפלה. יחד עם הרב יואל משה סלומון רכש את האדמות שעליהן נבנתה פתח־תקווה, פיצלו אותן למאה חלקות ומכרו אותם ליהודים שרצו לעסוק בחקלאות. למייסדים הצטרפו אלעזר ראב[10] שהיה שותף לגוטמן בהקמת אגודת "גאולת הארץ" בתרל"ו (יחד עם יוסף טריוויש ואברהם הורוביץ) ובנו יהודה ראב. הרב שלזינגר שימש גם כרבם הראשון של המייסדים במקום.

שלט הנצחה אודות ייסוד העיר בכיכר המייסדים
כיכר על שם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ברחוב חיים עוזר גרודזנסקי

אומלבס

ערך מורחב – אומלבס

המתיישבים הראשונים, יהושע שטמפפר, יואל משה סלומון, זרח ברנט, דוד גוטמן, אלעזר ראב ובנו יהודה ראב ומיכל לייב כץ (זיינגר), הקימו את ישובם על שטח אדמה שהם קנו מבעלי הקרקע של הכפר הערבי אוּמְלָבָּס, אשר גרו ביפו. הכפר עצמו היה כמעט ריק מאריסים, אשר רובם מתו או עזבו את הכפר בשל מחלת המלריה.[11] האדמה נרשמה על שם דוד גוטמן, נתין אוסטרי, והסכם המכירה נחתם אצל הקונסול האוסטרי ביפו, וזאת על מנת להימנע ממצב של אי־מימוש העסקה, כפי שקרה לקבוצה בניסיון הרכישה הקודם של אדמות ליד יריחו. וכך ביום ז' בחשוון ה'תרל"ט – 3 בנובמבר 1878 – יצאו לפתח־תקווה לעבודה: אלעזר ראב ובנו, יהושע שטמפפר, דוד גוטמן ויואל משה סלומון.

ר' יהושע השיל יואל בסאן, איש אשכולות, היה מן הקונים הראשונים של האדמות ולמהנדס המושבה. הוא גם ניסח את שטר ההתקשרות. חיים אמזלג, סגן הקונסול של בריטניה ביפו, היה מעורב ברכישת אדמותיה של פתח־תקווה. מידת המעורבות שלו איננה ברורה:

  • אחיינו יוסף נבון כתב, כי בשנת 1876 פנו אליו מייסדיה העתידים של פתח־תקווה וביקשו את עזרתו בחיפושיהם אחר קרקע. אחרי נסיונותיהם הכושלים של אנשים אלה לקנות אדמה בסביבות חברון ויריחו נפגש נבון עם דודו ועדכן אותו. חיים אמר, שאפשר לרכוש קרקע בסביבות יפו. אחר־כך שלח מברק אל בעל האדמה אנטואן בישארה טיאן, בעל אחוזה נוצרי מיפו, ומישש את הדופק, והלה ענה בחיוב. חיים ויוסף ביקרו בשטח, אבל טיאן דרש יותר מדי תמורתו.
  • המתיישבים תיארו את ההתפתחות בצורה שונה. בקיץ 1878 יצאו מירושלים דוד גוטמן, יואל משה סלומון, יהושע שטמפפר, זרח ברנט ואחרים מן העדה האשכנזית בירושלים במגמה לבדוק את אדמות מלבס שבסביבת יפו. בהגיעם לשם ביקשו מחיים אמזלאג לפנות אל בעל הקרקע טיאן, במגמה לארגן פגישה ביניהם ולסייר בשטח. אמזלאג נענה ברצון. אך בינתיים, ב־30 ביולי 1878, נרכש שטח אדמה קרוב בן 3,375 דונאמים טורקיים (כ־3,044 דונאמים מטריים) מאפנדי נוצרי ביפו, סלים קצאר. בשנה שלאחר־מכן הגיעו המתיישבים לידי הסכם גם עם טיאן וקנו ממנו 10,000 דונאמים טורקיים (9,193 דונאמים מטריים) מאדמתו בתשלומים לשיעורין. אחדות מקרקעות אלו נרשמו על שמו של אמזלאג".[12]

הבאר הראשונה

לאחר שנתגלה כי מקור המים בו השתמשו הפלחים הערבים מזוהם מפגרי בקר אשר הושלכו למימי הירקון, החליטו שלושת המייסדים כי המשימה הראשונה שלהם תהיה לחפור באר מים חדשה.[13] יהודה ראב נשכר לחפור באר, ובעומק 24 מטרים נתגלו מים. עם בניית הבאר תושבי הכפרים הערבים מסביב החלו להשתמש בה לצד החלוצים. הערבים כינו את הבאר "ביר–שוע" וייעצו שהמים הראשונים יינתנו לנשים כסגולה לפריון.

החריש הראשון

יהודה ראב מוזכר בתור "פותח תלם ראשון" באדמת פתח־תקווה. האגרונום דוד רגנר, שבא מהונגריה לנהל את עבודת האדמה החליט להזמין מארץ מוצאו מחרשות, מהסוג המקובל באירופה. כמו כן, הביא שוורים מסוריה "גדולים וכבירי כח". לאחר הגשם הראשון, אליעזר ראב ובנו יצאו לעבודה בשדות, יחד עם 12 פלחים ערבים. תבואת השדות הצליחה והערבים שיבחו את העבודה ואמרו : "אל יהוד אשטר מן אל אלמאן" – כלומר – היהודים עולים בחריצותם על הגרמנים, תושבי מושבות הטמפלרים. מראה השדות הירוקים לעומת השדות היבשים מסביב גרם לכך שהשכנים התבטאו "אל ברכה ענד אל יהוד" – דהיינו הברכה שרויה אצל היהודים.

טוביה סלומון מסביר גם את הרקע לתופעה. הכפריים, בעלי הניסיון[14] לא זורעים מיד אחרי הגשם הראשון, אם הוא הקדים שלא כרגיל. הם קוראים לו "גשם נפל", כאילו אישה הרה מפילה את ולדה. הם מחכים לגשם השני. כי תופעה מקובלת בארץ היא, שלעיתים נוצר פער זמנים בין הגשם הראשון לבין בוא שאר גשמי החורף. ואם זורעים מיד אחרי הגשם הראשון, השתילים נובלים עד שמגיעים הגשמים הנוספים. אבל כך לא קרה באותה שנה בפתח־תקווה. האגרונום היהודי קבע: "לא הערבים יהיו מורינו לעבודה, כי אם בינתנו תהיה משמשת דוגמה להם".

חג הפסח הראשון

בתום השנה הראשונה הסתבר כי היבול עלה יפה. המתיישבים החליטו לקיים את כל המצוות התלויות בארץ: לקט, שכחה ופאה. את התרומות והמעשרות הפרישו כדין, העמיסו אותם על 30 גמלים והעלו אותם לירושלים. טוביה סלומון (בנו של רבי יואל משה סלומון) מספר כי "היום ההוא עשה רושם כביר על כל תושבי ירושלים". וקהל של המונים באו לראות כיצד יהודים מביאים את יבול אדמתם ומעשרותיהם לירושלים לראשונה מאז חורבן הבית השני. באחד הבתים בשכונת מאה שערים התקיימה סעודת מצווה. וכל הספקות בקשר לטבל ודמאי התבטלו שכן נתקיימו הפעם כל המצוות התלויות בארץ.

בפסח ה'תרל"ט, (7 באפריל 1879), חגגו מייסדי פתח־תקווה את ליל הסדר בביתו של דוד גוטמן, כאשר הבית התרוקן מכל התבואה שנאספה בחורף. כך מביא אברהם יערי בספרו "זכרונות ארץ ישראל" דברים מפי טוביה סלומון[15]:

חגגו בבית שנתרוקן מכל התבואות ששמו בו בתחילת חודשי החורף. אותו הבית הגדול שבו ערכו את הסדר, היה מואר וערוך שולחנות וכיסאות וכל הכלים הדרושים לכבוד החג. ר' דוד גוטמן, הזקן שבחבורה, ישב בראש המסובין עם כל בני משפחת אשתו, שהוא גדלם וחנכם, ויתר חבריו ובני משפחותיהם, האבות והבנים, הקטנים והגדולים, עוטרים לו מסביב, ודמות לו כראש-שבט מוקף המון יוצאי חלציו, שדאגת כולם עליו. פניו האציליים מביעים קורת-רוח מרובה על שקיים סוף סוף את נדרו אשר נדר לה', להיות האחד מהראשונים ביישוב החקלאי בארץ הקודש. פתח ר' דוד גוטמן ואמר:

הלילה הזה הוא ליל זיכרון לישראל על הנסים ועל הנפלאות שעשה אלוקינו לאבותינו בצאתם ממצרים, מעבדות לחרות, משעבוד לגאולה, גאולת הרוח וגאולת הגוף. הלילה הזה עלינו לברך את ברכת 'שהחיינו' בכוונה כפולה: שהחיינו לכונן מושבה חקלאית ראשונה בארצנו הקדושה ולסול המסילה להבאים אחרינו. אנחנו הננו היום הצפורים הראשונות המבשרות את אור השחר, וה' הוא המאיר לנו אור תקווה והסולל לפנינו דרך הקודש. במקום הזה בקע לנו אור השחר ועוד מעט וזרחה עלינו, יראי ה', שמש צדקה ומרפא. נשמת ישראל סבא תשוב, תעל, תתלבש בקדושה ובטהרה כימי קדם קדמתה, ושוב פעם נזכה להקים לנו נביאים וקדושי עליון לגאולתנו ולגאולת העולם.

התיישבות הירקונים

משה סמילנסקי מספר כי בשנת תר"ם, שנה לאחר ייסוד המושבה, נחלקו חלוצי פתח־תקווה לשני "מעמדות" : "האמידים התיישבו על הרמה ויקרא המקום בפי הציבור "רמתים" והעניים התיישבו על שפת הירקון ויקראו "ירקונים" – והמקום נקרא "מעמקים"". לאחר גאות מי הירקון נהרסו בתי ה"ירקונים" ורובם נטשו את המקום ועזבו לירושלים.

בתחילת ימיה של פתח־תקווה, השלטון הטורקי לא אישר הקמת בתים, וכל הבתים שהוקמו בשלהי המאה ה־19 הוקמו על סמך אישורים שניתנו להקמת רפתות.

המושבה ננטשה ב-1880 עקב מגפת המלריה.

חידוש היישוב

הקמת המושבה יהוד

עיבוד הנחלאות בפתח תקווה התחדש בפרוס תרמ"ג (1883). המתיישבים הראשונים בשילוב חדשים, 'חברת ביאליסטוק', שינסו מותניהם במאמץ מחודש לתקוע יתד באדמת פתח תקווה והפעם, כלקח מפרק ההתיישבות הראשון, העדיפו לקבוע את יישובם במקום בעל אקלים נוח יותר שאין לקדחת שליטה עליו. בני פתח תקווה יסדו את המושבה יהוד, דרומה מהמיקום הישן, בקרבת הכפר הערבי יהודייה – היום יהוד ומדי יום נדדו לעיבוד הנחלאות בפתח תקווה ובערב שבו ליהודית.[16] שם התיישב הרב מרדכי גימפל יפה שהיה מגדולי הרבנים בזמנו. בין מחדשי היישוב נעדר אלעזר ראב, שכבר היה זקן מדי מכדי להשתתף בעבודה חקלאית, אך במקומו הגיע בנו השני משה שמואל, שהצטרף לאחיו יהודה ולשאר מחדשי היישוב.

בשנת תרמ"ו (1885/1886) חזרו רוב המתיישבים לפתח תקווה. במושבה שנבנתה מחדש הבניינים נבנו ביתר יסודיות: מאבני כורכר מסותתות וגגות רעפים. למרות איסור השלטונות הטורקיים על היהודים לבנות בתים מחוץ לערים, הערימו החלוצים על השלטונות, אך אלה ניסו להרוס את הבניינים. הודות להתערבות הקונסול הגרמני וגורמים אחרים, ניצלו הבניינים הקיימים מהרס, אך הבנייה נפסקה. בשנת 1886 נפתח מלון רבינוביץ.

הבתים הראשונים

בית אברהם שפירא (זקן השומרים) עם פסלו בחזית הבית

בתרמ"ז (1887) בנה הרב אריה ליב פרומקין את הבית הראשון במושבה מאבני כורכר. את המרפסות בנה מעץ ואת החצר הקיף בחומה. בעקבותיו בנה זרח ברנט בניין אבן, ודוד גוטמן בנה בניין איתן. שאר הבניינים – של יהושע שטמפפר ויואל משה סלומון – נבנו בשיטה הבגדדית, היינו: שלד מעץ ממולא טיט ופירורי אבן מבחוץ מצופה לוחות עץ, ובפנים טיח, חימר וקש. הגגות מרעפי מרסיי. הרפתות נבנו מלבני טיט עם קש. סיבת הבנייה מחומרי גלם אלה היא מחסור במחצבות אבן בסביבה הקרובה ועלות גבוהה של הובלה ממחצבות רחוקות. אנשי פתח־תקווה, שרובם היו אנשי עמל, בחרו להסתפק בבניינים ארעיים שאינם עולים הרבה ובניינם אינו נמשך זמן רב.[17]

שומרי המושבה בראשיתה

ערכים מורחבים – השומרים הראשונים של פתח תקווה, ההתקפה על פתח תקווה (1886)

זרח ברנט, ממייסדי פתח־תקווה מספר על ההתנפלות הראשונה המאורגנת על מושבה יהודית, שהייתה ב-1 במרץ 1886. תושבי המושבה לא היו מוכנים שערביי היישובים השכנים יבואו למושבה ועוד מעט "יהיו בתיה לבז ובניה להרג ולמשיסה". המושבה החליטה כי היא זקוקה לשומרים נאמנים. בתולדות פתח־תקווה רשומים שישה שומרים, כאשר האחרון שבהם היה אברהם שפירא. הם הביאו ביטחון למושבה ונתנו דוגמה לשאר המושבות כיצד להגן על עצמן, בתיהן ושדותיהן.

תכנון המושבה

התכנון הראשוני של המושבה היה מבוסס על השיטה לפיה תוכננה בניית מושבות הצ'רקסים בגליל. שתי שורות של בתים, שהיוו חומה כלפי חוץ. כאשר המשקים בפנים החומה ובמרכז בניני הציבור.

אשר לחלוקת המגרשים, פה הייתה מקובלת שיטתו של המודד חיים משה סלור. הוא חילק את הקרקע לעשרה חלקים שווים, כמספר שבטי ישראל (בלי אפרים ומנשה). כל חלק כזה חילק שוב לעשר חלקות ובסה"כ – 100 חלקות. כל המגרשים היו בעלי חזית שווה. כך נתקבלו חזיתות צרות ברוחב 5–15 מ' ומיגרש מלבני ארוך. בתוך המגרש פנימה צופפו כל המבנים הדרושים למשק החקלאי: דיור, רפת, מזווה, מחסן לכלי עבודה ולול. סלור, שמעולם לא למד הנדסה או תכנון, תכנן כך את המושבה החקלאית הראשונה בארץ־ישראל. מכיוון שהיה דתי מאד, וכדי להימנע מסמלים של עבודה זרה, הוא תכנן את הרחובות כך שהצמתים לא ייצרו צלב. עד היום ניתן לראות רחובות שבצמתיהם יש הסטה של אחד מהרחובות החוצים, או פגישה בזווית ניכרת.

רחובה הראשון של פתח-תקוה היה רחוב חובבי-ציון והשני רחוב פינסקר. במפת המושבה מ-1892 מסומנים הרחובות: רוטשילד, נחלת צבי, מונטיפיורי, ברון הירש, גוטמן ושטמפפר.

שיקום המושבה נעשה בכספי חובבי ציון שחולקו בין המתיישבים על ידי נציג חובבי ציון היפואי אברהם מויאל ולכן שני רחובותיה הראשונים של המושבה נקראו "חובבי ציון" ו"פינסקר" (על שם מנהיג חובבי ציון פינסקר, הוא שהחליט על התמיכה הכספית למתפנים מיהוד ולכן זכה ברחוב על שמו). סביב מרכז היישוב נבנו בתי מרבית המייסדים.[18]

עד שנת 1934 היו בפתח-תקוה 11 רחובות. שמות הרחובות אושרו. ב-1935 נוספו ארבעה רחובות נוספים. וב-1937 עם הפיכת פתח-תקוה לעיר, אושרו עוד 14 רחובות. ב-1948 היו בעיר 47 רחובות.[19]

אנדרטת שער הברון בפתח־תקווה
בתים בפתח־תקווה ב־1912

הברון רוטשילד

בשנת 1887 ביקר הברון רוטשילד בפתח־תקווה והסכים לקחת את המושבה תחת חסותו. 28 משפחות הסכימו לעבור לחסותו של הברון. הם מסרו לו את נחלותיהם ונכנסו לעבוד במשק הכללי של פקידות הברון תוך קבלת משכורת קבועה. הברון תרם לייבוש הביצות ולנטיעת עצי אקליפטוס וגידולים חקלאיים שונים. הברון סיפק לאיכרים סוסים וכלים חקלאיים. שאר המשפחות לא הסכימו לעבור לחסות הברון והמשיכו לקבל תמיכה מסוימת מחובבי ציון.

לאות הוקרה לתרומתו של הברון למושבה, הוקמה בשנת 1947 אנדרטה בצורת שער המכונה שער הברון בכניסה המערבית לפתח־תקווה.

הגעת הפועלים לפתח־תקווה

המושבה פתח־תקווה הייתה אבן שואבת לאנשי העלייה השנייה – פועלים בעיקר. האיכרים נעזרו בפועלים לצורך עיבוד השדות והמטעים, ביניהם ההדרים אשר באותה עת החלו לטעת במושבה, אבל העדיפו פועלים ערביים. המצב הביא למאבק על כיבוש העבודה, והחל משנת 1905 הגיעו למושבה למעלה ממאה איש, שעבורם העבודה לא הייתה רק אמצעי פרנסה אלא דרך להגשמת האידאולוגיה הציונית. בנוסף, היו התנגשויות עם איכרי המושבה שומרי המסורת, שכן רוב הפועלים לא נהגו בהתאם.

בפורים תרס"ה (1905) הוקמה אגודת הפועלים שנקראה הפועל הצעיר. השם ניתן על ידי זלמן גיסין, מאיכרי פתח־תקווה, שהיה בין המייסדים. תוכנית האגודה נתבססה על כיבוש מקצועות העבודה "העלאת מצבו הטבעי והתרבותי של הפועל העברי בארץ־ישראל", ייסוד קופות מילווה, מטבחי פועלים, חנויות קואופרטיביות, חוות התיישבות וכן הפצת הלשון והתרבות העברית.

בשנת תרע"א (1911) נפתח בפתח־תקווה מועדון הפועלים הראשון בארץ. בנשף הפתיחה השתתפו רבים מצעירי המושבה. המועדון היה למרכז הרוחני של ציבור הפועלים, אך גם האיכרים בני המושבה ביקרו בו (מבנה מועדון הפועלים עמד שנים במקום בו עומד היום בית ההסתדרות, ברחוב ההסתדרות).

בתרע"א (1911) התקיימה בפתח־תקווה הוועידה השנייה של "פועלי יהודה", בה הונח יסוד לקופת חולים. באותה שנה נפתח חדר־חולים לעולים מתימן, שעלו ארצה שנה קודם לכן והתחלואה הרבה הפילה בהם חללים רבים. שנתיים אחר־כך, בתרע"ג, הושלם בניין השכונה הראשונה בארץ לעולי תימן – זוהי "מחנה יהודה", אחת השכונות הוותיקות בפתח־תקווה.

בתרע"א (1911) הוקמה חברת ההשקאה "פלשתינה",[20] מפעל שאיבה מרכזי שספק מים לפרדסים שבסביבת המושבה. בית המשאבה מבטון ניצב על גדות הירקון, סמוך לכפר הבפטיסטים. חברת השקיה נוספת הקים עקיבא ליברכט.

בית חלבנה ניידיץ שהוקם בתחילת המאה ה-20 ושופץ בשנת 1994

מלחמת העולם הראשונה

אנדרטה לנופלים במאורעות תרפ"א בפתח־תקווה

שנים אלה היו קשות לפתח־תקווה. לא רק שהיו קשיים בייצור החקלאי: משבר כלכלי קשה בהיעדר יכולת לייצא לאירופה את היבול, מכת ארבה שניחתה על השדות, גזירות של השלטון הטורקי ורדיפה של עסקני הציבור, אלא שתושבי המושבה התבקשו לקלוט את פליטי תל אביב ויפו שגורשו מבתיהם.

פרעות תרפ"א

בחודש מאי 1921 החלו פרעות ביהודי יפו, בהן נרצח בין היתר הסופר יוסף חיים ברנר. ימים אחדים לאחר מכן (ב־5 במאי), תקפו ערביי הכפרים יהודייה, פג'ה, ראס אל־עין ואחרים את המושבה. על הגנתה הופקדו אברהם שפירא וסגנו אבשלום גיסין. בוועד הביטחון היה גם עקיבא ליברכט.

בפרעות נהרגו ארבעה מתושבי פתח־תקווה ובהם גיסין וזאב אורלוב, על שמם רחובות מרכזיים בפתח־תקווה של היום. לזכרם הוקמה אנדרטה הנמצאת ליד בניין העירייה. אנדרטה נוספת לזכרם ממוקמת בגן הסמוך לבית "יד לבנים".

מועצה מקומית

בית משפט השלום בפתח־תקווה

לאחר הפרעות ועקב התרחבותה של המושבה בעקבות העלייה, קיבלה פתח־תקווה מהשלטון הבריטי מעמד של מועצה מקומית ב־1921. בשנת 1926 הוקמה בפתח־תקווה קבוצת מנורה בהנהגת גרשון שץ, שהיוותה את ההתארגנות הראשונה של תנועת בית"ר בארץ ישראל.

בשנת 1922 נפתחה תחנת הרכבת הראשונה בפתח־תקווה.[21]

בשנת 1934 ביקשה הסוכנות היהודית שפתח־תקווה תהיה לעיר, אך ההצעה נתקלה בהתנגדות נציגי חקלאי פתח־תקווה מהגוש האזרחי, ובראשם משה סמילנסקי, נשיא התאחדות האיכרים, אשר חששו שההפיכה לעיר תסכן את פתח־תקווה ואת כלל המושבות. מנגד, חמשת נציגי הפועלים, שלמה יצחק שטמפפר ונציג החרדים מונק תמכו בהחלטה, אך הם נותרו במיעוט.[22] בסופו של דבר, קיבלה פתח־תקווה מעמד של עיר ב־1937, כשלוש שנים לאחר תל אביב, ובכך הייתה ליישוב העברי השני שקיבל מעמד זה. ראש העירייה הראשון היה שלמה שטמפפר, בנו של מייסד המושבה.

לפתח־תקווה מקום חשוב בהיסטוריה של התפתחות היישוב היהודי, בשמשה מקום מעבר לעולים, במיוחד אלה בני העלייה השנייה, שהגיעו אליה וממנה התפזרו לכל רחבי הארץ. אנשי תנועת העבודה ראו בפתח־תקווה את מרכזם, ובה נוסדו תנועות "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה". במלחמת העצמאות סבלה פתח־תקווה מהתקפותיהם של פורעים ערבים מכפר קאסם והשומרון.

לאחר המלחמה סופחו לעיר אדמות הכפר פג'ה. חלק מתושבי הכפר עזבוהו בגלל התקפת האצ"ל ב־17 בפברואר, והיתר עזבו לאחר שההגנה הוציאה להם צו גירוש, במאי 1948. בתיו נמחו ביוני אותה שנה על ידי הקרן הקיימת לישראל, בהמלצת יוסף ויץ, ולאחר שאדמותיו הוכרזו נכסי נפקדים, סופחו לעיר.

לאחר קום המדינה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. פסקה.
גן העצמאות (יד לבנים) בתכנון האדריכלים ליפא יהלום ודן צור

אחרי קום המדינה התפתחה העיר בעיקר בשל סיפוחן של שכונות שצורפו לתחום השיפוט שלה (קריית מטלון, כפר אברהם ושטחי קיבוץ גבעת השלושה לאחר שעבר למיקום חדש), ובניית שכונות חדשות על אדמות שצורפו לשטח העיר (כמו מעברת עמישב וקרית אלון). כמו כן סופחו אליה אזורי התעשייה קריית אריה וסגולה ורמת סיב. אוכלוסיית העיר הוכפלה מ-23,000 תושבים ב-1951 ל-50,000 ב-1956.[23] בשנות ה-60 של המאה ה-20 העיר הפכה לעיר תעשייה, לא אחת על חשבון השטחים הפתוחים והפרדסים ההיסטוריים, שהיו בתחום העיר, ונעקרו כולם במשך השנים, למעט רצועת הפרדסים סביב בית העלמין ירקון ששרדה ועל פי התכנון תהפוך לפארק מטרופוליני לאורך הירקון.[24]

בשנת 1962 אוחדה המושבה כפר גנים עם העיר[25]

ב־1971 נורו על העיר רקטות קטיושה מאזור דיר בלוט,[26] וגרמו להרג ארבע אזרחיות.[27]

הפארק הגדול העירוני המביט אל שכונת המגדלים החדשה "נווה גן"

בשנת 1984, לאחר בחירתו לקדנציה שנייה כראש העיר, החליט ראש העיר, דב תבורי, לפתוח את קולנוע היכל בשבת. הדבר הביא לעימות בין דתיים לחילוניים בפתח־תקווה ולהפגנות רבות מאוד של הציבור הדתי, בהנהגת רב העיר, הרב ברוך שמעון סלומון, נגד פתיחת הקולנוע בשבת, במשך כשנתיים.[28]

במהלך שנות ה־90 של המאה ה־20 התיישבו בעיר קרוב ל־40,000 עולים חדשים ממדינות ברית המועצות[29]

בין השנים 1995 ל-2008 גדלה אוכלוסיית העיר מ-151,000 תושבים ל-194,000 תושבים, תוספת של כ-3,300 תושבים בכל שנה בממוצע, בעקבות הקמת שכונת אם המושבות בצפון העיר, הרחבת שכונת הדר גנים-עמישב במזרח העיר והקמת שכונת כפר גנים ג' בדרום העיר שיצרה רצף בנוי בין פתח תקווה לקריית אונו.[30] הגידול באוכלוסיית העיר נמשך גם בעשור השני של המאה ה-21, בסוף 2017 הייתה אוכלוסיית העיר כ-240,000 נפש ובסוף 2023 כ-280,000. על פי תוכנית המתאר של פתח תקווה יאפשרו עתודות הקרקע את גידול האוכלוסייה עד 300,000 תושבים.

מיזמים עתידיים
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.

בפברואר 2017 אישר מינהל התכנון במשרד הפנים את תוכנית השלד המראה את חזון המשרד בשטח מחנה סירקין המתפנה לבניית 12,000 יחידות דיור בשטח המחנה.[31] באפריל 2017 הגישה עיריית פתח תקווה עתירה נגד התוכנית, על רקע מחסור בפתרונות תחבורתיים לשכונה החדשה וחששות מעומסי תנועה שהיא עלולה ליצור עם תוספות יחידות הדיור בהיקף המתוכנן.[32] העתירה נדחתה בבג"ץ בטענת "שלב מקדמי" מאחר שהתוכנית עדיין בשלבי תכנון. במרץ 2019 אישרה הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור את התוכנית. האישור הסופי לתוכנית התקבל לאחר עתירת מטה מאבק סירקין והסכם פשרה שנחתם עם מטה המאבק.[33] לאחר עתירת "מטה המאבק לבינוי שפוי" בסירקין לבית המשפט המחוזי, הושג הסכם פשרה מול העותרים שכלל הורדת שלב א' ל-2700 דירות מתוך 20000 שתוכננו, הכנסת נציג התושבים כמשקיף בצוות ההיגוי של התוכנית, עם תום בניית 2700 הדירות תוכן תוכנית תחבורתית כוללת חדשה שתיבחן את מצב התשתיות באזור, ומתן אפשרות למטה המאבק לעתור נגד התוכנית אם מצב התשתיות התחבורתיות באזור לא ישביע את רצונם.

ב-9 בספטמבר 2021 יצאה התוכנית לדרך ופורסם מכרז מינהל מקרקעי ישראל ליזמים וקבלנים לבניית 2499 יחידות דיור על שטח מחנה סירקין המתפנה.

במאי 2020 אושר פרויקט ויתניה, פארק עסקים חדש בצפון מערב העיר. שטח הפרויקט המתוכנן כ-80,000 מ"ר.[34] באותו החודש גם אושרה תוכנית להתחדשות עירונית בשכונת רמת ורבר, על פי התכנון יתווספו לשכונה כ-3,600 יחידות דיור חדשות ושטחי מסחר, יוקמו מגדלים בגובה 28 קומות פארק יד לבנים הנמצא בשכונה ישופץ.[35]

אוכלוסייה

אנדרטה לזכר חללי פתח־תקווה בגן יד לבנים, יולי 2007


לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בפתח תקווה 257,680 תושבים (מקום 5 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.8%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 78.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,998 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[36]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

חינוך

החווה לחינוך חקלאי בפתח־תקווה, לשעבר בית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן

נכון לספטמבר 2023, במערכת החינוך בעיר פתח־תקווה לומדים כ-68,639 תלמידים, מתוכם 12,752 בגני הילדים, 28,440 בחינוך היסודי, 22,997 בחינוך העל־יסודי. וכ-4,450 תלמידים בחינוך המיוחד.[37]

בית הספר הראשון היא בית הספר יק"א פיק"א והוא הוקם בשנת 1885.

בשנת תשס"ז נבחרה היחידה לנוער בעיר פתח־תקווה ליחידה מצטיינת ארצית. בעיר מספר רב של מתנ"סים וספריות בשכונות השונות, המשמשים את תושבי העיר לצרכיהם השונים.

בעירייה קיימת יחידה לחינוך סביבתי וכן חווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, המנוהלת על ידי משרד החינוך, שאליה מגיעים תלמידים מרוב בתי הספר היסודיים בעיר.

בעיר פועלים שתי שלוחות של מוסדות אקדמיים:

בבית הספר התיכון שבכפר הנוער אמי"ת, פועל בית ספר למקצועות הרכב בו לומדים תלמידים מכתות י"ב–י"ד.

בעיר פועל מסלול מחוננים.

בפתח־תקווה פועלים מספר שבטים של תנועת הצופים: שבט "ראשונים", הקיים כבר כ־60 שנה, שבט "המושבה" באם המושבות ושבט "ברק" אשר הוקם ב־2013. בעיר פועלים גם מספר קנים הנוער העובד והלומד: בשכונות אם המושבות, בכפר גנים ג', בנווה דקלים ובנוסף, סניף במרכז העיר וסניף של תנועת הנוער המחנות העולים ברחוב ביאליק. כמו כן ישנם סניפים של תנועות הנוער הדתיות בני עקיבא (9 סניפים ברחבי העיר[39]), עזרא (9 סניפים ברחבי העיר)[40] ואריאל (4 סניפים)[41] הפזורים בשכונות העיר.

תרבות

מתוך תערוכה במוזיאון לתולדות פתח־תקווה, בקריית המוזיאונים

היכל התרבות העירוני ע"ש דב תבורי ברחוב המכבים הוא אולם הקונצרטים והתיאטרון המרכזי בעיר.

ברחוב ארלוזורוב מצוי הלב התרבותי של העיר: סביב גן העצמאות (מוכר יותר בשם "פארק יד לבנים") שתוכנן בראשית שנות החמישים בידי אדריכל הנוף זוכה פרס ישראל ליפא יהלום, מתקיימים מספר מוסדות תרבות מרכזיים: מוזיאון פתח־תקווה לאמנות שנִפתח מחדש לאחר שיפוץ יסודי בשנת 2004, בית יד לבנים – הראשון מסוגו בארץ ועל כך זכה המקום בפרס ישראל, מוזיאון האדם והסביבה (לשעבר מוזיאון גוף האדם), הארכיון לתולדות פתח־תקווה ע"ש עודד ירקוני וגן החי. דרומית ומעבר לכביש נמצאת אכסניית נוער יד לבנים, וכן מתחם קיבוץ גבעת השלושה ששכן במקום עד לשנת 1952, ובתוכו בניין חדר האוכל העומד כיום בשממונו ושמיועד לשימור. בניין מרשים זה תוכנן בשנת 1936 על ידי האדריכל בוגר הבאוהאוס וזוכה פרס ישראל אריה שרון. כיום משמשים חלק ממבני הקיבוץ כבית אבות הנמצא בבעלות עיריית תל אביב־יפו.

ברחוב מונטיפיורי 3 שוכן בית סְוָוטִיצקי, מבנה היסטורי, ובו "בית שיח נשים – בית נשים ומשפחה", השייך למוזיאון לתולדות פתח־תקווה ומנציח את פעילותן של נשות העיר. בעיר קיימת רשת ספריות עירוניות.

כמו כן פועלים הקונסרבטוריון העירוני, מגמת מוזיקה בבית הספר השש שנתי בן גוריון ושלוחה של רימון בית ספר למוסיקה.

בין השנים 1992–2020 פעל בעיר אנסמבל לירקה בניהולה המוזיקלי של נילי הרפז.

בין השנים 1993- 1994 צילומי הסדרה קופיקו התקיימו בחלקם בפתח תקווה ובעיקר באזור רמת ורבר ורחוב קפלן. כמו כן, באותן השנים ערוץ הילדים ערך צילומים למגוון תוכניות בעיר ביניהם: "שש באביב" בפארק יד לבנים בעיר, "המחסן של כאילו" ו"גינת ההפתעות".

בתי חולים ושירותי בריאות

מגדל האשפוז ע"ש גור שאשא וחדר המיון של בית החולים בילינסון
מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל

בעיר פתח־תקווה פועלים מספר בתי חולים המשרתים את תושבי פתח־תקווה והאזור.

  • שני בתי חולים המהווים יחדיו את "המרכז הרפואי רבין".
  • המרכז הרפואי שניידר לרפואת ילדים – בית החולים הגדול בישראל לרפואת ילדים. בית החולים ממוקם בסמוך לבית החולים בילינסון. את בית החולים הקים בשנת 1991 פרופסור יהודה דנון, אשר ניהל אותו עד לשנת 1997. בית החולים קרוי על שם משפחת שניידר שתרמה את מרבית הכספים להקמתו.
  • בית החולים גהה – בית חולים הפסיכיאטרי הגדול בישראל, שנמצא בסמוך לבילינסון ולשניידר.
  • בית רבקה – בית חולים גריאטרי הנמצא במזרח העיר.
  • המרכז הרפואי רמת מרפא – בית חולים פרטי השייך לרשת בתי החולים אסותא, ומתפרש על פני 4 קומות במבנה של קניון לב העיר לשעבר, בסמוך לעיריית פתח־תקווה. רמת מרפא, יחד עם אסותא תל אביב, מהווים את 2 בתי החולים הגדולים ביותר ברשת.
  • בית חולים נווה רעיה – בית חולים סיעודי גריאטרי, לבית החולים מתקבלים חולים על בסיס פרטי או בקוד משרד הבריאות.

כלכלה

מתחמי תעסוקה

בפתח תקווה יש שלושה מתחמי תעסוקה גדולים:

סה"כ השטח הבנוי באזורי התעשייה עומד על כ־2,000,000 מ"ר.

בעבר שכנו בעיר מפעלי תעשייה כבדה ובתי אריזה רבים שיועדו לשיווק תפוזים. החל מראשית המאה ה־21, העיר פתח־תקווה מושכת אליה עובדים רבים מכל רחבי גוש דן והשומרון, עקב ריבוי אזורי התעשייה בה.

כיכר הצ'לו בפתח־תקווה. הפסל הוא ישראל פרימו

מרכזי קניות

הקניון הגדול (אבנת) בפתח־תקווה

בפתח־תקווה מספר מרכזי קניות גדולים המשרתים את תושבי העיר והסביבה:

  • הקניון הגדול (ידוע גם כ"קניון אבנת") – נמצא על ציר ז'בוטינסקי מול בית החולים בילינסון. הקניון הוקם בשנת 1999, ועל פי הנהלת הקניון בכל יום מבקרים בו כ־25,000 מבקרים.[42]
  • קניון סירקין – הוקם בשנת 1997 בסמוך לצומת סירקין. בתחילת דרכו היה מאוד פופולרי בקרב תושבי העיר, אולם לאחר הקמת הקניון הגדול חלה נסיגה בהצלחתו. הקניון נמצא בשכונות עין גנים ומחנה יהודה ובאזור של שכונת שעריה.
  • פאוור סנטר סגולה – שוכן מדרום לצומת סגולה ולפאואר סנטר ירקונים, מרכז מספר חנויות גדולות בתחומי הלבשה, מזון, מוצרי חשמל ועוד. בעבר פעל בסמוך פאואר סנטר ירקונים מדרום למחלף ירקון מול תחנת הרכבת סגולה ובו מספר חנויות מובילות בתחומן. ב-1 בינואר 2019 פאוור סנטר ירקונים נסגר בעקבות פסק דין של בית המשפט המחוזי על כך שנבנה בקרקע חקלאית באופן לא חוקי.[43]
  • y סנטר (לשעבר יכין סנטר) – מכרז קניות ומסעדות הנמצא בחלקו המזרחי של אזור התעשייה קריית מטלון ובו שוכנות מספר חנויות בתחומי הלבשה, מזון, ריהוט וילדים. במתחם ובסביבו פזורים בתי קפה וברים רבים ומסעדות.

שוק פתח־תקווה

השוק בפתח־תקווה שמרוכז סביב רחוב הברון הירש, מתמחה בעיקר במזון, פירות, וירקות, בנוסף לאלו ישנן מספר חנויות נוספות לממכר ושיווק בגדים נעליים ועוד. בקרבת השוק ובתוכו פועלות גם מסעדות, מאפיות וחנויות פלאפל. בזכות אלו, יש המחשיבים את השוק לאחד הטובים בארץ.[44]

סביבה

תבליטי מייסדי פתח־תקווה בכיכר המייסדים
פארק אזורים באזור התעשייה קריית אריה
כיכר קובלנץ

לפי מפת הקרן לחקר ארץ ישראל, בשנת 1880 היו ברוב שטחה של פתח תקווה שרידים של יער עתיק.[45]

בעוד שהעיר זוהתה בעבר עם פרדסים, בתים פרטיים וחקלאות, במאה ה־21 הפרדסים נעקרים לטובת שטחים לשכונות חדשות. הבתים הפרטיים הולכים ונעלמים לטובת בניינים רבי קומות, ומזה זמן רב, תושבי העיר אינם עוסקים עוד בחקלאות. אזורים קטנים המיועדים לשימוש חקלאי מצויים באזורי הספר של העיר, אך גם הם על פי רוב נטושים. שימור המורשת החקלאית נעשה בחווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, שבה ניתן להתנסות בחקלאות אורבנית. כיום שטחה הבנוי של פתח תקווה על שלושת אזורי התעשייה שבה עומד על 20,000 דונם. והשטח הבנוי למגורים עומד על 15,000 דונם.

ב־1942 הוקם בעיר גן הנשיא. בעשור השני של המאה ה־21 השיקה עיריית פתח־תקווה קמפיין לשינוי תדמיתה של העיר ל"עיר ירוקה", תוך התמקדות בשכונות החדשות הנבנות בדרום העיר: כפר גנים ג', נווה עוז החדשה ונווה עוז הצעירה. בנוסף, מול הקניון הגדול הוקם פארק גדול ובו גני שעשועים ומגרשי דשא רחבים.

לכבוד מלאת 130 שנים למושבה, שופצה בשנת 2008 הכיכר המרכזית בעיר – כיכר המייסדים. במקום זה הייתה הבאר הראשונה של המושבה שנחפרה ב־1878. לימים הותקנה בבאר משאבה ונמשכו ממנה צינורות לבתי המושבה. המקום שימש כגורן ומסביבו הוקמו הבתים הראשונים. המקום שימש כמרכז לבילוי ובו הייתה מנגנת תזמורת מקומית בשם "כינור ציון". ב־1938 נחנך במקום גן שנקרא על שם המייסדים. מגן זה לא נשאר כמעט דבר. הכיכר רוצפה, והוקמה במרכזה מזרקה, תבליטי הוקרה לחמשת מייסדי המושבה ואנדרטת הוקרה לתזמורת "כינור דוד".

תחנת ניטור זיהום האוויר בתיכון אחד העם

בעיר פועלות שלוש תחנות ניטור (באזור התעשייה סגולה, על גג בית דינה ובתיכון אחד העם), המודדות בכל רגע נתון את מדד זיהום האוויר בעיר. על־פי המדדים המקובלים, הזיהום בשכונות המגורים הוא על־פי־רוב ברמת בינוני־טוב, אך לאורכו של רחוב ז'בוטינסקי הזיהום הוא אחד מהגבוהים בארץ.

במאי 2019 החלו העבודות להקמת הפארק הדרומי של שכונת נווה גן וזאת בנוסף לפארק אחר שהוקם בצפון השכונה (על שטחו של אצטדיון האורווה) מספר שנים קודם לכן. חרף העובדה שהעבודות החלו רק באמצע 2019 הדיבורים והתכנונים על הקמת הפארק החלו להתפרסם מספר שנים קודם לכן.[46]

צפון העיר

צפון פתח־תקווה מאופיינת על ידי שטחים ירוקים ובניהם שדות חקלאיים, פרדסים ואזורי הטבע של נחל הירקון. כמו כן, שטחים ירוקים אלה מכסים כשליש משטח פתח־תקווה ומהווים מקור כלכלה, עיסוק ופנאי, שכן כיום הם נדירים בעיר לעומת פעם.

באזורי הטבע של נחל הירקון הנמצאים בקצה של גבול העיר נמצא נחל הירקון עובר בכל צפון העיר ומהווה מקור לצמחים ובעלי חיים שונים כמו: תנים, דרבניים, קיפודים, אנפתיים, נמיות, חרקים ועוד רבים אחרים. אזורי הטבע זוכים לשקט מצד בני האדם (מלבד מטיילים), שכן הם מוקפים בשדות חקלאיים ענקיים. כמו כן, מטיילים רבים מטיילים באזורים אלה ברגל, בג'יפים או בטרקטורונים. שביל ישראל עובר באזורים אלה בצמוד לנחל. בסמיכות לאם המושבות בדרך הפונה לירקון נמצאות "בריכות חורף אם המושבות" שהן בריכות חורף שמתמלאות במים בין נובמבר לדצמבר ומתייבשות במאי.

מים ותשתיות

המים המסופקים לתושבי פתח־תקווה מגיעים משני מקורות מים עיקריים:

  • שאיבה עצמית מחמש בארות הנמצאות מסביב לעיר. השאיבה היא מאקוויפר ההר, אקוויפר תת־קרקעי טבעי המצוי ממערב להרי שומרון. טיב המים באקוויפר החוף טוב ומתאים לשימוש כמי שתייה.
  • קניית מים מחברת מקורות. מקורות מספקת את מי השתייה לתושבי פתח־תקווה ממעיינות ראש העין או מהמוביל הארצי, לפי החלטתה ובהתאם לעונות השנה. איכות המים בפתח־תקווה טובה ועומדת בכל תקני האיכות שנקבעו בתקנות איכות מי השתייה.

תשתיות הביוב והחשמל המצוינות של העיר מציבות אותה כאחת הערים המודרניות והמפותחות ביותר בישראל.

בשנת 2018 נפתח אגם אקולוגי למבקרים. האגם נמצא בפארק הגדול מול קניון אבנת.

דת

"בית הכנסת הגדול "בית יעקב"
ישיבת לומז'ה, הישיבה הראשונה בעיר, כיום

רובם המוחלט של תושבי העיר פתח תקווה הם יהודים, ומתוכם כ־40% הם דתיים לאומיים וחרדים. הציבור הדתי מתגורר בכל רחבי העיר, כשריכוזים גדולים מצויים בשכונות כפר אברהם, כפר גנים והדר גנים. בעיר פועלים למעלה מ־300 בתי כנסת בנוסחים שונים ו־9 מקוואות טהרה. לעיר מועצה דתית ושוכן בה גם בית דין רבני אזורי. גם בעבר נודעה פתח תקווה כמושבה עם אחוז נכבד של דתיים, הקפדה על קיום מצוות וקיום מוסדות דת, בניגוד למושבות אחרות.[47]

מייסדי העיר פתח תקווה היו בני היישוב הישן בירושלים, והנהיגו בה את מנהגי ירושלים, חלקם משתמרים עד היום. זמן כניסת השבת הוא על פי מנהג ירושלים ארבעים דקות לפני שקיעת החמה, בשונה משאר ערי הארץ המאחרים מעט. גם מנהגי הקבורה של החברה קדישא הם על פי מנהג ירושלים.

בתי כנסת

בין המוסדות הדתיים החשובים בעיר הוא בית הכנסת בית יעקב המכונה בית הכנסת הגדול ברחוב חובבי ציון. בית הכנסת נחנך בתרנ"ח (1898) ונקרא ע"ש אביו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, והוא עדיין משמש כאחד מבתי הכנסת המרכזיים בעיר. את בית הכנסת תכנן דניאל הכהן ליפשיץ. מעל הכניסה הראשית נמצא שעון ובו אותיות עבריות במקום ספרות. על קיר הכניסה קבוע שעון שמש מהיחידים הנמצאים בישראל. בשנות ה־20 של המאה ה־20 נבנו מגוון של בתי כנסת נוספים. בית הכנסת השני שנבנה[48] היה בית הכנסת נחלת ישראל או קריצמן בו התפללו בנוסח ספרד. בעיר היה עוד בית כנסת בנוסח ספרד, בית התפילה קהל חסידים כנסת ישראל, וביחד היו בהם 400 מקומות ישיבה. בית הכנסת השני בגודלו ויופיו, היה בית הכנסת שונה הלכות שהוקם בסביבות שנת 1926. כן התקיימו בתי כנסת לצד ישיבת לומז'ה, ולצד בית ספר נצח ישראל. נוסף אליהם היו בעיר שלושה בתי כנסת ספרדיים שהכילו יחד כ־300 מקומות ישיבה.[49] במהלך שנות השלושים התרכזו עולי פולין סביב בית הכנסת זכר חיים.[50] בימי העלייה החמישית נוסדה אגודת מקור חיים בפתח־תקווה שקיימה תפילות באולם מכבי האש[51] עד שחנכה בשבועות 1940 את בית הכנסת שלה ברחוב פרנקפורטר, בו מתפללים עד היום כמנהג יהודי גרמניה.[52] עד שנת 1940 נוספו עוד בתי כנסת, בהם חפץ חיים ברחוב ביאליק, בית הכנסת תפארה של הרב יחיאל הלר, ובית הכנסת שבת אחים.[53][54] בשנות ה־60 נוסד בית הכנסת דגל ראובן ע"ש הרב ראובן כץ, ברחוב רוטשילד. כיום הוא משמש בימות החול למדרשה לבעלי תשובה ולשיעורי תורה ברבים בהנהגת הרב עזריאל פפויפר, ובשבתות למניין אברכים. בשנת 2005 הוקם בית הכנסת אבי עזרי ברחוב ארלוזורוב (הערה: למרות שכך הוא נקרא בפי כל, שמו הרשמי הוא בית הכנסת על שם חת"ם סופר, מכיוון שבפתח תקווה קיים עוד בית כנסת בשם אבי עזרי, בדרך מנחם בגין 102, והוא בית כנסת ספרדי), והוא השטיבלאך הפעיל ביותר כיום בימות החול, בשבתות ובחגים משמש בית הכנסת את הקהילה החרדית שהתפתחה במרכז העיר, מתפללים בו כמאה וחמישים מתפללים. ב־2010 הוקם בית הכנסת חברון ברחוב טרומפלדור, רבים מהמתפללים בו הם יוצאי ישיבת חברון גם נוסח התפילה והמנהגים הם בדיוק כמסורת ישיבת האם, אחת לשנה מגיע הרב דוד כהן לערוך טיש במקום. בעיר קיימים גם שני בתי כנסת פעילים של ארגון ישראל הצעיר, אחד ברחוב קדיש לוז ובו מתקיים כולל כל יום שלישי, ואחד ברחוב פלדמן בכפר גנים בו מתקיים כולל כל יום רביעי. באזור כפר גנים ג' ישנם כמה בתי כנסת גדולים וחדשים, כמו בית הכנסת מוריה ברחוב שולזינגר, ניגוני חיים ברחוב וייצמן ונריה ברחוב איפרגן.

ישיבות

הישיבה הראשונה בעיר, ישיבת לומז'ה נוסדה בתרפ"ו (1925).[55] החל משנות השבעים היא משמשת ככולל לאברכים בלבד, נכון לשנת 2016 לומדים בה מעל מאה אברכים והיא הכולל הגדול בעיר.

בפתח־תקווה גם נוסד הכולל הראשון מחוץ לחומות ירושלים: בית מדרש לתורת ארץ ישראל הפעיל עד היום.

כיום פעילות בעיר ישיבות נוספות רבות, בהן ישיבת אור ישראל הליטאית, ישיבת נחלת דוד ישיבת פאר משה לצעירים והישיבת הגדולה נחלת אשר בראשותו של הרב משה פינטו, ישיבת נתיב התורה בראשותו של הרב משה רונס, רשת החינוך התורנית לאומית דרכי נועם, רשת החינוך של ישיבת למרחב, כולל רצון יהודה ועוד. בעיר פועלת גם רשת מוסדות החינוך של חסידות חב"ד הכוללת גנים, בית ספר לבנות, בית ספר לבנים, מדרשת ערב ועוד.

חצרות חסידיות

בעיר ישנם גם בתי מדרש לחסידויות שונות, ביניהן חב"ד, גור, צאנז, ויז'ניץ וראדזין. האדמו"ר השני מברגסז, הרב אברהם אלטר פולק, שכונה גם "האדמו"ר מפתח תקווה" הקים בשנות ה־70 של המאה ה־20 את חצרו בעיר[56] וגר בה עד סמוך לפטירתו ב-2006, אז עבר לאלעד. בית מדרשו מתנהל כיום בהנהגת בנו האדמו"ר רבי אהרן פולק, ופעיל כל שעות היממה, מתקיימים בו מניינים לרוב ושיעורי תורה ברבים. הרב יוסף לייפר, מאדמו"רי נדבורנא, הקים בעיר את חצרו, במשך שנים היה נקרא על שמה "האדמו"ר מנדבורנא פתח תקווה", בתש"ן עבר הרב לייפר לבני ברק.[57] חסידות מישקולץ, שהוקמה בעיר בסביבות שנות ה־90 של המאה ה־20, עורכת מדי שנה אירוע שמחת בית השואבה בהשתתפות אלפים.

רבני העיר

רבנים אשכנזיים

לאחר פטירתו הוזמן על ידי תושבי פתח תקווה הרב יחזקאל אברמסקי מברית המועצות לכהן כרבה הראשי. הרב אברמסקי נענה להזמנה, אולם נאסרה יציאתו מברית המועצות על ידי השלטונות, שאף שלחו אותו בהמשך לסיביר.

  • ב־1932, לאחר שהתייאשו פרנסי פתח־תקווה מלחכות לרב אברמסקי, נבחר הרב ראובן כץ והוא כיהן כרב העיר במשך 31 שנים עד פטירתו בגיל 84 בשנת תשכ"ד (1963).
  • בשנת תשל"ט (1979) נבחר הרב ברוך שמעון סלומון לכהונת הרב הראשי האשכנזי של פתח תקווה, הוא כיהן כרב העיר עד פטירתו ביום י"ז באדר תשס"ט, 13 במרץ 2009.
  • בפברואר 2012 נבחר הרב מיכה הלוי לכהונת הרב הראשי האשכנזי של פתח תקווה.[61]
רבנים ספרדיים
בשנת תרצ"ט נבחר הרב עובדיה הדאיה לכהן כרב הספרדי הראשון של פתח תקווה, כהונתו נמשכה עד שנת תשי"א. אחריו כיהן הרב עמרם אבורביע בין השנים תשי"א–תשכ"ז ולאחריו כיהן הרב משה מלכה, עד פטירתו בשנת תשנ"ז.[62]

בפברואר 2012 נבחר הרב בנימין אטיאס לכהונת הרב הראשי הספרדי של פתח תקווה.

תחבורה

מסלול תחבורה ציבורית ברחוב ז'בוטינסקי
אולם הנוסעים בתחנת הרכבת פתח־תקווה קריית אריה
גשר המיתרים בתכנונו של סנטיאגו קלטרווה, מעל ציר ז'בוטינסקי
שלט מידע אלקטרוני של מערכת המידע הנסיונית אודות התחבורה הציבורית
פסל הפרידה לשלום ביציאה מפתח־תקווה לכיוון כביש 5

העיר פתח תקווה מהווה צומת תחבורה ראשי במדינת ישראל הודות למיקומה בגוש דן, בין השרון לשפלה והודות לכך שעוברים בה עורקי תחבורה ראשיים שונים. בזכות זאת, קווי אוטובוס רבים שנוסעים מערי השרון לתל אביב או קווי אוטובוס מצפון לדרום (למשל חיפה–ירושלים) עוברים בעיר.

כבישים

מחלף תקווה, יולי 2023

בנוסף, החל מאזור השוק ועד לצומת גהה, חוצה את פתח תקווה ציר ז'בוטינסקי (דרך מספר 481). ציר תחבורה זה הוא אחד הצירים הראשיים בגוש דן והוא מחבר את פתח תקווה, דרך בני ברק ורמת גן, אל תל אביב־יפו.

רמזור ראשון הופעל בפתח תקווה בשנת 1957, בצומת הרחובות בר כוכבא ושטמפפר במרכז העיר.[63] עד שנת 1972 רומזר צומת אחד נוסף.[64]

תחבורה ציבורית

ערך מורחב – תחבורה ציבורית בפתח תקווה

מערך התחבורה הציבורית בפתח תקווה מורכב מאוטובוסים, רכבת ורכבת קלה.

אוטובוסים

את השירות העירוני בעיר מפעילה החל משנת 2016 חברת אפיקים. אפיקים גם מפעילה שירות מהעיר ליישובים במועצה אזורית דרום השרון ולראש העין. וכן חלק מהקווים מהעיר לערים הסמוכות. חברת "דן" מפעילה מהעיר קווים לתל אביב, בני ברק, רמת גן, גבעתיים ובת ים. חברת "מטרופולין" נותנת שירות לבקעת אונו, שוהם, אלעד, נתב"ג, ולשרון הדרומי, חברת "קווים" למודיעין ולנתניה, תנופה נותנת שירות להתנחלויות בשומרון ואגד נותנת שירות ללוד, רמלה, רחובות, נתניה ירושלים וצפון הארץ.

בפתח תקווה יש מספר מסופי תחבורה ציבורית: התחנה המרכזית של פתח תקווה המשמשת כמסוף בעיקר לקווי "דן", מסוף ארנס בסמוך לתחנה המרכזית, אליו עבר רוב השירות העירוני אשר סיים בתחנה המרכזית, מסוף יותם ויואב בסמוך לקניון הגדול, מסוף בית רבקה, מסוף בתחנת הרכבת קרית אריה, ומסוף החרש באזור התעשייה קרית אריה.

רכבת

תחנת הרכבת של פתח תקווה ברחוב פינסקר, פעלה בין השנים 1922 עד שנת 2000 (בעיקר כתחנת משא).

באפריל 1957 הוחל בהקמת שלוחת רכבת ממסילת הירקון למפעל "עץ הזית" בקריית אריה, במימון חלקי של המפעל[65] והיא נחנכה בפברואר 1958.[66] המסילה הייתה בשימוש עד שנות ה-90 של המאה ה-20.

ב-2000 נפתחה תחנת סגולה[67] וב-2008 תחנת קריית אריה.[68] בתחנות עוברות רכבות בקו הפרברי של רכבת ישראל באר שבע מרכז–רעננה מערב (דרך ראש העין, כפר סבא, הוד השרון, בני ברק, תל אביב, חולון, בת ים, ראשון לציון). הרכבות עוברות בתדירות יחסית גבוהה (עד שלוש פעמים בשעה לכל כיוון בשעות השיא). תחנת הרכבת סגולה ממוקמת בקצה העיר, במרכז ירקונים. מיקום התחנה עורר ביקורת: אל התחנה וממנה יוצא קו אוטובוס אחד בלבד בתדירות נמוכה, ואינה במרחק הליכה מאתרים מרכזיים בעיר.[69] תחנת הרכבת קריית אריה נמצאת בחלקו הצפון מערבי של אזור התעשייה קריית אריה, ומיקומה נחשב טוב יותר, בשל קרבתה היחסית למשרדים של קרית אריה, לשכונת אם המושבות וכן יש ממנה אוטובוסים לרחבי העיר.

מוניות שירות

הקו האדום של הרכבת הקלה בעיר (תחנת שחם)

בעיר מערך מוניות שירות מפותח יחסית. פועלים מוניות שירות של קו 51, שנוסע מכיכר המייסדים דרך השוק, ציר ז'בוטינסקי, דרך מנחם בגין בתל אביב עד לשכונת נווה שאנן. המוניות עובדות בלילות ובסופי שבוע גם שהתחבורה הציבורית לא פועלת. עד לשנת 2020 פעלו גם מוניות 66 מהדר גנים עמישב, עין גנים ומרכז העיר, לרחובות ארלוזורוב דיזנגוף ובן יהודה בתל אביב, ומוניות 164 לרחובות דרך ראשון לציון וכביש גהה.

רכבת קלה

בפתח תקווה עובר הקו הראשון של הרכבת הקלה ("הקו האדום") מעל לקרקע. הקו מתחיל בתחנה המרכזית ברחוב אורלוב וממשיך בנתיב מיוחד לכל אורך רחוב ז'בוטינסקי, דרך בני ברק, רמת גן, תל אביב-יפו ובת ים. כמו כן באזור התעשייה קריית אריה ממוקם הדפו של הקו.

בנוסף לקו האדום, מתוכננים לעבור בעיר שני קווי מטרו M2 ו-M3.

ספורט

אצטדיון המושבה

כדורגל

מגרשן הביתי של הקבוצות הוא אצטדיון המושבה, הנקרא גם "אצטדיון שלמה ביטוח", אשר נחנך בדצמבר 2011. משחקים בין הקבוצות נקרא הדרבי של פתח תקווה.

בנוסף ישנן שלוש קבוצות המשחקות בליגות הנמוכות:

כדורסל

כדוריד

כדורמים

בייסבול

כדור רגל חופים

שכונות

מבנים וגן מרכזי בשכונת אם המושבות
אנדרטת אסון המסוקים בשכונת הדר גנים

נתוני האוכלוסייה מעודכנים לשנת 2018. [70]

  • כפר גנים – השכונה הגדולה בפתח־תקווה. השכונה ממוקמת בחלקה הדרומי של העיר ונהוג לחלק אותה לארבע תתי שכונות:
    • כפר גנים א' ("הישנה") – החלק הוותיק ביותר של השכונה. מתפרס מרחוב רוטשילד דרום־מערבה עד לרחוב הנשיאים ולרחוב יהלום. בחלק זה מצוי בית חולים השרון, בשכונה גרים 9,315 תושבים.
    • כפר גנים ב' – חלק שנבנה ברובו בשנות השמונים מתפרס מרחוב הנשיאים דרומה עד רחוב העצמאות. בתחומיה נמצאת אולפנית ישורון, בשכונה גרים 7,483 תושבים.
    • כפר גנים ג' ("החדשה"/"העיר הירוקה") – החלק החדש והגדול ביותר בשכונה. מתפרסת מרחוב העצמאות דרום־מערבה עד לשכונת נווה עוז החדשה. החלה להיבנות בשנים האחרונות על שטחים חקלאיים (בעיקר פרדסים) שהיו שייכים לראשוני כפר גנים. בשכונה נפתח "קניון גנים", בשכונה גרים 19,617 תושבים.
    • בת גנים – שכונה הממוקמת דרומה מחלקו המזרחי של רחוב העצמאות, מתוחמת ברח' זרובבל במזרח ובכביש מכבית בדרום. בתחומיה נמצאת הישיבה התיכונית פ"ת. נבנתה בשנות התשעים. בשכונה גרים 1,172 תושבים.
  • כפר אברהם – מושב עובדים דתי, שאוחד עם פתח־תקווה בשנת 1952. כיום מתגוררים בו 1,518 תושבים. הגדרת כפר אברהם מבחינה גאוגרפית בעייתית במקצת, בעיקר בשל העובדה, שבשם זה נכללו שכונות רבות נוספות כשאוחד המושב עם העיר. גבולותיו של הכפר המקורי אם כן היו מצומצמים בהרבה:
    • במזרח – דרך ירושלים שמהווה את החלק הראשון של כביש ירושלים-תל אביב.
    • בצפון – רחוב הרב הרצוג ודרומה לכל אורכו – החל מצומת גנים במזרח ועד ההצטלבות עם רחוב שטמפפר במערב.
    • במערב – מזרחה מרחוב אורבך החל מצומת הרחובות אורבך, שטמפפר, הרצוג והירקונים ועד לרחוב חנקין.
    • בדרום – הגבול הדרומי הוא קצת יותר מפותל – הוא מתחיל ברחוב חנקין במערב, ממשיך דרך רחוב רמח"ל ומסתיים בבתים הדרומיים של רחוב ריינס.
      • חן הצפון – צפונה לכפר אברהם, משקיפה על צומת סגולה.
  • עין גנים- מושב עובדים שאוחד עם פתח־תקווה בשנות הארבעים, בה גרים 9,836 תושבים.
  • רמת ורבר - שכונה במערב העיר, מצפון לכפר גנים ומדרום לרחוב ז'בוטינסקי. בתחומי השכונה נמצאים פארק יד לבנים, קריית המוזיאונים וגן החי העירוני. בשכונה גרים 9,761 תושבים.
  • עמישב־הדר גנים – שכונה הממוקמת בחלק הדרום מזרחי של פתח־תקווה, ממזרח לכביש 40 (רחוב ירושלים).
    • עמישב הוקמה כמעברה בשנות ה־50 של המאה ה־20 על אדמות הכפר הערבי פג'ה. גובלת בכפר סירקין. בשלהי שנות ה־70 נכללה השכונה בפרויקט שיקום שכונות (אומצה על ידי הפדרציה היהודית של קהילת יהודי שיקגו) ושינתה את פניה. מאז נעשה בשכונה פיתוח רב. בשכונה 5,109 תושבים.
    • הדר גנים הוקמה בראשית שנות ה־90 בשטחה של שכונת עמישב. בין הפרויקטים החשובים של ראש העירייה גיורא לב. השכונה צמחה מאוד וכיום היא עדיין מתרחבת צפונה ומערבה, ומתחילה לגבול בצומת סירקין ובשכונת שעריה ובמזרחה מחלפון שמחברה לכביש מכבית (471). השכונה מאופיינת ב־3 שיטות בניה, העיקרית בהם היא השיטה הרוויה. השיטה הנוספת מכונה " גג־גן" – מבנים בני שתי קומות, דירה אחת מעל, כוללת גג, ואחת למטה, כוללת גן. השיטה הנוספת הנפוצה שם היא שיטת הקוטג'ים הטוריים. בשכונה נמצאת אנדרטה לחללי אסון המסוקים. בסוף שנות ה־90 התרחבה מאוד השכונה ובהמשך רחוב מנחם בגין נבנו מספר מתחמים שכל אחד מהם מיועד לציבור משלו כגון: גני הדר ויוצאי חברון (ליטאים), קריית בעש"ט (חסידים), בינת לעיתים (ספרדים), החושן (דתיים לאומיים), וכן אזור של עולי אתיופיה ואזור של עולי חבר העמים. בשכונה מתגוררים 25,916 תושבים.
  • שעריה – בתחומיה נמצא בית החולים הגריאטרי שיקומי "בית רבקה".
  • אחדות
  • מחנה־יהודה נוסדה בשנת 1913 על ידי המשרד הארצישראלי כמושב עצמאי, בשנת 1937 צורפה השכונה לעיר פתח־תקווה. השכונה מצויה מדרום למרכז העיר ובסמוך אליו. מדרום לשכונה נמצאות השכונות שעריה ואחדות וממזרחה עין־גנים.
  • בילינסון– שכונת מגורים שהוקמה בתקופת המנדט על אדמות שנקנו מהכפר הערבי פג'ה, צמודה לכפר סירקין.[71][72] השכונה כוללת רק בתים צמודי קרקע. בשנים האחרונות גבר הביקוש לשכונה ובתים קטנים וישנים מפנים את מקומם לבתים מפוארים רחבי מידות.
  • קריית־אלון – שכונת מגורים שהוקמה לאחר קום המדינה על חורבות הכפר הערבי פג'ה, ושוכנה בעולים חדשים. בעת היווסדה נקראה בשם "פג'ה", וגם כיום מוכרת בקרב תושבי האזור בשם זה.
  • יוספטל – ממוקמת בין פג'ה לצומת גנים. מאוכלסת במשפחות ותיקות לצד עולים חדשים.
  • נווה גן – שכונה קטנה ויוקרתית בצפון העיר פתח תקווה, מצפון לציר ז'בוטינסקי ומדרום לשכונת אם המושבות. השכונה נחשבת כאחת השכונות הטובות בעיר, ובה נמצא הבניין הגבוה בעיר. בשכונה גרים 17,092 תושבים.
  • נווה עוז – במקור שכונת בתים צמודי קרקע ותיקה בדרום־מערב העיר פתח־תקווה. כיום כוללת גם אזור חדש של בתים צמודי קרקע דו משפחתיים. נחשבת למבוקשת ויוקרתית, בשכונה גרים 6,302 תושבים.
  • קריית מטלון - שכונת מגורים שנוסדה לפני קום המדינה. מאוחר יותר נוספו אליה שכונות קטנות: קריית משה בדרום ושכונה בשם גן־שלמה מצפון לרחוב מסדה. כיום שכונות אלו נבלעו בתוך שכונת מטלון הוותיקה יותר. במזרחה של שכונת קריית מטלון מתפתח לאחרונה אזור עסקי גדול, אשר נושא את השם "רמת סיב". בשכונה 2,481 תושבים.
  • אזור תעשייה קריית אריה – אזור תעשייה, מצפון לדרך ז'בוטינסקי.
  • אזור תעשייה סגולה – בצפון מזרח העיר, מצפון לשכונת כפר אברהם, ממערב לכביש 40 ומדרום לכביש 5 ולמחלף ירקון.
  • אם המושבות הוותיקה - היא שכונה בצפון מערב פתח־תקווה (הבניה החלה בסוף שנות ה־90), בסמוך לבית העלמין ירקון, אזור התעשייה קריית אריה, כביש 5 ומחלף תקווה, לא הרחק מבית חולים בילינסון, בית חולים שניידר והקניון הגדול של פתח־תקווה. השכונה כוללת בתי קומות שמאכלסים בעיקר משפחות צעירות מהמעמד הבינוני־גבוה, בשכונה גרים 8,500 תושבים.
  • אם המושבות החדשה – כוללת מספר פרויקטים שונים, ביניהם לב הסביונים, אילנות, מגדלי אם המושבות, חפציבה, א. דורי, גינדי ועוד, רובם רבי קומות 9–23 קומות. גבולות השכונה, במערב דרך ראשון לציון, בצפון מסילת הברזל לכיוון ראש העין וסגולה, במזרח רחוב פיינשטיין ובית העלמין סגולה, בדרום האחים ישראלית ורחוב גיסין. רוב תושבי השכונה הם זוגות צעירים עם ילדים. בשכונה קיימת קבוצה פתוחה של פעילים מתנדבים, הפועלים בתחומים שונים. בשכונה גרים כ-19,000 תושבים.
  • שיפר / נווה דקלים- היא שכונה בצפון מערב העיר, שוכנת בין רחוב שטמפפר, אזור תעשייה ירקון (סגולה) ורחוב המכבים.
  • המרכז השקט (מרכז העיר דרום) - שכונה במרכז העיר בין הרחובות סלנט, הרצל, פיק"א, טרומפלדור, כץ ופינס.[73]
  • לב המושבה (מרכז העיר צפון) - שעונה במרכז העיר בין הרחובות אורלוב, המכבים, אחד העם, הרצל, פיק"א, יצחק שדה וקרול.[73]

שלטון מקומי

ערך מורחב – עיריית פתח תקווה

עיריית פתח תקווה היא גוף השלטון המקומי במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר פתח תקווה. ככל רשות מקומית עוסקת עיריית פתח תקווה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרות שרותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה.

פסל ארבע האמהות בכניסה לבניין העירייה
בניין עיריית פתח תקווה
כיכר על שם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ברחוב חיים עוזר

בתרבות הישראלית

העיר פתח תקווה מוצגת בתרבות הישראלית, בעיקר לצורכי הומור, כעיר גרועה במיוחד. היא מתוארת כעיר מכוערת, משעממת ומיושנת, ונחשבת לעיר המושמצת ביותר בישראל.[74] תדמית זו ככל הנראה התגבשה בשנות ה-80 וה-90. השיר "פתח תקווה" של להקת אינפקציה, שמכיל את השורה "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה", נחשב לדוגמה בולטת של הסטריאוטיפים האלו.[74] הבדיחות על פתח תקווה נפוצות גם באינטרנט, ובין השאר קיימת קבוצת פייסבוק שקוראת לביטול העיר בטענה שאינה רלוונטית,[75][76] ובנוסף קיימת תאוריית קונספירציה פארודית שטוענת שפתח תקווה בכלל אינה קיימת, בדומה לקונספירציית בילפלד.[75][77] רוב הסטריאוטיפים על פתח תקווה הם על העיר עצמה ולא על תושביה.[75]

קיימות טענות שבדיחות אלו כבר לא מייצגות כראוי את פתח תקווה המודרנית, שעברה התחדשות ופיתוח עירוני מוגברים מאז שנות התשעים. הפוליטיקאית זהבה גלאון, תושבת העיר, טוענת ש"פתח תקווה שודרגה, הבדיחות עדיין קיימות, אבל הן כבר פחות רלוונטיות".[74] עיריית פתח תקווה עצמה הביעה התנגדות לחלק מהבדיחות על העיר, בטענה שהן לא מיצגות את המציאות בעיר. למשל, כשהקומיקאי נדב אבקסיס העלה סרטון הומוריסטי שבו הוא הציע לריאד מנסור, השגריר הפלסטיני באו"ם, לקבל את פתח תקווה תמורת שלום מכיוון שאף אחד בישראל לא רוצה אותה, ראש עיריית פתח תקווה איציק ברוורמן הגיב שהוא נפגע מהאמירות הללו ושאין להן הצדקה. אבקסיס הגיב בהומור, ואמר שתושבי פתח תקווה יכולים להיות רגועים, מכיוון שלפיו, המצב בעירו רמת גן הרבה יותר גרוע.[78]

שירה על העיר

העיר פתח תקווה הוזכרה ביצירות מוזיקליות שונות, בהן:

ערים תאומות

פתח־תקווה היא עיר תאומה של הערים הבאות[79]:

ערים תאומות עם קשר פעיל

ערים תאומות עם קשר לא פעיל

לקריאה נוספת

  • רן אהרנסון, לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2004
  • מרדכי נאור, "ממושבה לעיר: כיצד הפכה 'אם המושבות' פתח־תקווה לעיר", אריאל, 1994
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א:
    • זקני פתח־תקווה מפי משה סמילנסקי, אוּמלבֶּס, עד 1878 – פרק כ"ה, עמ' 243
    • טוביה סלומון, ייסוד פתח־תקווה, 1878–1880 – פרק כ"ו, עמ' 245
    • זרח ברנט, אחת המתיישבים מפתח־תקווה מספר, 1871–1882 – פרק כ"ז, עמ' 271
    • זקני פתח־תקווה מפי משה סמילנסקי, מטיפוסי המתיישבים על שפת הירקון, 1880 – פרק כ"ח, עמ' 285
    • זקני פתח־תקווה, חידוש היישוב היהודי בפתח־תקווה על ידי עולי ביאליסטוק, 1883 – פרק כ"ט, עמ' 294
    • מרדכי דיסקין, חלוץ עולי ליטא בפתח־תקווה, 1882–1886 – פרק ל', עמ' 297
    • יהודה ראב, בדוי יהודי בפתח־תקווה, 1885 – פרק ל"א, עמ' 305
    • דב חביב לובמן, מהחיים בפתח־תקווה בשנים הראשונות, 1885–1886 – פרק ל"ב : "גלוי אליהו", קורטוב של כיבוש, "קפיצת הדרך", עמ' 308
    • זרח ברנט, התנפלות על פתח־תקווה, 1886 – פרק ל"ג, עמ' 317
    • זקני פתח־תקווה מפי משה סמילנסקי, "סקנדר חדד" מראשוני השומרים של פתח־תקווה, 1886 – פרק ל"ד, עמ' 319
    • יהודה אידלשטיין, אברהם שפירא ראש השומרים בפתח־תקווה. 1884 ואילך – פרק ל"ה: "במעלליו יתנכר נער", רצח במושבה, בעקבות סוסים גנובים, עמ' 322
    • כרך ב': פרק ק"י, ההגנה על פתח־תקווה, מזכרונות בני המושבה, 1921, עמ' 1163–1170.
  • משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב – כרך א' ואחרים, תל אביב הוצאת דביר – תל אביב, 1939
  • חנוך ברטוב, "של מי אתה ילד", "השוק הקטן", "פצעי בגרות", רגל אחת בחוץ, "מתום עד תום" ובאמצע – פרקי ילדות והתבגרות במושבה פתח־תקוה, מאמצע שנות ה־20 של המאה ה־20 עד מלחמת העצמאות.
  • יוסף לנג, לפתח־תקווה, הוצאת הארכיון לתולדות פתח־תקווה, עיריית פתח־תקווה – לשכת הדובר, איתי בחור הוצאה לאור, 2013
  • יעקב יערי־פולסקין, ראשיתה האגדית של אם המושבות, בתוך: חולמים ומגשימים, תל אביב: הוצאת מ. מזרחי, 1967, עמודים 57–67
  • שמחה גרשון בורר, התקוה על הגבול, מכון זיכרון מרדכי, מודיעין עילית, התשע"ו.
  • Roy Marom, "A Short History of Mulabbis (Petah Tikva)," Palestine Exploration Quarterly 52, no. 2 (2019), pp. 134-145
  • עוזי אלידע, ״טרומפלדור מול שרה אהרונסון וגיבורי פתח-תקווה : הבניית מיתוסים מרטירולוגיים ומחוזות זיכרון בתקופת המנדט״, יעל זרובבל ואמיר גולדשטיין, (עורכים), תל חי: 1920-2020 בין היסטוריה וזיכרון, ירושלים, יד יצחק בן-צבי והמכון לחקר הציונות ,2020, עמ׳ 318-349.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: פתח תקווה
ויקימסע מדריך למטייל בוויקימסע: פתח תקווה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פתח תקווה

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו בעיר פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף פברואר 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ מקור השם "עמק עכור" הוא בספר יהושע, בפרשת עכן שהתרחשה באזור יריחו: ”וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה; וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה.” (ספר יהושע, פרק ז', פסוקים כ"ה–כ"ו)
  7. ^ דרכה של המושבה, באתר "פתח תקווה אם המושבות".
  8. ^ ראו: זאב וילנאי, בראשית היה "גיא-אוני", דבר, 3 במאי 1962
  9. ^ ראו: יהושע קניאל, ‏הוויכוח בין פתח-תקווה לראשון-לציון על הראשוניות בהתיישבות ומשמעותו ההיסטורית, קתדרה 9, תשרי, תשל"ט, אוקטובר 1978
  10. ^ דוד תדהר (עורך), "אליעזר ראב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 55
  11. ^ Marom, Roy, A Short History of Mulabbis (Petah Tikva, Israel), Palestine Exploration Quarterly 152 (2), עמ' 134-145 doi: 10.1080/00310328.2019.1621734
  12. ^ מקור: רות קרק ויוסף גלס תרומתו של חיים אמזלאג לקהילה היהודית
  13. ^ המקום שבו הייתה הבאר היה שטח ציבורי שהיה לגן. היום (2008) השטח הוא ככר ציבורית. על מקום הבאר ניצבת מזרקת מי שתייה ציבורית מודרנית. ברצפת האבן חקוקה כתובת לציון האתר. מקור: רן אהרונסון עמ' 86
  14. ^ גם בימינו נוהגים כך
  15. ^ לפי "מחניים", גיליון פ'
  16. ^ מרדכי נאור, המנהיג המזרחי הראשון - אברהם מויאל, סטימצקי, 2019, עמ' 81
  17. ^ עד היום ניתן למצוא בתי טיט וקש בחצרות האחוריות במרכז העיר – ברחוב פינסקר, ברחוב חובבי ציון 17 (שם גר ראש העירייה הראשון יהושע שטמפפר) וברחוב גוטמן.
  18. ^ הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני, מגן המייסדים לכיכר המייסדים, באתר הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני, ‏2019-02-21
  19. ^ מוזיאון ראשונים לתולדות פתח תקוה | מרכז העיר, באתר petah-tikva.rishonim.org.il
  20. ^ האג"ח המוניציפלי העברי הראשון – "ועד מושבת פתח תקווה"
  21. ^ פתח-תקוה: הרכבת, דואר היום, 12 באפריל 1922
  22. ^ מיהו הרוב בפתח תקווה שמרד בהנהלת הסוכנות, דבר, 8 בדצמבר 1934
  23. ^ זכריה הורדי, ההסתדרות ושלוחותיה, על המשמר, 13 בינואר 1956
  24. ^ צפריר רינת, שומרים את הירקון ירוק, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2010
  25. ^ ישעיהו אביעם, כפר־גנים מתמזגת היום עם פתח־תקוה – אחרי 33 שנות קיום, מעריב, 29 במרץ 1962.
  26. ^ טל לוי, לין, מתקפת קטיושות על פתח תקוה-היום לפני 38 שנים, באתר הארץ, 7 ביולי 2009
  27. ^ ארבע התפוצצויות אדירות זעזעו את פתח תקוה, מעריב, 8 ביולי 1971
  28. ^ בוקי נאה, בחוץ שאגו הדתיים - ובאולם היה סרט, מעריב, 26 בפברואר 1984; המשך
  29. ^ נתונים סטטיסטים, באתר עיריית פתח תקווה
  30. ^ גיא ליברמן, רשימת קריאה, באתר TheMarker‏, 19 ביוני 2009
  31. ^ אתר למנויים בלבד מירב מורן, התוכנית ל-12 אלף דירות במחנה סירקין שלא היתה ולא נבראה, באתר TheMarker‏, 13 בפברואר 2017
  32. ^ אתר למנויים בלבד מירב מורן, פתח תקווה הגישה עתירה נגד תוכניות לבנייה במחנה סירקין, באתר TheMarker‏, 1 באפריל 2017
  33. ^ אתר למנויים בלבד עדי כהן, למרות האזהרות מפני פקקים: אושרה תוכנית הענק במתחם סירקין בפתח תקווה, באתר TheMarker‏, 7 בפברואר 2019
  34. ^ מזל טלבי לוי, מגדלי משרדים ושטחי מסחר: פארק עסקים חדש ייבנה סמוך לשכונת אם המושבות, ‏18 במאי 2020
  35. ^ מזל טלבי לוי, מגדלים, אלפי דירות, שטחי מסחר, ושבילי אופניים: אושרה להפקדה תוכנית בנייה גדולה במרכז העיר
  36. ^ פרופיל פתח תקווה באתר הלמ"ס
  37. ^ אייל יצחקי, פותחים את שנת הלימודים בפתח תקוה: כל המספרים, כל מה שחשוב לדעת, באתר מלאבס פתח תקווה, ‏2023-09-01
  38. ^ האוניברסיטה הסינית הבינלאומית בישראל
  39. ^ רשימת סניפים מחוז שרון שומרון - תנועת בני עקיבא בישראל, באתר תנועת בני עקיבא בישראל, ‏25 בנובמבר 2015
  40. ^ רשימת הסניפים, באתר תנועת הנוער עזרא
  41. ^ רשימת הסניפים, באתר תנועת הנוער אריאל
  42. ^ אודות הקניון באתר הרשמי
  43. ^ אמיתי גזית, סוף לסאגה: הריסת מרכז ירקונים בפתח תקווה תחל בעוד חודש, באתר כלכליסט, 29 ביולי 2019
  44. ^ נקודות חן סביב השוק בפתח תקווה את וואלה
  45. ^ כנראה של אלון תבור, אך אולי של אלון מצוי.
  46. ^ טל סרוסי, היום זה קורה: מתחילות העבודות להקמת הפארק הדרומי בנווה גן, באתר SchokenGroup, ‏1 באפריל 2019
  47. ^ י.י. ילין, אות הזמן, מוריה, 24 במרץ 1913
  48. ^ הכנסת ספר תורה לבית הכנסת קריצמן בפתח תקווה, אתר דתילי, 26 בדצמבר 2007
  49. ^ אנ"ש, פתח תקווה, ראש השנה באם המושבות, דואר היום, 20 בספטמבר 1928
  50. ^ פתח תקווה, במועצה המקומית, דואר היום, 25 בספטמבר 1935
  51. ^ פתח תקווה בת שישים, הצופה, 22 בינואר 1931
  52. ^ עולי גרמניה בתוך היישוב בפתח תקווה, הצופה, 2 במרץ 1941
  53. ^ לקראת הבחירות לעירית פתח תקווה, הצופה, 28 ביוני 1940
  54. ^ לרשימת בתי כנסת ב-1948 ראו: החזית הדתית המאוחדת, הצופה, 24 בדצמבר 1948
  55. ^ ישיבת לומז'ה-רח' הרצל באתר הצנחנים.
  56. ^ מאיר הלחמי, "בית פתח תקווה", תולדות החסידות בארץ ישראל, ירושלים, הוצאת במה, תשנ"ח 1997, חלק ב', עמ' 329-335.
  57. ^ מאיר הלחמי, "בית נדבורנא פתח תקווה", תולדות החסידות בארץ ישראל, ירושלים, הוצאת במה, תשנ"ח 1997, חלק ב', עמ' 211–216.
  58. ^ הרב אברהם יעקב אורלנסקי, באתר קדושי תרפ"ט
  59. ^ אהרן הכהן אורלנסקי ז"ל,
  60. ^ האבא של אם המושבות, הצופה, 28 באוגוסט 2007.
  61. ^ אורי פולק, ‏הרב מיכה הלוי נבחר לרב העיר פתח תקווה, באתר כיפה, 21 בפברואר 2012
  62. ^ התקיים טקס הכרזת הפרס ע"ש הרב משה מלכה זצ"ל, 13 במרץ 2007, חדשות המגזר הדתי.
  63. ^ הופעל רמזור ראשון בפתח תקווה, דבר, 3 ביוני 1957
  64. ^ תהילה עופר, הפער החברתי מתחיל ... ברמזור, מעריב, 15 במרץ 1972
  65. ^ שלוהת מס"ב לאזור התעשיה בפתדדתקוה, חרות, 3 באפריל 1957
  66. ^ מפעל "עץ הזית" בפתח־תקוה חובר בשלוחה לפסי הרכבת, חרות, 7 בפברואר 1958
  67. ^ מירי ריילי, בעלי קרקע עתרו בבקשה לסגור תחנת הרכבת בסגולה, באתר הארץ, 11 במאי 2001
  68. ^ אבי בר-אלי, נחנכה תחנת רכבת בקרית אריה בפ"ת, באתר TheMarker‏, 4 במאי 2008
  69. ^ מירב מורן, ‏פתח תקווה: סכנת חיים בדרך לרכבת, באתר גלובס, 26 ביוני 2016
  70. ^ אוכלוסייה ומרכיבי גידול ביישובים ובאזורים סטטיסטיים
  71. ^ שכונת בילינסון בבניינה, דבר, 9 בנובמבר 1937
  72. ^ שכונת בילינסון, דבר, 17 בדצמבר 1943
  73. ^ 1 2 מזל טלבי לוי, הפתעה: שתי שכונות חדשות בפתח תקוה, לב המושבה והמרכז השקט. אילו רחובות נכללים בהן?, באתר SchokenGroup, ‏22 בדצמבר 2019
  74. ^ 1 2 3 איתמר רונאל, ‏אני לא מאמין שעדיין צוחקים על פתח תקווה, באתר ‏מאקו‏, 19 ביולי 2018
  75. ^ 1 2 3 פוגלמן שי‏, אני לא מאמין שגרתי בפתח תקוה, באתר וואלה!‏, 3 ביולי 2008
  76. ^ זמן מעריב, עצומה: "לבטל את העיר פתח תקווה", באתר nrg‏, 26 במאי 2008
  77. ^ קטע קול דורון פישלר, האם פתח תקווה קיימת?, בפודקאסט "התשובה", 20 ביולי 2020
  78. ^ רן בוקר, ראש עיריית פתח תקווה על הסרטון של נדב אבקסיס: "נפגעתי", באתר ynet, 18 באוקטובר 2016
  79. ^ ערים תאומות באתר העירייה (הקישור אינו פעיל)
מראה כללי של שכונת אם המושבות וחלקה הצפוני של העיר מאזור מחלף מורשה
מראה כללי של שכונת אם המושבות וחלקה הצפוני של העיר מאזור מחלף מורשה
מראה פנורמי מתל הזבל הישן בהוד השרון: מימין גורדי השחקים של תל אביב ורמת גן והשדות בדרומה של הוד השרון; בתווך פתח תקווה והר הזבל הישן שבצפונה, ובקדמת התמונה תל קנה ואפיקו של נחל הדר; שמאלה משם ראש העין ואזור התעשייה נווה נאמן, ובקצה השמאלי שכונותיה הדרומיות של הוד השרון
מראה פנורמי מתל הזבל הישן בהוד השרון: מימין גורדי השחקים של תל אביב ורמת גן והשדות בדרומה של הוד השרון; בתווך פתח תקווה והר הזבל הישן שבצפונה, ובקדמת התמונה תל קנה ואפיקו של נחל הדר; שמאלה משם ראש העין ואזור התעשייה נווה נאמן, ובקצה השמאלי שכונותיה הדרומיות של הוד השרון


דגל ישראל
מחוז המרכז
נפות נפת השרון • נפת פתח תקווה • נפת רמלה • נפת רחובות

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםסעודיהירדןלבנוןסוריהמחוז תל אביבמחוז חיפהמחוז המרכזמחוז הדרוםמחוז ירושליםמחוז יהודה ושומרוןרצועת עזהמחוז הצפון
ערים אלעד • באר יעקב • גבעת שמואל • גני תקווה • הוד השרון • טייבה • טירה • יבנה • יהוד-מונוסון • כפר יונה • כפר סבא • כפר קאסם • לוד • מודיעין-מכבים-רעות • נס ציונה • נתניה • פתח תקווה • קלנסווה • ראש העין • ראשון לציון • רחובות • רמלה • רעננה
מועצות מקומיות אבן יהודה • אליכין • בית דגן • בני עי"ש • גדרה • ג'לג'וליה • גן יבנה • זמר • כוכב יאיר צור יגאל • כפר ברא • מזכרת בתיה • סביון • פרדסיה • קדימה-צורן • קריית עקרון • שוהם • תל מונד
מועצות אזוריות ברנר • גדרות • גזר • גן רווה • דרום השרון • חבל יבנה • חבל מודיעין • חוף השרון • לב השרון • נחל שורק • עמק חפר • שדות דן
ועדי רובע עירוני נוה מונוסון • מכבים-רעות
חברות פורום ה-15
אשדוד • אשקלון • באר שבע • גבעתיים • הרצליה • חדרה • חולון • חיפה • כפר סבא • נתניה • פתח תקווה • ראשון לציון • רחובות • רמת גן • רמת השרון • רעננה • תל אביב-יפו
ראשי עיריית פתח תקווה
שלמה שטמפפר יוסף ספיר מרדכי קראוסמן פנחס רשיש ישראל פיינברג דב תבורי גיורא לב יצחק אוחיון אורי אהד איציק ברוורמן רמי גרינברג
1937–1940 1940–1951 1951 1951–1966 1966–1978 1978–1989 1989–1998 1998–2013 2013 2013–2018 2018 ואילך
דירוג שם מחוז אוכלוסייה דירוג שם מחוז אוכלוסייה
ירושלים
ירושלים
תל אביב-יפו
תל אביב-יפו
1 ירושלים ירושלים 966,209 11 רמת גן תל אביב 169,706 חיפה
חיפה
ראשון לציון
ראשון לציון
2 תל אביב-יפו תל אביב 467,875 12 אשקלון הדרום 149,160
3 חיפה חיפה 282,831 13 רחובות המרכז 147,878
4 ראשון לציון המרכז 257,129 14 בית שמש ירושלים 141,765
5 פתח תקווה המרכז 252,270 15 בת ים תל אביב 126,291
6 אשדוד הדרום 225,974 16 הרצליה המרכז 103,320
7 נתניה המרכז 224,066 17 כפר סבא המרכז 101,801
8 בני ברק תל אביב 212,395 18 חדרה חיפה 100,630
9 באר שבע הדרום 211,249 19 מודיעין-מכבים-רעות המרכז 97,097
10 חולון תל אביב 197,464 20 לוד המרכז 82,629
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פתח_תקווה&oldid=38457144"