פשקוויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חרדי קורא פשקוויל במאה שערים (2006)
פסל ה"פסקוינו" ברומא
פשקוויל של נטורי קרתא המגנה את חברי הקהילה שטסו לאיראן

פַּשְׂקֶוויל (נכתב גם: פסקוויל; בכתיב יידי: פּאַשקעוויל) הוא כרזת קיר או כרוז ברחוב החרדי הנושאים מסר לוחמני כלפי רעיון או אדם כלשהו. הם כתובים לעיתים בעברית ארכאית ("לשון הקודש"), מליצית או דרמטית מאוד.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה מקורה ב-Pasquill הגרמני (גר'). מקור המונח בפסקוינו (Pasquino), פסל קטוע גפיים קדום המוצב ברומא[1]. החל מהמאה ה-16 נהגו תושבי העיר לתלות עליו מודעות היתוליות בגנות האפיפיור ומוסד הכנסייה. המילה התגלגלה לשפות אירופאיות רבות וייתכן שהגיעה ליידיש דרך הגרמנית או הפולנית[2]. האטימולוגיה העממית היהודית במזרח אירופה פירשה את המילה כגלגול של הביטוי 'פתקי אוויל' הנהגה בהברה אשכנזית "פיסקיאוויל".

בעולם החרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפשקוויל נתלה על קירות הבתים ועל לוחות מודעות בריכוזים החרדים (בעיירות באירופה, ביישוב הישן בירושלים וכיום בשכונות החרדיות בירושלים, בבני ברק ובריכוזי חרדים אחרים), או מופץ בכרוזים המושלכים ברחובות או מונחים בבתי הכנסת, ומהווה אמצעי תקשורת מקובל לצד העיתונות החרדית.

פעמים רבות מדובר בכרוז אנונימי שמטרתו למחות כנגד דבר מה הנוגד את אמונת מחברו, והוא מבקש להנחות את הציבור או לדרבנו לנקוט בפעולה כלשהי בסוגיה העומדת על הפרק. פעמים רבות כולל הפשקוויל ביקורת חריפה כלפי אדם או גורם כלשהו. היו רבנים [דרוש מקור] שיצאו נגד התופעה ואמרו על כותבי הפשקווילים כי הם עוברים על איסור התורה: "ארור מכה רעהו בסתר" (דברים כז, כד).

ישנם גם הקוראים "פשקוויל" לתיאור כל מודעת קיר מודפסת הנתלית על לוחות מודעות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו Pasquino
  2. ^ אמצעי התקשורת הייחודיים לחברה הדתית והחרדית, באתר משרד החינוך; מנחם פרידמן, פשקווילים ומודעות קיר בחברה החרדית, בתוך: גניה דולב (עורכת) פשקווילים, תשס"ה, עמוד 9; A Nude Who Inspired Modesty, בעיתון האמריקני Forward.