פרשיות ריגול בישראל
מאז הקמתה משכה ישראל את עיניהן של סוכנויות מודיעין. הסכסוך הישראלי-ערבי ומיקומה האסטרטגי הפכו אותה ליעד מודיעיני מועדף. ארגוני הביון הזרים לא חסכו במאמצים כדי להחדיר מרגלים לתוך ישראל. מידת הצלחתם הייתה לרוב מוגבלת, אך היו להם גם הישגים בולטים.
פרשיות ריגול נודעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תיאור | שנת מעצרו | גזר דינו | שוחרר מכלאו |
|---|---|---|---|---|
| זאב אבני | דיפלומט יהודי ישראלי שפעל בישראל בשירות הביון הסובייטי מתוך רגשות אהדה לקומוניזם. | 1956 | 14 שנות מאסר | 1965 |
| רפעאת אל גמאל | מרגל מצרי ששוכנע להיות סוכן כפול עבור ישראל. לדיסאינפורמציה שמסר היה חלק מכריע בהטעיה שקדמה למלחמת ששת הימים. | הפך לסוכן כפול | ||
| אלכסנדר יולין | ישראלי שבשנות החמישים הציע שירותיו כמרגל לשירותי מודיעין שונים | 1956 | 5 שנות מאסר | |
| אברי אלעד | מהמעורבים בעסק הביש | 1957 | 10 שנות מאסר | |
| לוי לוי | איש השב"כ שהורשע בריגול למען פולין | 1958 | 10 שנות מאסר | 1966 |
| קורט סיטה | פרופסור בטכניון שהורשע בריגול למען צ'כוסלובקיה | 1960 | 5 שנות מאסר | 1963 |
| ישראל בר | ממקורביו של דוד בן-גוריון, שהורשע בריגול למען ברית המועצות. | 1961 | 15 שנות מאסר | מת בכלא |
| קבוראק יעקוביאן | ארמני יליד מצרים שנשלח לישראל כסוכן של המודיעין המצרי | 1963 | 18 שנות מאסר | שוחרר ב-1966 בעסקת חילופי שבויים |
| אודי אדיב | יליד קיבוץ גן שמואל שריגל למען סוריה. | 1972 | 17 שנות מאסר | 1984 |
| מרקוס קלינגברג | עובד של המכון למחקר ביולוגי בישראל שמסר מידע רב לברית המועצות. | 1983 | 20 שנות מאסר | 2003 |
| שבתאי קלמנוביץ' | עולה מליטא, בעל עסקים חובקי עולם, שיתף פעולה עם השלטונות הסובייטים במסירת מידע. | 1987 | 9 שנות מאסר | 1993 |
| שמעון לוינזון | יליד ירושלים, אלוף-משנה בצה"ל, שירת בשב"כ ובמוסד וכקב"ט משרד ראש הממשלה, ריגל לטובת ברית המועצות | 1991 | 12 שנות מאסר | 1999 |
| גונן שגב | בשנות ה-90 היה חבר הכנסת ושר. בשנת 2019 הורשע במסגרת הסדר טיעון בריגול חמור למען איראן ובמסירת ידיעות לאויב[1]. | 2018 | 11 שנות מאסר |
שמואל סמי ברוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
איש עסקים ישראלי שכשל בעסקיו. בשנת 1963 יצר קשר עם המודיעין המצרי באירופה והציע את שירותיו. חזר לארץ כסוכן מצרי ובמימון המצרים הקים מפעל טקסטיל בקריית גת, ששימש כתחנה של המודיעין המצרי. נחשף, נשפט ונדון ל-18 שנות מאסר. שוחרר לאחר 10 שנים ומאז השתלב מחדש בעולם העסקי. נפטר ב-2003[2].
יורי לינוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגירת שגרירות ברית המועצות בישראל בעקבות מלחמת ששת הימים, אילצה את הקג"ב לשלוח כמנהל רשת ריגול קולונל, שלא חסה תחת חסינות דיפלומטית, בשם יורי לינוב, שבמקור יועד לשמש כמרגל בארצות הברית. הוא ערך בארץ כמה ביקורים החל מ-1970. הנזק שגרם היה מועט וגם לסוכנים שהפעיל לא היה ערך רב.
בתחילת 1973 הגיע מידע שאפשר את לכידתו, לאחר שראש הממשלה גולדה מאיר אישרה לעוצרו. לינוב נשבר בחקירה בקלות רבה. במשפטו הוא נידון ל-18 שנות מאסר. לפי דברי סניגורו, עו"ד אריה מרינסקי, הוא חפץ מלכתחילה בעונש כבד, כזה שיחייב את ארצו להתאמץ ולעשות עסקה לשחרורו. בסופו של דבר, לינוב אכן הוחלף באוגוסט 1974 בסילווה זלמנסון, אחת מחוטפי המטוס בלנינגרד ובהיינריך שפטר - יהודי בולגרי עובד או"ם שנעצר על ידי שירות הביטחון הבולגרי ונידון למוות בעוון ריגול[3][4], כנראה לשם סחיטת שחרורו של לינוב.
שולחיו של לינוב לא שבעו נחת מתפקודו ומאי עמידתו בחקירה, ומשחזר לברית המועצות - קנסו אותו והשפילוהו, הוא פוטר והורד בדרגה.
בשנות התשעים ליווה אותו צוות ערוץ 2 לארץ במסגרת תוכנית תחקיר, והוא סיפר כי אילו היה הדבר תלוי בו, היה שב לישראל ומעביר בה את שארית חייו.
יוסף עמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
רס"ן יוסף עמית (ליזרע) נולד ב-1945 בחיפה היה איש צבא ותיק. למד בבית הספר לקציני ים עכו, התגייס לצנחנים ואחר כך ביקש לעבור קורס חובלים בחיל הים. ב-1967 עזב את הצבא והתגייס למשטרת ישראל. בשנת 1970 התגייס שוב לצה"ל ושירת כמפקד פלוגה ונפצע שנתיים אחר כך בפשיטה בלבנון. בסוף 1972 הואשם בהריגת מחבל כפות בלבנון, אך זוכה, לאחר שרפאל איתן העיד לטובתו ואמר שנתן פקודה לא להחזיק שבויים. בין מלחמת יום הכיפורים ועד 1979 שרת באגף המודיעין, ושימש קצין ביחידה 504. בשנת 1982 נקלע למשבר נפשי ואושפז, וניסה לשים קץ לחייו. בשנת 1984 החל לעבוד כחוקר פרטי[5].
עמית נעצר מחוץ לביתו בחיפה בשנת 1986, לאחר שנטען כי נפגש בגרמניה עם סוכני ה-CIA. לטענתו בעת החקירה עונה במכות חשמל[6]. הוא נשפט בשנת 1987 ל-12 שנות מאסר והורדה לדרגת טוראי בגין ריגול חמור ומגע עם סוכן זר. הוא נכלא בבידוד מוחלט[7]. המשפט נערך בדלתיים סגורות והוטל צו איסור פרסום על הפרשה[8]. כסנגור שימש תחילה עורך הדין אבי ברדוגו, אך לטענתו השב"כ הפעיל עליו לחץ שיוותר על התיק[9]. במקומו מונה עורך הדין אמנון זכרוני. עמית ניסה לעניין בסיפורו עיתונאים, מאחר שהיה סבור כי נעשה לו עוול. בספטמבר 1987 יצר קשר עם ענת סרגוסטי מהירחון "העולם הזה", אך הצנזורה הצבאית מנעה כל פרסום על הפרשה[10] בשנת 1988 הצליח לקיים ריאיון ארוך עם מנחם שיזף מהעיתון "חדשות" וענת סרגוסטי, בעת שהיה בטיפול רפואי בבית חולים. בריאיון סיפר את כל הפרטים על מעצרו והעוול שנעשה לו. הצנזורה הצבאית שוב אסרה כל פרסום[11].
באוקטובר 1992 פסלה הצנזורה הצבאית שוב כתבה על הפרשה, בתואנה כי החומר שמופיע בה יפגע בביטחון המדינה. הכתבה נכתבה על ידי הכתבת זהרה רון בעיתון "העיר". העיתון עתר לבג"ץ נגד הפסילה, באמצעות עורך הדין שלמה ליבליך, מאחר שסבר כי למעט מספר משפטים בהם מתוארת הפרשה שבעטיה הואשם והורשע עמית, אין בשאר החומר כל סכנה לביטחון הציבור[12]. לאחר שהדיון נדחה מספר פעמים, ב-2 ביולי 1993 הותר פרסום פרטים חלקיים על הפרשה[13]. לאחר חשיפת הפרשה בתקשורת הכחיש עמית שריגל לטובת מדינה זרה, והמשיך לטעון שנעשה לו עוול[14].
במהלך מעצרו הופצו שמועות שהוא נאשם בריגול לטובת סוריה, שפרסמו בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ביולי 1986, תחת הכותרת "רס"ן במודיעין מואשם בריגול לטובת סוריה ועומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה". בשנת 1990 הגיש עמית תביעת דיבה נגד שני העיתונים. לאחר חשיפת הפרשה הם הסכימו לפרסם התנצלות[15].
באוקטובר 1993, שוחרר עמית לאחר ריצוי של כשני שלישים מעונשו, ולאחר שהסכים לשמור על פרופיל נמוך ולא לדבר עם התקשורת. בעת שחרורו פורסם כי הורשע רק בניסיון למכור חומר מסווג לגורם זר[16].
אולריך שנפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולריך שנפט היה חייל גרמני בוואפן אס אס. בתום המלחמה, משסבר שאין לו עתיד בגרמניה, החליט ללבוש זהות של פליט יהודי ולזכות בהטבות שהיו כרוכות אז במעמד זה. הוא שינה את שמו לגבריאל זיסמן, עלה ארצה והיה לקצין בתותחנים.
בשהותו בארץ התאהב באישה נשואה, עולה מגרמניה שבביתה התגורר. זו נפרדה למענו מבעלה. בעקבות פרשיית אהבים זו עזבו שניהם את הארץ.
שנפט חפץ לחזור לגרמניה מולדתו, אולם הקונסוליה הגרמנית באיטליה סירבה להתיר לו להיכנס לארצו (לא ניתן היה להיכנס אז לגרמניה בדרכון ישראלי, שהיה מיועד ל"כל הארצות פרט לגרמניה"). שנפט נתקע באיטליה, פנה לצירות המצרית שם, הציע את שירותיו והעניק למצרים מידע שאליו נחשף בתור קצין. שנפט עבר קורס לסוכני מודיעין בקהיר ובשנת 1957 חזר לארץ למטרת ריגול, עם דרכון מזויף ע"ש דוד וייצברג, נתפס, נשפט וריצה חמש שנות מאסר. אחר כך שב לגרמניה ועקבותיו נעלמו.
על פי גילויים חדשים על הפרשה, חזרתו של שנפט לארץ הייתה למעשה בשליחות איש מודיעין ישראלי שהתחזה לסוכן עיראקי. הוא פיתה את שנפט לשוב לישראל על מנת שניתן יהיה למצות איתו את הדין בארץ[17].
פרשיות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1954 מצא את מותו במבצע ברן של המוסד אלכסנדר ישראל (ידוע גם כאלכסנדר איבור, או אבנר ישראל), קצין צה"ל שעמד להעביר ידיעות למצרים.
ב-1956 נחשפה רשת ריגול שפעלה בישראל למען המודיעין הפולני. לפי הערכת שירות הביטחון, הנזק שגרמה רשת זו לא היה חמור[18].
ב-1965 נעצר מרגל רומני שנשלח לישראל כמה שנים לפני כן, במסווה של עולה חדש[19].
ב-1999 הורשע ואלרי קמינסקי בריגול ובמסירת ידיעות ל-ק.ג.ב. הוא עלה מברית המועצות בשנת 1976 ועבד בתעשייה האווירית. קמינסקי הואשם במסירת ידיעות לסוכני ה-ק.ג.ב. במשך 17 שנים. כמו כן, העביר לסוכנים הרוסים גם ידיעות שקיבל מבנו, ששירת ביחידה מובחרת. בית המשפט גזר עליו 6 שנות מאסר[20].
פרשיות נוספות בתולדות המדינה, אף על פי שלא היו כרוכות בריגול ממש, גרמו לדליפת מידע חמורה: למשל, המידע שמסר עמוס לוינברג לשוביו (ובכך גרם נזק עצום, אף על פי שבהתחשב בנסיבות לא ניתן לראות בו מרגל) או הידע והציוד הכימי שמכר נחום מנבר.
בולט המקרה של מרדכי ואנונו שהדליף ל"סאנדיי טיימס" את המידע יקר־הערך שהחזיק על סודות הגרעין של ישראל.
באוקטובר 2016 החל העיתון "ידיעות אחרונות" לפרסם סדרת כתבות מאת רונן ברגמן, העוסקת בישראלים המוזכרים במסמכי מיטרוחין. לפי כתבות אלה פעלו בישראל כסוכני הקג"ב חברי כנסת, קציני צה"ל, עובדי השב"כ, עובדי תעשיות צבאיות, עיתונאים, אנשי דת ודיפלומטים זרים ששירתו בישראל. עם האישים המוזכרים נמנים חברי הכנסת משה סנה, אלעזר גרנות ויעקב ריפתין[21], כמו כן מוזכרים שמות של אחד המייסדים של משק המים בישראל יעקב ורדי, והעיתונאית אביבה סטן. אחדים מהסוכנים המוזכרים נלכדו ונדונו למאסר: גרגורי לונדין, שלמה שמלי, סמואל מכטיי, אלכסנדר רדליס וזאב אבני. אחד הסוכנים, שאינו מוזכר בשמו, היה למעשה סוכן כפול.
פרשת גיוס הנשים הישראליות לרשת ריגול איראנית: ב-12 בינואר 2022 חשף השב"כ ניסיון של סוכנות המודיעין האיראנית לגייס כמרגלים 5 ישראלים יוצאי איראן. גורם איראני יצר איתם קשר באמצעות הרשתות החברתיות, והם קיבלו ממנו משימות ובצעו אותן תמורת תשלום[22].
ריגול בקרב ערביי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז הקמת מדינת ישראל היו נתונים ערביי ישראל בדילמה מוסרית. מצד אחד, הם היו אזרחי המדינה, ומצד שני ראו את עצמם כחלק מהעם הפלסטיני שנמצא בסכסוך עם ישראל. החל מסוף שנות ה-70 ניתן לראות תהליך עקבי ומתגבר של התעוררות לאומית של ערביי ישראל.
לאורך השנים, מדינות ערב וארגוני הטרור הערביים (בעיקר פת"ח, חמאס והג'יהאד האיסלאמי) ניסו לנצל תחושות אלה על מנת להשתמש בערבים ישראלים כמרגלים או סוכנים חשאיים (ראו למשל: חביב ונאיפה קהוואג'י), ואף מחבלים שיקימו תאי-טרור בפנים ישראל ויבצעו פיגועים. בגבול לבנון, נהג ארגון חזבאללה להפעיל ערבים ישראלים כדי לרגל כנגד ישראל ואף כדי לבצע פיגועים. התמריצים שסיפק חזבאללה לא היו לאומיים בלבד, ולרוב כללו גם תמריץ כלכלי: כסף וסמים. כמו כן, ידוע על מקרה בו דרוזים ישראלים (משפחת לטיף מכפר ראמה) העבירו נשק לארגון הטרור[23].
במהלך האינתיפאדה השנייה חשף השב"כ עשרות התארגנויות טרוריסטיות של ערביי ישראל - חלקן אף הספיקו לבצע פיגועים לפני תפיסתן, ועצר מספר מרגלים שעבדו עבור חזבאללה. ב-2002 נחשפה רשת ריגול מבית זרזיר בראשות סא"ל עומר אל-הייב[24]. ב-2005 הורשעו 5 חברי החוליה בריגול ובסחר בסמים ונידונו לעונשי מאסר כבדים[25]. בשנת 2005 הורשע ג'סאן עתאמלה, בעבר מזכיר מפלגת בל"ד בנצרת, בכך שפעל כ-3 שנים בשורות ארגון החזבאללה, בסיוע פעיל לארגון באספקת מודיעין לביצוע פיגועים ואף סיוע להכנת הפיגועים עצמם[26][27].
בשנת 2007 פורסם כי חבר הכנסת עזמי בשארה, יו"ר בל"ד, חשוד שסייע לחזבאללה בזמן מלחמת לבנון השנייה[28]. בעקבות החשדות נמלט בשארה מן הארץ ומצא מקלט בקטר, שם הפך ליועץ מדיני[29].
בתחילת 2010 נעצר אמיר מח'ול, פעיל ציבור בקהילה הערבית, בחשד לריגול למען החזבאללה. ב-27 באוקטובר 2010 הודה מח'ול בבית המשפט, במסגרת עסקת טיעון, בעבירות ריגול וריגול חמור, מגע עם סוכן חוץ וקשירת קשר לסייע לאויב[30]. ב-30 בינואר 2011 נגזרו על מח'ול 9 שנות מאסר בפועל ושנה אחת של מאסר על תנאי לעבירה דומה[31]. ב-5 במאי 2019 שוחרר מהכלא.
באפריל 2012 פורסם כי הוגש כתב אישום נגד מילאד ח'טיב, תושב מג'ד אל כרום, שגויס לחזבאללה בשנת 2009. על פי החשד במסגרת עבודתו, אסף ח'טיב מידע על אבטחת בכירים ישראלים - בהם הנשיא שמעון פרס.
בשנת 2013 נחקרה ביירות חמוד תושבת מג'ד אל-כרום בחשד לריגול למען חזבאללה. לאחר החקירה ברחה ללבנון בה השתקעה, ומשם ניסתה לגייס בנות ישובה מטעם ארגון חזבאללה[32].
באוגוסט 2020 נעצרה יסמין ג'אבר, בת 26 תושבת העיר העתיקה בירושלים ועובדת הספרייה הלאומית בירושלים, בחשד לריגול עבור כוח אל קודס האיראני וחזבאללה. היא הורשעה ונגזר עליה מאסר של שנתיים וחצי[33].
ב-2 בדצמבר 2021 נגזרו בבית המשפט בלוד 30 חודשי מאסר על מאי מסארוה, בת 29 מטייבה, שהורשעה בעבירות של מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה לאויב, לאחר שצילמה אתרים ביטחוניים והעבירה את התמונות למפעיל מטעם חזבאללה[34].
ריגול בקרב הדרוזים תושבי רמת הגולן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדרוזים היושבים ברמת הגולן עברו אל תחת שלטון ישראלי לאחר כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים. עם זאת, נותרה בחלק קטן מאוכלוסיית זו תחושת הזדהות לאומית עמוקה עם סוריה, שבאה לידי ביטוי גם בכמה פרשיות ריגול, אזרחיות וצבאיות.
פרשת השייח כמאל קנג'[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1971 נעצר השייח כמאל קנג' ממג'דל שמס, שהוגדר כמנהיג הדרוזי הבכיר ביותר ברמת הגולן לאחר מלחמת ששת הימים, באשמת ריגול לטובת סוריה. בכתב האישום שהותר לפרסום רק בחלקו, פורטו האשמות כגון אירוח של חייל סורי קרוב משפחה בביתו שמסר לקנג' מכתבים מראשי המודיעין הסורי, פגישות בדמשק עם אנשי מודיעין סורי, וניסיון גיוס של ישראלי לאיסוף ידיעות מודיעין. לדברי בנו, תאאר אבו סאלח, פועלו העיקרי של אביו היה בהעברת ידיעות למודיעין הסורי על הניסיון הישראלי להקמת מדינה דרוזית עצמאית בשטחה של רמת הגולן וסוריה, ניסיון אותו ניסה קנג' לסכל באמצעות דיווח אודותיו לסורים. קנג' שוחרר ביוני 1973 במסגרת עסקת חילופי שבויים שבה הוחלפו 5 קציני מודיעין סוריים שנחטפו במבצע ארגז ב־3 טייסים ישראלים[35].
דרור חוטר ישי, שייצג את קנג' במשפטו, טען שמעצרו של קנג' נועד לצורך קלף מיקוח לשחרור שלושה טייסים ישראלים שהיו בשבי בסוריה. חוטר ישי סיפר שראש אמ"ן, אהרן יריב אמר לו שהצבא מתנגד למהלך אך המוסד מוביל אותו בכל זאת. כן טען חוטר ישי שראש אגף חקירות בשב"כ אמר לו שהוא הולך לשקר לבית המשפט ושבית המשפט יאמין לו[36].
רשת הריגול של שכיב אבו ג'בל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 1973 נתפשה רשת ריגול סורית שמרכזה היה במג'דל שמס. ברשת היו חברים כמה עשרות דרוזים מרמת הגולן (רובם תושבי מג'דל שמס), שפעלו במספר תאים עצמאיים נפרדים. בראש התא המרכזי עמד שכיב אבו ג'בל, תושב הגולן ששירת כקצין מודיעין סורי וחזר לתחומי ישראל במסגרת איחוד משפחות ב־1969. התאים פעלו עוד קודם לבואו של אבו ג'בל, אך אבו ג'בל מיקד את התאים באיסוף מודיעין צבאי. רובם של חברי התאים היו פעילים גם כן באופן אזרחי כנגד השלטון הישראלי ברמת הגולן.
הרשת עסקה בריגול אזרחי (איסוף חומרים גלויים כגון תוכניות לימוד של משרד החינוך, צווים של הממשל הצבאי ועיתונות ישראלית), אך בעיקר בריגול צבאי. חבריה עבדו כפועלי ניקיון בבניין הממשל הצבאי בקונייטרה, כפועלי בניין בהקמת מוצב החרמון וקו בר-לב, וכנהגי הסעות של עובדי מפעלים צבאיים. במסגרת עבודתם אספו מסמכים צבאיים, גנבו מדי צבא ותחמושת, והעבירו תיאור מפורט של מחנות צבאיים, ריכוזי תחמושת ועמדות. חברי הרשת אספו מידע על שדות מוקשים ישראליים בגולן באמצעות התחזות לרועי צאן.
אחד התאים יצר קשרים עם ארגונים פלסטינים בלבנון, ובמסגרת קשר זה שלח מעטפות נפץ אחדות בתוך ישראל, שגרמו לפציעתה של מורה בקריית גת. חברי התא ניסו לשלוח מעטפות נפץ גם לבכירי הממשל בארצות הברית על מנת להביך את הממשל הישראלי, אך מעטפות הנפץ אותרו בסניף הדואר של קריית שמונה הודות לערנותם של עובדי הדואר. תא אחר ניסה לחטוף קצין ישראלי לסוריה לצורכי מיקוח.
חברי הרשת העבירו את המידע שאספו באמצעות חציית הגבול ופגישה עם קציני מודיעין סוריים, ובאמצעות הטמנת המידע במקומות מוסכמים. במהלך אחד מניסיונות אלו נהרג עיזאת אבו ג'בל, בנו של שכיב אבו ג'בל, ממארב ישראלי. על גופתו נמצאה רשימה שמית של כמה מחברי החוליה שנעצרו גם כן. מעצרם הוביל למעצרים נוספים של חברי התאים השונים, הודות למידור חלש בין התאים. חברי התא נידונו למאסר שבין שנה וחצי לחברי התא שאסף ידיעות אזרחיות, ועד לעשרות שנות מאסר לחברי התאים הצבאיים. שכיב אבו ג'בל עצמו נידון ל־315 שנות מאסר, אך שוחרר ב־1984 יחד עם אחרוני החברים שעוד היו במאסר, במסגרת עסקת שחרור ששת שבויי הנח"ל. אבו ג'אבל חזר לסוריה לאחר שחרורו, זכה לאותות הצטיינות מהנשיא אסד, וכיהן כחבר בפרלמנט הסורי.
אבו ג'אבל כתב בזכרונותיו כי המידע אותו העבירו חברי החוליה סייע לצבאות סוריה ומצרים במהלך מלחמת יום הכיפורים, אך היסטוריונים מפקפקים בהבנתם המקצועית הצבאית של חברי הרשת, שהובילה לטענתם להעברת מידע ולניתוחו באופן לא מדויק ברמה הכללית. עם זאת, מידע נקודתי שאספו חברי הרשת סייע באופן נקודתי במספר קרבות שונים, לדוגמה ירי ארטילרי לעבר עמדות טנקים קשות לאיתור, מצבורי תחמושת ועמדות טיפול בטנקים, זיהוי צירי תנועה נסתרים ומידע על שדות מוקשים ישראליים שהונחו עד למעצר חברי הרשת. בקרב הדרוזים בגולן נפוצה ההשערה כי פעילותה של הרשת סייעה מאוד לכיבוש מוצב החרמון ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, הודות לדיווחים המפורטים שהעבירו חבריה שהועסקו בבניין המוצב כפועלי בניין[37].
פרשיות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- במהלך שנות ה-80 נעצר מדחת סאלח, תושב מג'דל שמס יליד 1967, וישב במאסר 11 שנים על עבירות ביטחוניות. לאחר שחרורו, עבר סאלח לסוריה ב־1998, שם מונה ליועץ מיוחד לנשיא בשאר אל-אסד לענייני רמת הגולן. במסגרת תפקידו זה מעורב סאלח במתן אישורים לייצוא תפוחי עץ של מגדלים דרוזים מרמת הגולן לסוריה.
- ב־1985 הורשע סיטן ווליוו, תושב מג'דל שמס בעבירות ביטחוניות ונידון ל־27 שנות מאסר. ווליוו שוחרר ב־2008 מסיבות רפואיות[38].
- ב־2003 נעצר וויאם עמאשה מבוקעתא, ונידון ל־21 שנות מאסר באשמת תכנון ניסיון לחטיפת חייל ועבירות ביטחוניות שונות. עמאשה שוחרר ב־2011 במסגרת עסקת השבויים לשחרור גלעד שליט.
- ב־2009 הורשעו שני תושבים ממג'דל שמס, יוסף שמס ועטא פרחאת באשמת קשר עם סוכן זר ומסירת ידיעה לאויב בין השנים 2006–2007, ונידונו ל־4 ו־3 שנות מאסר בהתאמה[39].
- באוגוסט 2010 הוגש כתב אישום כנגד פאדה שעאר ואביו מאג'ד, תושבי מג'דל שמס, יחד עם ערבי ישראלי תושב באקה אל-גרבייה, באשמת ריגול חמור, מגע עם סוכן זר ומסירת ידיעות לאויב[40][41].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסי מלמן ואיתן הבר, המרגלים, הוצאת משכל, 2002
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שרה ליבוביץ-דר, סיפורו יוצא הדופן של האסיר איקס שלא הכרתם, באתר nrg, 19 ביולי 2013
- יוסי מלמן, מסמכים שהתגלו בפולין שופכים אור חדש על הפרשה שהביכה את השב"כ בשנות ה-50, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2010
- אבי מושבי, המודיעין המזא"רי - אתגר סיכולי, מבט מל"מ (המשך)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גלעד מורג וישי פורת, גונן שגב הודה והורשע בריגול לאיראן: יישלח ל-11 שנה בכלא, באתר ynet, 9 בינואר 2019
- ^ מאת יוסי מלמן, למשך כמה חודשים, בשנים 1964–1965, הוא היה מרגל מפורסם, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2003
- ^ גיל קיסרי, על גשר גליניקר בברלין עשוי שצ'רנסקי לצעוד לחופש, מעריב, 4 בפברואר 1986
- ^ אורי דן, גם ישראלים נהנים מ"סחר המרגלים" בין מעצמות העל, מעריב, 25 באפריל 1978
- ^ יגאל קוצר, השכנים: כבר לפני 7 שנים חשדנו בו, חדשות, 3 ביוני 1993
- ^ יגאל קוצר, "הוא הצליח לעמוד במכות החשמל שקיבל בחקירות", חדשות, 4 ביוני 1993
- ^ רותי זומא, דוד לוי רייך, רס"ן במודיעין הורשע בריגול חמור, חדשות, 3 ביוני 1993
- ^ "תלו בו אות קין, אבל למה מחביאים אותו ככה", חדשות, 4 ביוני 1993
- ^ עו"ד ברדוגו, הסנגור לשעבר: "ראש השב"כ איים לפעול נגדי", חדשות, 4 ביוני 1993
- ^ ארנה קזין, "הקשר בינינו נותק כשהכתבה עליו לא התפרסמה", חדשות, 4 ביוני 1993
- ^ ארנה קזין, מתחת לאף של אנשי המשטרה התראיין עמית לשני עיתונאים, חדשות, 4 ביוני 1993
- ^ דודו לוי-רייך, עורכי "העיר" ו״כלבו" עתרו לבג״ץ לאחר שהצנזורה פסלה, חדשות, 3 ביוני 1993
- ^ רס"ן יוסף עמית הורשע לפני 6 שנים בריגול ”אני לא מרגל ולא משוגע בדו ראיות ותפרו לי תיק", חדשות, 3 ביוני 1993
- ^ "מעולם לא הייתי מרגל – בני התשפוכת האלה תפרו לי תיק", חדשות, 3 ביוני 1993
יואל קוצר, דודו לוי-רייך, דורית בן, יוסף עמית. אתמול: לא ריגלתי לארה"ב, לאירופה וגם לא לסין, חדשות, 4 ביוני 1993 - ^ משה טוב-אל, חן דגן, "ידיעות" ו"מעריב" יפרסמו תיקון בעניין עמית, חדשות, 15 ביוני 1993
- ^ אסתי פרז, הבוקר שוחרר המרגל יוסף עמית, חדשות, 12 באוקטובר 1993
- ^ יוסי מלמן ואיתן הבר, המרגלים, "מבצע חוקן"
- ^ רשת הריגול הפולנית של בני הזוג פ' (1956), באתר השב"כ
- ^ פרשת א.ס. – מרגל רומני שפעל בישראל במסווה של עולה חדש (1958-1965), באתר השב"כ
- ^ ואלרי קמינסקי הורשע בעיסקת טיעון בריגול ובמסירת ידיעות ל-ק.ג.ב, באתר גלובס, 19 באוקטובר 1999
- ^ עופר אדרת, מסמכים של בכיר ק-ג-ב: חברי כנסת, אלוף בצה"ל ועובדים בפרויקטים מסווגים גויסו כסוכני הארגון, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2016
- ^ לילך שובל, הותר לפרסום: איראן גייסה אזרחיות ישראליות שריגלו עבורה, באתר ישראל היום, 12 בינואר 2022
- ^ שרון רופא, אישום: דרוזים ישראלים הבריחו מטעני צד וסייעו לחזבאללה, באתר ynet, 28 באוקטובר 2001
- ^ חנן גרינברג, סא"ל עומר אל-הייב הורשע בריגול חמור, באתר ynet, 27 באפריל 2006
- ^ דורון נחום, סא"ל בצה"ל הורשע בריגול לחזבאללה, באתר nrg
- ^ אלי אשכנזי, שש שנות מאסר לפעיל בל"ד שהורשע בחברות בחזבאללה, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2005
- ^ אפרת וייס ושרון רופא-אופיר, אישום: חיזבאללה גייס פעילי בל"ד בצפון לטרור, באתר ynet, 8 בפברואר 2004
- ^ עמוס הראל,יהונתן ליס, עזמי בשארה חשוד שסייע לירי של חיזבאללה על ישראל, באתר הארץ, 3 במאי 2007
- ^ AFP, "סנדק הטרור". עזמי בשארה, דמות מפתח בקטאר, באתר ynet, 5 באוגוסט 2018
- ^ אחיה ראב"ד, אמיר מח'ול הורשע בריגול ובמגע עם סוכן זר, באתר ynet, 27 באוקטובר 2010
- ^ חגי עינב, 9 שנות מאסר לאמיר מח'ול על ריגול לחיזבאללה, באתר ynet, 30 בינואר 2011
- ^ יואב זיתון, שב"כ: בני זוג מלבנון ניסו לגייס ישראליות לחיזבאללה, באתר ynet, 30 ביוני 2020
- ^ יעל פרידסון, הכינוי: "רחיל" | אישום נגד עובדת הספרייה הלאומית שהתגייסה לחזבאללה, באתר ynet, 18 בספטמבר 2020
- ^ שלומי דיאז, "צילמה כלי רכב צבאיים ומערכת כיפת ברזל": בת 29 הורשעה בריגול לטובת חיזבאללה, באתר ישראל היום, 2 בדצמבר 2021
- ^ שי פוגלמן, מדינת ישמעאל לא הייתה המדינה הערבית היחידה שישראל חשבה להקים אחרי ששת הימים, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2010
- ^ "עיוותי בג"ץ ופסיקות שנוגדות את לשון החוק", עו"ד דרור חוטר-ישי, באתר יוטיוב, החל מ-1:07
- ^ שי פוגלמן, היינו העיניים של סוריה , באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011
- ^ אסיר ביטחוני תושב מג'דל שאמס שוחרר מסיבות רפואיות, באתר ynet, 10 ביולי 2008
- ^ אתר חדשות ערוץ 2, 2 דרוזים מרמת-הגולן הורשעו במסירת מידע על צה"ל לקצין סורי, גם במלחמת לבנון השנייה, באתר גלובס, 12 בפברואר 2009
- ^ חשיפת פרשת ריגול עבור המודיעין הסורי, אתר שירות הביטחון הכללי
- ^ אלי סניור, המהומות במג'דל שמס: בשל פרשת ריגול, באתר ynet, 12 ביולי 2010