פרץ ויינריך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרץ ויינריך
פרץ ויינריך (2008)
פרץ ויינריך (2008)
לידה 1925
ורשה, פולין
פטירה 24 בפברואר 2015 (בגיל 90 בערך)
שם לידה פרץ ויינריך (Peretz Weinreich)
תחום יצירה קריקטורה, איור
פרסים והוקרה פרס עיפרון הזהב (2008) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרץ ויינריך (Peretz Weinreich‏; 1925 - 24 בפברואר 2015) היה קריקטוריסט ישראלי יליד פולין. על יצירתו זכה בשנת 2008 בפרס עיפרון הזהב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרץ ויינרייך נולד בוורשה, פולין בשנת 1925. כבר בילדותו החל לצייר ולרשום. בשנת 1939 ברח עם קבוצה של נערים יהודים לרוסיה, שם נכלא בתחילה במחנה עונשין ואחר כך במוסד סגור לעבריינים קטינים. לאחר שחרורו, בשנת 1944 למד ציור בברית המועצות.

לאחר מלחמת העולם השנייה יצר קריקטורות בהן מתוארים מראות מתקופת השואה. כמה מקריקטורות אלו הוצגו בתערוכה בשנת 1945. בשנת 1947 עלה לארץ ישראל כמעפיל, אך נתפש ונשלח למחנות המעצר בקפריסין. בקפריסין יצר תיאורים של חיי העצורים, אותם שלח לפרסום העיתונים כגון "ידיעות אחרונות" ו"דבר השבוע".

לאחר הקמת מדינת ישראל שימש ויינריך כקריקטוריסט בעיתונים "דבר השבוע" (1990-1953) ו"על המשמר" (1992-1973)[1] וכן פרסם מיצירותיו בעיתונים כגון "למרחב", "דבר", "במחנה", "הפועל הצעיר", "תפריט" ועוד. כמו כן פרסם סיפורי קומיקס בהמשכים לילדים בעיתונים "ידיעות אחרונות לתלמיד" ו-"דבר לילדים". בשנת 1959 הוא השתתף בקורס גרפיקה וזכה בפרס בתחרות בינלאומית[2]. בשנת 1969 הוא יצא במסע הרצאות בכל רחבי ישראל[3] ובופיע בטלוויזיה בתוכנית חידונים[4].

בשנת 2001 הוציא את הספר "הקריקטורה כז'אנר תקשורתי" בהוצאת הטלוויזיה החינוכית ובו סקירה מקיפה על תחום הקריקטורות ובשנת 2005 את הספר "הישרדות, הוצאה עצמית", המתאר את סיפור חייו בתקופת מלחמת העולם השנייה.

בשנת 2008 זכה ויינריך בפרס עיפרון הזהב. פרץ ויינרייך נפטר ב-24 בפברואר 2015, כחודש לפני יום הולדתו התשעים והשאיר אחריו אלפי תמונות, עשרות אלפי קריקטורות, עשרות ספרים שאייר, מקמות ועוד יצירות מפוארות רבות אחרות.

ספרים באיורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על כל פנים: הומורסקות, יוסף הייבלום, ציורים ; פרץ ויינרייך הוצאת יסוד תשכ"ב, 1961[5]
  • ירושלים ושמרון: ספור היסטורי, יעקב חורגין, הוצאת יזרעאל, 1965 (ציור העטיפה בלבד)
  • משחקי למוד, מרגלית ואוריאל עקביא; ציורים: פרץ וינריך תל אביב: יזרעאל, תשכ"ו 1966
  • חכמות הצברים הקטנים, א' גד [גדליהו אמיתי]; ציורים: פרץ וינריך תל אביב: יזרעאל, תשל"ב[6]
  • חיות מספרות, הנסח העברי: א' גד [אמיתי גדליהו]; איורים: פרץ וינריך, יזרעאל, תשל"ב
  • כוכבים בגנה, ספורים לילדים, צפורה פוזין; איורים: פרץ וינריך, תל אביב: יזרעאל, תשל"ג
  • צעצועי דורון ועוד ספורים, זאב דומניץ; איורים: פרץ וינריך, תל אביב: יזרעאל, תשל"ג
  • אלפונית, יבגני שוורץ, תרגם ועבד: מלכה פישקין. איורים: פרץ וינריך, תל אביב: יזרעאל, 1974
  • דני רני ואיל, מרים חרותי, ציורים: פרץ וינריך, תל אביב: יזרעאל, תשל"ה 1974
  • שחק בעברית, מרגלית עקביא, משחקים ללימוד העברית ללא קריאה וללא כתיבה: תל אביב: יזרעאל, תשל"ז
  • אישים ומעשים בישראל, ספר היובל, עורכים: שרה ומאיר אהרוני; איורים: פרץ ויינריך, כפר סבא, מקסם, תשנ"ח 1998
  • ישראל 2000, מאיר אהרוני (עורך), איורים: פרץ וינריך, כפר סבא, מקסם, 2000 תש"ס
  • על חלקת בטנך הלבנה, שירי אהבה וארוטיקה, יעקב ברזילי; איורים: פרץ ויינרייך, ירושלים, כרמל, תשס"ב, 2002
  • מי ומה בישראל, עורכים: שרה ומאיר אהרוני, איורים: פרץ ויינרייך, כפר סבא, מקסם, תשס"ד, 2003
  • להביא את השמש לסיגל, גילי ברנר, מאייר: פרץ ויינריך, כותרות, 2004
  • מסע ללא שם, מאיר כרמון, אייר פרץ ויינרייך; עריכה: פנינה כרמון, תל אביב, סער, תשס"ד, 2004
  • תעשייה וכלכלה בישראל, עורכים: שרה ומאיר אהרוני; איורים: פרץ ויינרייך, כפר סבא, מקסם, תשס"ו 2005
  • רסיסי חוכמה, ציטטות מגדולי עולם, שלמה שרגאי; איורים: פרץ ויינרייך, קריית גת, דני ספרים, [2005]
  • רסיסי הומור, שלמה שרגאי; איורים: פרץ ויינרייך, קריית גת, דני ספרים, תשס"ה
  • יוד הלכה לאבוד, שלמה שרגאי; איורים: פרץ ויינרייך, קריית גת, דני ספרים, תשס"ו, 2006
  • הדיג והסירה, שרה אהרוני; איורים: פרץ ויינרייך, כפר-סבא, מקסם, 2006
  • תחרות השפות, שרה אהרוני; איורים: פרץ ויינרייך, כפר סבא, מקסם, תשס"ו, 2006
  • הילדה שלא ידעה להגיד לא, שרה אהרוני; איורים: פרץ ויינרייך, כפר סבא, מקסם, 2006
  • שתי חברות, שרה אהרוני; איורים: פרץ ויינרייך, כפר סבא, מקסם, תשס"ו, 2006
  • ככה אני חושב, שרה אהרוני; איורים: פרץ ויינרייך, כפר סבא, מקסם, 2006
  • מי ראה את המזגאויר?, אילה יפתח-ולבה; איורים: פרץ ויינרייך, תל אביב, גוונים, תשס"ז 2006

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויינריך, פרץ, הקריקטורה כז'אנר תקשורתי, הוצאת הטלוויזיה החינוכית. 2001
  • ויינריך, פרץ, הישרדות, הוצאה עצמית, 2005
  • בן אשר, דוד, "מהתופת הנאצית אל פסגת ההומור", ירוק בכפר, גיליון 305, 3 בפברואר 2006
  • מרק, אירית, "ההיסטוריה בצל הקריקטורה", קול הכפר, 21 במרץ 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדוגמה: עשינו לשיפור התדמית..., על המשמר, 17 באוקטובר 1974
  2. ^ הודעה, הארץ, 26 ביוני 1959
  3. ^ ארגון אמהות עובדות, דבר, 13 במאי 1969
  4. ^ יום חמישי, מעריב, 6 בפברואר 1969
  5. ^ על כל פנים..., מעריב, 8 בדצמבר 1961
  6. ^ שלשה ספרים לילדים, מעריב, 14 ביולי 1972