פרס סחרוב לחופש המחשבה
| תיאור | פרס לפועלים עבור זכויות אדם |
|---|---|
| מדינה |
האיחוד האירופי, צרפת  |
| הגוף המעניק |
הפרלמנט האירופי |
| סכום הזכייה |
50,000 אירו |
| תקופת הפרס |
1988–הווה (כ־36 שנים) |
| נקרא על שם |
אנדריי סחרוב |
| http://www.europarl.europa.eu/sakharovprize/it/home/the-prize.html האתר הרשמי | |
  | |
פרס סחרוב לחופש המחשבה (אנגלית Sakharov Prize for Freedom of Thought) הוא פרס המוענק מדי שנה על ידי הפרלמנט האירופי לאנשים או ארגונים הפועלים למען זכויות האדם וחירותו. הפרס נוסד ב-1988 והוא קרוי על שמו של אנדריי סחרוב, פיזיקאי רוסי, דיסידנט, פעיל זכויות האדם וזוכה פרס נובל לשלום.
הפרס בגובה 50,000 אירו מוענק מדי שנה ב-10 בדצמבר (או בתאריך סמוך לו), המועד בו העצרת הכללית של האומות המאוחדות אימצה את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם.
הזוכים בפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1988 - נלסון מנדלה (דרום אפריקה) ואנטולי מרצ'נקו (ברית המועצות, הוענק לאחר מותו)
- 1989 - אלכסנדר דובצ'ק (צ'כוסלובקיה)
- 1990 - אונג סן סו צ'י (מיאנמר)
- 1991 - אדם דמסי (קוסובו)
- 1992 - האמהות מכיכר דה מאז'ו (ארגנטינה)
- 1993 - עיתון "החירות" (Oslobođenje) (בוסניה והרצגובינה)
- 1994 - טסלימה נאסרין (בנגלדש)
- 1995 - ליילה זאנה (טורקיה)
- 1996 - ויי ג'ינגשנג (הרפובליקה העממית של סין)
- 1997 - סלימה ע'זאלי (אלג'יריה)
- 1998 - איברהים רוגובה (קוסובו)
- 1999 - קסננה גוסמאו (מזרח טימור)
- 2000 - תנועת Basta Ya! (ספרד)
- 2001 - נורית פלד-אלחנן (ישראל), עיזאת עזוואי (הרשות הפלסטינית), דום זאקריאס קאמוונהו (אנגולה)
- 2002 - אוסוולדו פאיה (קובה)
- 2003 - קופי אנאן והאומות המאוחדות
- 2004 - התאחדות העיתונאים הבלארוסית
- 2005 - נשים בלבן (Damas de Blanco) (קובה), עיתונאים ללא גבולות, יואה איברהים (ניגריה)
- 2006 - אלכסנדר מילינקביץ' (בלארוס)
- 2007 - סלאח מחמוד אוסמאן (סודאן)
- 2008 - הו ג'יה (הרפובליקה העממית של סין)
- 2009 - אולג אורלוב, סרגיי קובלב ולודמילה אלכסיואון בשם ארגון ממוריאל (רוסיה)
- 2010 - גיירמו פריאנס הרננדס (קובה)
- 2011 - חמישה פעילים בגל המחאות בארצות ערב: מוחמד בועזיזי מתוניסיה, אסמה מפחוז ממצרים, אחמד אל צובייר מלוב, רזאן זיתונה ועלי פראזת מסוריה
- 2012 - ג'עפר פאנאהי ונסרין סוטודה (איראן)
- 2013 - מלאלה יוסופזאי (פקיסטן)
- 2014 - דניס מקווגי (הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו)
- 2015 - ראיף בדאווי (ערב הסעודית)
- 2016 - נאדיה מוראד וללאמייה עאג'י בשאר (עיראק) - שתי נשים יזידות שנמלטו משבי המדינה האסלאמית[1]
- 2017 - האופוזיציה הדמוקרטית בוונצואלה, בראשות לאופולדו לופס
- 2018 - אולג סנסטוב (אוקראינה)
- 2019 - אילהאם טוהטי (הרפובליקה העממית של סין)
- 2020 - האופוזיציה הדמוקרטית בבלארוס (הוזכרו בין היתר סבטלנה טיכאנובסקאיה, סבטלנה אלכסייביץ', מריה קולסניקובה, אולגה קובלקובה, ורניקה טספלקנה)
- 2021 - אלכסיי נבלני (רוסיה)
- 2022 - העם אוקראיני על מאבקם בפלישה הרוסית
- 2023 - מהסא אמיני ותנועת "אישה, חיים, חופש" (איראן)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פרס סחרוב לחופש המחשבה (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של פרס סחרוב לחופש המחשבה (באיטלקית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הוכרזו המועמדים הסופיים לזכייה בפרס סחרוב לחופש המחשבה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 באוגוסט 2016