פרנץ בקה
 | |
| פרנץ בקה | |
| לידה |
28 בפברואר 1898 שוורנצנפלס, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
12 בדצמבר 1978 (בגיל 80) בוכום, גרמניה המערבית  |
| מקום קבורה |
האגן  |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות |
1915–1919 1937 – 1945 |
| דרגה |
 גנרל מיור (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד דיוויזיית הפאנצר פלדהרנהאלה 2 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
  | |
גנרל פרנץ בקה (בגרמנית Franz Bäke; 28 בפברואר 1898 – 12 בדצמבר 1978), היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה, ואשר עוטר בעיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקה נולד ב-28 בפברואר 1898 בשוורנצנפלס, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. במאי 1915 במהלך מלחמת העולם הראשונה התגייס בקה לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-53 (וסטפאליה ה-5). בהמשך הועבר בקה לרגימנט הגרנדירים ה-11 (שלזיה ה-2 - פרידריך השלישי, קיסר גרמניה), ולחם עמו בחזית המערבית. מאוחר יותר הוא הועבר שוב לרגימנט הגרנדירים ה-10 (שלזיה ה-1 - פרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה), ואף קיבל על פעולותיו את עיטור צלב הברזל דרגה שנייה. בנובמבר 1916 הועבר בקה לאחר פציעה חמורה לרגימנט הארטילריה ה-7 (וסטפאליה), ולחם עמו עד סוף המלחמה.
בינואר 1919 שוחרר בקה מהצבא והצטרף לפרייקור, תוך שבמקביל הוא למד רפואת שיניים. בשנת 1923 סיים בקה את לימודיו, והחל לעבוד כרופא שיניים בהאגן. ב-1 במרץ 1933 הצטרף בקה לSA, שבו קיבל באוגוסט 1944 דרגת שטנדרטפיהרר. ב-1 באפריל 1937 התגייס בקה לוורמאכט, וצורף לגדוד הסיור ה-6 כלוטננט במילואים, וב-1 בדצמבר אותה שנה קיבל דרגת לוטננט במילואים. ב-1 בינואר 1938 חזר בקה לשירות צבאי מלא, ומונה כמפקד מחלקה בפלוגה 3 בגדוד הפאנצר ה-65, והשתתף עמה בכיבוש צ'כוסלובקיה.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הפלישה לפולין היה בקה מפקד מחלקה בפלוגה 2 בגדוד הפאנצר ה-65, ופיקד עליה כחלק מהדיוויזיה הקלה ה-1, וב-1 בנובמבר 1939 הוא מונה למפקד פלוגה 1 בגדוד הפאנצר ה-65 והועלה לדרגת אובר לוטננט. במהלך המערכה על צרפת פיקד בקה על פלוגתו, ואף נפצע שלוש פעמים, ובעקבות כך קיבל את אות הפציעה בזהב ואת צלב הברזל דרגה ראשונה. ב-1 בפברואר 1941 הוא מונה לקצין מטה ברגימנט הפאנצר ה-11, וב-1 במאי אותה שנה הועלה לדרגת האופטמן. בקיץ 1941 השתתף בקה עם יחידתו במבצע ברברוסה, וב-1 באפריל 1942 הוא מונה למפקד הגדוד ה-2 ברגימנט הפאנצר ה-11. ב-1 באוגוסט 1942 הועלה בקה לדרגת מיור, וב-11 בינואר 1943 קיבל את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל על פעולותיו במבצע סופת חורף. באמצע יולי 1943 מונה למפקד רגימנט הפאנצר ה-11, וב-1 באוגוסט 1943 קיבל בקה תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-1 בנובמבר 1943 הועלה בקה לדרגת אוברסט לוטננט, ובמהלך ינואר ופברואר 1944 הוא פיקד על רגימנט הפאנצר הכבד "בקה", ופיקד עליו במהלך קרב קורסון-צ'רקסי. ב-21 בפברואר 1944 קיבל בקה על פעולותיו תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל, ובסוף אפריל אותה שנה עיטור אות הפאנצר בכסף עם זר הזהב לעלי האלון, וב-1 במאי 1944 הועלה לדרגת אוברסט. ביולי 1944 מונה בקה למפקד חטיבת הפאנצר ה-106 בחזית המערבית, ולאחר מכן בהונגריה, וב-1 בינואר 1945 הוא הועבר לעתודת המילואים. על פעולותיו כמפקד חטיבת הפאנצר ה-106 הומלץ בקה לקבלת צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון, חרבות ויהלומים, אולם נדחה על ידי היינריך הימלר, שהיה באותה העת מפקד קבוצת ארמיות אוברריין. ב-9 במרץ 1945 מונה בקה למפקד דיוויזיית הפאנצר פלדהרנהאלה 2, וב-20 באפריל 1945 הוא הועלה לדרגת גנרל מיור. בקה לחם עם הדיוויזיה בקרבות כנגד הצבא האדום בהונגריה, ולאחר מכן נסוג עמה לאוסטריה. באפריל הועברה הדיוויזיה לסלובקיה, ולחמה בקרבות באזור הקרפטים. במאי היא הועברה לאזור הדנובה, וב-8 במאי נכנע בקה לצבא ארצות הברית בראש כוחותיו, עם סיום המלחמה.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1947 שוחרר בקה מהשבי, ולאחר מכן עבד כרופא בבית החולים בבוכום. מאוחר יותר חזר בקה לעבוד כרופא שיניים בהאגן, וב-12 בדצמבר 1978 נהרג בתאונה בבוכום.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרנץ בקה באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)