פרנסס רדאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנסס רדאי
רדאי, 2010
רדאי, 2010
לידה 29 בינואר 1944 (בת 80) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנסס רדאי (נולדה ב-29 בינואר 1944) היא פרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. נכון ל-2011, רדאי חברה בקבוצת עבודה של מועצת זכויות האדם של האו"ם לעניין הפליה נגד נשים. נוסף על כך, היא פעילת זכויות אדם ופמיניסטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדאי גדלה במנצ'סטר. למדה משפטים בבית הספר לכלכלה של לונדון. היא עבדה כחוקרת במכון הבריטי למשפט בינלאומי ומשפט משווה. בין השנים 1966 עד 1968 שהתה באוניברסיטת מזרח אפריקה ויצרה שם את הקורס לדיני עבודה. בשנת 1968 עלתה לישראל וכתבה דוקטורט באוניברסיטה העברית. הייתה פרופסור אורח באוניברסיטאות דרום קליפורניה וטוליין.

בעבר עמדה רדאי בראש הקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן באוניברסיטה העברית ושימשה עורכת ראשית של Israel Law Review. כיום, היא מכהנת כנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל במסלול האקדמי המכללה למינהל וחברה בתוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים. בשנים 1992–1996 כיהנה רדאי כיו"ר מרכז לייפר ללימודי נשים בארץ ובעולם. בשנים 1996–2000 כיהנה כיו"ר הוועדה האקדמית של מרכז מינרבה לזכויות אדם, ובשנים 2000–2007 כיהנה כיו"ר האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר, כחברת הוועד המנהל של קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל, חברת המועצה הציבורית של אמון הציבור. החל משנת 2005 מכהנת רדאי כחברת ההנהלה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל. נוסף על פעילויותיה אלה, רדאי מרצה גם במכללה החברתית כלכלית.

במחקריה בדיני עבודה פיתחה רדאי תאוריות בתחום שוויון והשתתפות אוכלוסיות שהיא מגדירה כמוחלשות: נשים, עובדים ומיעוטים, בכלל האוכלוסייה. היא פעילה ציבורית בתחום ומרבה להרצות ולתת חוות דעת משפטיות בפני ועדות ובפורומים שונים. בשנים 1986–1992 כיהנה כיו"ר מייסדת של המרכז המשפטי של שדולת הנשים, בשנים 2000–2001 כיהנה כחברת הוועדה הממלכתית לקביעת גיל הפרישה, בשנים 2007–2010 כיהנה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה בלשכת עורכי הדין, והחל משנת 2010 מכהנת כיו"ר הוועדה המייעצת לנציבות שוויון הזדמנויות העבודה. מאז שנת 1979 עוסקת רדאי גם בייצוג תובעים בבתי הדין לעבודה בסוגיות של זכויות עובדים, וכן עותרים בבג"ץ בסוגיות של זכויות אדם. בין היתר, ייצגה רדאי את נשות הכותל במאבקן למען זכויות תפילה ואת ד"ר נעמי נבו במאבקה למען גיל פרישה שווה לנשים ולגברים.

רדאי קיבלה מאת לשכת עורכי הדין את אות "נשים במשפט", על תרומה מיוחדת לקידום מעמד האשה לשנת 2002.

בין השנים 2000–2003, התמנתה לחברה מומחית, בוועדת האו"ם לביעור כל צורות ההפליה כנגד נשים. ב-2011 נבחרה כחברה בוועדה במסגרת "המועצה לזכויות האדם" של האו"ם, שמקום מושבה ז'נבה.[1]

רדאי הוצבה במקום ה-100 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת הארבע עשרה ובמקום ה-96 בבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013.

פרנסס רדאי נשואה ואם לשלושה ילדים.

מבחר מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עם אופיר קשת, קובץ מקורות במשפט וחברה, ירושלים : הוצאת אקדמון, תשנ"ב 1991.
  • עם כרמל שלו, מיכל ליבן קובי, מעמד האשה בחברה ובמשפט, תל אביב וירושלים : שוקן, תשנ"ה-1995.
  • עם דניאל אילן, ואברהם (רמי) פרידמן, חושפי שחיתויות ובתי הדין לעבודה: האם נשמעת השריקה?, ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 2003.
  • עם יובל שני ונעם וינר, מתחם ההפרדה: מבט רב-תחומי, תל אביב: מכון קונקורד לחקר יחסי הגומלין בין הדין הבינלאומי למשפט הישראלי, 2004.
  • אביתר קנולר (עורך), מקראה בדיני עבודה, ירושלים : אקדמון, תשנ"ו-תשנ"ח-1998.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנסס רדאי בוויקישיתוף

מכּתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]