פריקוול

פריקוול (באנגלית: Prequel, הלחם המילים Pre ו-Sequel), ובעברית "הֶקְדֵם" או "הקדמון" (על משקל "הֶמְשֵׁךְ" ו"הֶמְשֵׁכוֹן"), היא יצירה קולנועית או ספרותית שנוצרה לאחר קודמתה בסדרה, אך מתארת אירועים שעל רצף הזמן התרחשו לפני קודמתה. כמו הֶמְשֵכוֹנִים, פריקוולים כוללים עלילה שתואמת את זו של קודמיהם, אך עשויים לכלול גם עלילה נוספת שאינה קשורה לסיפור המרכזי. לעיתים הם מסבירים את הרקע שהוביל לאירועים שתוארו בסרט או בספר המקורי, אך החיבור בין היצירות עשוי להיות רופף. לעיתים פריקוולים מנצלים את העובדה שהקהל יודע את מה שעומד להתרחש (כי נחשף כבר ליצירה הקודמת) ויוצרים התייחסויות מכוונות כדי ליצור אירוניה דרמטית.

הפריקוול נפוץ כיום במגוון סוגות, ובהן סרטי קולנוע, יצירות ספרותיות, מחזות, סדרות טלוויזיה ואפילו משחקי מחשב וסרטי אנימה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המילון האנגלי של אוקספורד, המילה "פריקוול" הופיעה לראשונה בדפוס בשנת 1958 במאמר מאת אנתוני באוצ'ר במגזין פנטזיה ומדע בדיוני.

בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 נטבע המונח במגזין^[1] שבא לתאר את עלילת הסרט "הסנדק 2", שהיה אומנם הֶמְשֵכוֹן המתאר את המשך עלילותיה של משפחת המאפיה קורליאונה, אך בחלקו תיאר אירועים שקדמו לסרט הראשון בסדרה והמגוללים את ימי צעירותו של אב המשפחה, ויטו קורליאונה.

פרנסיס פורד קופולה, במאי סרטי הסנדק, נתן קרדיט לג'ורג' לוקאס על השימוש במונח, שבו השתמשו מאוחר יותר הוא וסטיבן ספילברג על מנת לתאר את הסרט השני בעלילות אינדיאנה ג'ונס, "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור".

לפי IMDb, הפריקוול הראשון בצורתו הקולנועית היה "אורחי הלילה" (1972)^[2], קדימון לסרטים הקודמים בסדרה המבוססת על ספרו של הנרי ג'יימס, "טבעת החנק".

הרעיון לשימוש בפריקוול אינו חדש. הליברטו בארבע היצירות הכוללות את "טבעת הניבלונגים" מאת ריכרד וגנר ("זהב הריין", "הוולקירה", "זיגפריד" ו"דמדומי האלים") נכתב ברצף הפוך, דבר שהפך כל יצירה לפריקוול לקודמתה.

דוגמה נוספת נמצאת בסדרת ספרי "דברי ימי נרניה" של ק.ס. לואיס, שבה הספר "אחיינו של הקוסם" הוא פריקוול ל"האריה, המכשפה וארון הבגדים", שנכתב ראשון. גם הטרילוגיה השנייה של "מלחמת הכוכבים" היא פריקוול – היא מהווה מבוא לאירועי הטרילוגיה הראשונה.

הסרט נבדה סמית' היא פריקוול לסרט השאפתנים לפי ספרו של הרולד רובינס.