פריפיאט (עיר)
 סמל פריפיאט | |
 | |
| מבט על הכור הגרעיני הסמוך מגגות הבתים בפריפיאט (2007) | |
| מדינה / טריטוריה |
 ברית המועצות |
|---|---|
| תאריך ייסוד |
4 בפברואר 1970  |
| על שם |
פריפיאט |
| שטח | 8 קמ"ר |
| גובה | 127 מטרים |
| סיבת נטישה | אסון צ'רנוביל |
| תאריך נטישה | 27 באפריל 1986 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 0 (2019) |
| קואורדינטות | 51°24′23″N 30°03′27″E / 51.4065°N 30.057472222222°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
| http://pripyat.com | |
  | |
פְּריפּיָאט (באוקראינית: При́п'ять, ברוסית: При́пять) היא עיר רפאים השוכנת במחוז קייב שבאוקראינה, סמוך לגבול עם בלארוס ובעבר בשטחה של ברית המועצות. היא נוסדה ב-1970 במטרה לאכלס את עובדי הכור הגרעיני צ'רנוביל והייתה לעיר משגשגת, אולם לאחר אסון צ'רנוביל ב-1986 פונתה לחלוטין על ידי השלטונות ונותרה נטושה עד ימינו.
הקמה ושגשוג[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר פריפיאט נוסדה ב-4 בפברואר 1970 בד בבד עם הקמת הכור הגרעיני הסמוך, במטרה לאכלס את עובדי הכור ומשפחותיהם. היישוב קיבל הגדרה כעיר בשנת 1979 והיא נקראה על שם הנהר פריפיאט הזורם בקרבתה. ערים מסוג זה כונו "ערי אטום" ופריפיאט הייתה עיר האטום התשיעית בברית המועצות. פריפיאט הייתה בבת עינו של השלטון הקומוניסטי ותושביה (הצעירים ברובם) נהנו מרמת חיים גבוהה בתחומי החינוך, התרבות והפנאי. העיר נחשבה למופת של תכנון אדריכלי, ודפוסי הבנייה בה ייושמו גם בערים אחרות בברית המועצות.[1] בנוסף היא היוותה גם עורק תחבורתי חשוב. אוכלוסיית העיר מנתה כ-47,500 תושבים (לפי אומדן נובמבר 1985), והייתה בגידול מתמיד של כ-1,500 תושבים בשנה. מטרת השלטונות הייתה להביא את העיר לכ-75–78 אלף תושבים. טרם האסון הייתה העיר בתנופת בנייה ומבנים ומתקנים חדשים עמדו להיחנך בה. בהם, אחד מסמליה המובהקים ביותר של העיר, הגלגל הענק, אשר עתיד היה להיחנך באחד במאי (ארבעה ימים לאחר האסון).
אסון צ'רנוביל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אסון צ'רנוביל
תחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל הורכבה מארבעה כורים פעילים ועוד שניים שהיו בבנייה. בלילה שבין 25 ל-26 באפריל התבצע ניסוי בכור מספר 4. אולם, בשל תכנון לקוי ומספר שגיאות שביצעו המהנדסים, החל הכור לייצר כמות אנרגיה גדולה בהרבה מהרגיל, ולהתחמם חימום יתר. המדענים הבינו את חומרת המקרה וניסו לטפל במצב, אך ללא הועיל. לאחר זמן קצר, החלו לוחיות הדלק הגרעיני בכור להתפוצץ ומי מערכת הקירור הפכו לקיטור. כתוצאה מכך כיפת הבטון של הכור התפוצצה והכור עלה באש, כשהשריפה פולטת החוצה ומפזרת באוויר חומרים רדיואקטיביים.
בבוקר יום האסון, 26 באפריל, השכימו תושבי פריפיאט מבלי לדעת על המתרחש. מרביתם חזו בלהבות העולות מהכור, אולם השלטונות לא יידעו אותם על חומרת המקרה ולא הוציאו הנחיות בטיחות כלשהן, והחיים בעיר התנהלו כסדרם.[2] רק לאחר 36 שעות בהן נחשפו התושבים לקרינה הגבוהה, ולאחר שכל התקוות למניעת התפשטות הקרינה עלו בתהו, הוחלט על פינוי גורף של העיר. 1,100 אוטובוסים הוזעקו עוד קודם לכן מקייב, מרחק של כ-110 ק"מ מפריפיאט. לתושבים נמסרה הודעה ברדיו שקראה להביא כמות מספקת של בגדים ומסמכים חשובים, וכי הפינוי הוא זמני והם ישובו לבתיהם בקרוב. רק תושבים מעטים הספיקו לארוז את רכושם, ומרביתם נטשו את ביתם כמות שהוא. פינוי התושבים היה יעיל ומהיר וארך שעות מעטות, שבסופן, לא נותר אף לא אדם אחד בעיר פרט להמוני הפועלים שעסקו בכיבוי הכור ובאיטומו בטונות של בטון.
לאחר האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר אטימת הכור ניסו השלטונות לטהר את האזור על מנת לאפשר את חזרת התושבים, אך כשהבינו שלא ניתן לעשות כן, הוכרז על האזור שסובב את הכור ברדיוס של עד 30 ק"מ כשטח הסגר. הכניסה לאזור זה הייתה מוגבלת מאוד וכרוכה באישורים רבים, והתושבים שפונו הבינו כי לעולם עוד לא ישובו לגור בעירם. מעטים מהם עוד חזרו לאחר האסון כדי לאסוף את רכושם, אולם הרוב מעולם לא שבו. ברם, ההגבלות לא מנעו מוונדליסטים וגנבים אחרים לפשוט על העיר ולקחת מכל הבא ליד מהבתים הנטושים. העיר נחשבה ליעד מועדף במיוחד בעיני גנבי המתכות, שהמשיכו בפשיטותיהם גם שנים רבות לאחר האסון. העיר גם שימשה מקלט לחסרי הבית ולפושעים נמלטים שהסתננו לתחומיה.
לאחר האסון סיפקו השלטונות מקומות מגורים בקייב ובערים אחרות למפונים שנותרו חסרי כל. רבים מהם גם אוכלסו בעיר סלָבוטיץ', המרוחקת כ-45 ק"מ מפריפיאט ונבנתה זמן קצר לאחר האסון במיוחד למען התושבים שפונו.
עם התפרקות ברית המועצות עברה העיר לשליטת אוקראינה.
פריפיאט, להבדיל מהעיר השכנה צ'רנוביל שהשתקמה קמעה מאז האסון, נותרה נטושה ומוזנחת עד היום. עדות לכך ניתן לראות בעובדה שעד היום נותרו כרזות תעמולה קומוניסטיות תלויות ברחבי העיר.[3] לעומת זאת, עולם החי החל לשגשג דווקא לאחר האסון ועזיבת האדם, חרף הזיהום הכבד. צמחייה רבה החלה לגדול ללא הפרעה ברחובות בעיר, ולעיתים אף בתוך הבתים עצמם. גם בעלי החיים ניצלו את עזיבת האדם[4]; באזור התרבו מינים רבים של בעלי חיים וציפורים, שחלקם נדירים[5] ואחרים לא תועדו באזור טרם האסון.[6]
העיר נמצאת באזור הסגר, יחד עם תחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל ואזורים נוספים, כך שהכניסה אליה מוגבלת. העיר נחשבת למזוהמת ומסוכנת לאדם וקיים איסור להוציא ממנה חפצים. אולם מתקיימים סיורים מאורגנים לפריפיאט ולכור שלידה, שמוצעים על ידי חברות מסחריות. התיירים מגיעים בקבוצות מאורגנות עם מדריך, ומתבקשים להציג תעודות בהיכנסם לאזור, ולבדוק את רמת הקרינה על בגדיהם טרם הם עוזבים אותו. סמוך לפריפאט פועל חדר אוכל המשמש את עובדי הכור גם כיום.
בפברואר 2022 הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית פלשו לעיר מבלארוס במסגרת הפלישה הרוסית לאוקראינה.
אזכורים לעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר צ'רנוביל הסמוכה, הגם שהייתה קטנה ורחוקה יותר מהכור מאשר פריפיאט, נותרה עד היום שם נרדף לאסון, ואילו פריפיאט הפכה למייצג החזותי שלו.[1] לדוגמה, במשחק הווידאו הפופולרי Call of Duty 4: Modern Warfare משוחקים שני שלבים שלמים בתוך הדמיה מדויקת למדי של העיר וגם בהמשכו Call of Duty: Modern Warfare 2 משוחקת משימת צד ברחבי העיר וגם בהמשכם Call of Duty: Modern Warfare 3 יש שלב שבו יש פלאשבאק שבו רואים עוד פעם את העיר, ובכך גם באחדים מהפרקים בסדרת המשחקים S.T.A.L.K.E.R. תוכנית הטלוויזיה "העולם אחרי האנושות" עשתה שימוש בעיר כדי לבחון כיצד ייראה העולם 20 שנה לאחר הכחדת האדם.
בתחום הקולנוע בולט הסרט התיעודי הקצר "White Horse" מ-2008, אשר בוים על ידי מריאן דה-לאו (שזכתה ב-2003 בפרס אוסקר לסרט הדוקומנטרי הקצר "הלב של צ'רנוביל"), ומתעד את חזרתו של תושב פריפיאט לביתו, 20 שנה לאחר שפונה.
העיר מוזכרת בסדרה "צ׳רנוביל" של רשת HBO.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- www.chornobyl.in.ua, אתר המוקדש לפריפיאט ולצ'רנוביל, ומספק מידע על ההיסטוריה שלה, על מצבה ותמונות מהעבר ומההווה. (באנגלית)
- pripyat.com, אתר שנבנה על ידי תושבי העיר בעבר. מכיל תוכן דומה (באנגלית)
- Pripyat: Ghost City Chronicles, סרט תיעודי על העיר ועברה
- נטשה מוזגוביה, עשרים שנה לאסון צ'רנוביל. החיים שאחרי המוות
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Pripyat: Short Introduction, באתר pripyat.com
- ^ על פינוי התושבים לאחר האסון, באתר thinkquest
- ^ ביקור בצ'רנוביל, ב"פורום למטייל"
- ^ Environmental effects of the Chernobyl accident, באתר Encyclopedia of Earth
- ^ Geographical description of Chernobyl Exclusion Zone
- ^ אדוארד דוקס, המסע לצ'רנוביל ובחזרה, באתר ynet