פרדריק נורת'

פרדריק נורת', הרוזן השני מגילפורד
Frederick North, Lord North
	הלורד נורת'
לידה	13 באפריל 1732; פיקדילי, לונדון
פטירה	5 באוגוסט 1792 (בגיל 60); כיכר גרוונר, לונדון
מדינה	בריטניה
מקום קבורה	כנסיית כל הקדושים, וורוקסטון, אוקספורדשייר
השכלה	טריניטי קולג'; איטון קולג' ;
מפלגה	המפלגה הטורית
בת זוג	אן ספק נורת'
	28 בינואר 1770 – 22 במרץ 1782; (12 שנים)
מונרך בתקופה	ג'ורג' השלישי
	→ אוגוסטוס פיצרוי צ'ארלס ווטסון-ונטוורת', המרקיז השני מרוקינגהם ←
	2 באפריל 1783 – 19 בדצמבר 1783; (37 שבועות ו־3 ימים)
	→ תומאס טאונסנד ג'ורג' נוגנט-טמפל-גרנוויל (אנ') ←
	11 בספטמבר 1767 – 27 במרץ 1782; (14 שנים)
	→ צ'ארלס טאונסנד ג'ון קוונדיש (אנ') ←
	20 במאי 1754 – 4 באוגוסט 1790; (36 שנים)
	→ ג'ון ויילס (אנ') ג'ורג' נורת' (אנ') ←
פרסים והוקרה
	מסדר הבירית
חתימה

פרדריק נורת', הרוזן השני מגילופורד (באנגלית: Frederick North, 2nd Earl of Guilford, ידוע בעיקר בתוארו הלורד נורת' - Lord North;‏ 13 באפריל 1732 – 5 באוגוסט 1792) היה מדינאי בריטי מהמפלגה הטורית שכיהן כראש ממשלת בריטניה בין השנים 1770 עד 1782 ובתקופה זו הנהיג את בריטניה במשך רובה של מלחמת העצמאות של ארצות הברית. כמו כן הוא מילא שורה של תפקידים בממשלה כמו שר הפנים ושר האוצר.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדריק נורת' נולד בלונדון ב-13 באפריל 1732 בבית משפחתו שליד רחוב פיקדילי, אם כי הוא בילה את רוב ימי ילדותו ונעוריו באחוזה במחוז אוקספורדשייר. אביו שימש כלורד חדר השינה (Lord of the Bedchamber) של פרדריק, נסיך ויילס אשר היה הסנדק של פרדריק.

נורת' היה צאצאו של רוזן סנדוויץ' הראשון וכן קרוב משפחה לסמיואל פיפס ולג'ון סטיוארט, הרוזן מביוט. בתקופה מסוימת היו לו יחסים סוערים עם אביו, אך הם היו מאוד קרובים זה לזה. בשנותיו הראשונות משפחתו לא הייתה עשירה, אך מצבם השתפר ב-1735 כאשר אביו קיבל ירושה מבן דודו. אימו של פרדריק, ליידי לוסי מונטגיו, מתה ב-1734 ואביו נישא בשנית אך התאלמן שוב ב-1745 כאשר פרדריק היה בין 13. אחד מאחיו החורגים היה הלורד דרטמות' (Dartmouth) והשניים נותרו ידידים קרובים במשך כל ימי חייהם.

נורת' התחנך באיטון קולג' בין השנים 1742-1748 ולמד בקולג' טריניטי באוקספורד שממנו קיבל תואר שני ב-1750. לאחר שעזב את אוקספורד, הוא סייר באירופה במסגרת מה שכונה אז "הטיול הגדול" (Grand Tour) יחד עם דרטמות'. הוא ביקר בלייפציג, שם למד באוניברסיטת לייפציג וכן בווינה, במילאנו, בפריז ושב לבריטניה ב-1753.

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באפריל 1754 נבחר נורת' בן ה-23 לפרלמנט כנציג מחוז הבחירה של בנברי (Banbury). הוא שירת כחבר פרלמנט מ-1754 ועד 1790 והצטרף לממשלה כלורד של האוצר (Lord of the Treasury) ב-2 ביוני 1759 במסגרת הקואליציה של ניוקאסל-פיט. עד מהרה הוא זכה במוניטין של איש מנהל ופרלמנטר טוב וזכה לחיבה מצדם של עמיתיו. אף על פי שבתחילת הקריירה שלו הוא החשיב את עצמו כוויגי, הוא לא היה מקורב לאף אחד מהסיעות הוויגיות בפרלמנט ולרבים מבני הדור היה זה ברור שאהדתו נתונה לטורים.

בנובמבר 1763 הוא נבחר לנאום בשם הממשלה בעניינו של ג'ון וילקס, חבר פרלמנט שרבים חשו שהוא השמיץ הן את ראש הממשלה והן את המלך בהוצאה מיוחדת של עיתונו "הבריטי הצפוני" (The North Briton). הצעתו של נורת' שווילקס יורחק מבית הנבחרים התקבלה ברוב של 273 תומכים מול 111 מתנגדים. ההחלטה על הרחקתו של וילקס התקבלה כבר בהיעדרו, שכן הוא נמלט לצרפת לאחר שהשתתף בדו-קרב.

כאשר הממשלה הונהגה בידי המנהיג הוויגי רב העוצמה הלורד רוקינגהם ב-1765, התפטר נורת' מתפקידו ותקופה מסוימת שירת כחבר פרלמנט מן השורה. הוא סירב להצעתו של רוקינגהם לחזור לממשלה, בעיקר בשל חששו להיות מקושר לחוגי האצולה הוויגית העשירה ששלטה בממשלה.

נורת' שב לכהן בממשלה כאשר פיט הקים ממשלה שנייה ב-1766 והתמנה לתפקיד גזבר הצבא והתקבל גם למועצה המלכותית. כאשר התרופפה בריאותו של פיט ניהל את הממשלה בפועל אוגוסטוס פיצרוי, דוכס גרפטון כשנורת' משמש כאחד משריו הבכירים.

שר האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1767 מונה נורת' כשר האוצר ועם התפטרותו של הנרי סימור מתפקיד מנהיג בית הנבחרים, מונה נורת' תחתיו כתפקיד נוסף. בתפקידיו אלה הוא המשיך לכהן בממשלת יורשו של פיט, הדוכס מגרפטון.

ראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר התפטר גרפטון, הרכיב נורת' ממשלה שהחלה לכהן ב-28 בינואר 1770 שרי ממשלתו ותומכיו היו ידועים כטורים, אף שהם לא התאגדו בצורה רשמית ורבים מהם היו בעבר וויגים. בריטניה הייתה אז מדינה שנחלה ניצחון במלחמת שבע השנים שלאחריה הגיע שטח האימפריה הבריטית הראשונה לשיא כאשר השתלטה בריטניה על טריטוריות בכמה יבשות. הנסיבות אילצו את נורת' להשאיר חברים רבים מהממשלה הקודמת בתפקידיהם, למרות חוסר ההסכמה שלו איתם. בניגוד לרבים מקודמיו, היו לנורת' יחסים טובים עם המלך ג'ורג' השלישי, בעיקר עקב דעותיהם הפטריוטיות המשותפות ושאיפתם לחיים פרטיים בעלי צביון הגון.

משבר פוקלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלתו של נורת' נחלה הצלחה כאשר התמודדה עם ניסיונה של ספרד לכבוש את איי פוקלנד ב-1770 וכמעט ופרצה מלחמה בין שתי המדינות. הן צרפת והן ספרד לא היו שבעות רצון מהדומיננטיות של בריטניה בעקבות ניצחונה במלחמת שבע השנים. כוחות ספרדים השתלטו על יישוב בריטי באיים וגרשו משם את חיל המצב הבריטי. היה זה שלב ראשון במה שנראה אז כתוכנית משותפת של צרפת וספרד לפלישה לבריטניה. אף על פי כן לואי החמישה עשר, מלך צרפת לא האמין שארצו מוכנה למלחמה ולנוכח יכולת ההתגייסות המסיבית של הצי המלכותי הבריטי, הוא כפה על הספרדים לסגת. לואי אף פיטר את ראש ממשלתו הניצי שהוביל את התמיכה במלחמה ובפלישה לבריטניה.

יוקרתה של ממשלת בריטניה והתמיכה הציבורית בה עלתה פלאים כתוצאה מהתקרית. הם הצליחו לתקוע טריז בין צרפת לבין ספרד וכוחו של הצי המלכותי הופגן לעיני כל. למרות זאת ספג נורת' ביקורת על כך שהתקרית גרמה לו לשאננות ולאמונה שהמעצמות האירופאיות לא תתערבנה בעניינים הקולוניאליים של בריטניה. הפרשה היוותה ניגוד לכישלונה של קודמתה במניעת הסיפוח הצרפתי של הרפובליקה הקורסיקנית, בעלת ברית של בריטניה, שנתיים קודם לכן. בהסתמכו על הפופולריות שלו, ניצל נורת' את הזדמנות ומינה את הלורד סנדוויץ' כלורד הראשון של האדמירליות.

מלחמת העצמאות של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר תשומת לבה של ממשלתו של נורת' התמקדה בבעיות שהחלו להיווצר במושבות בצפון אמריקה שמאוחר יותר הפכו להיות מלחמת העצמאות של ארצות הברית. בעקבות מסיבת התה של בוסטון, הציע נורת' כמה צעדים תחיקתיים שנועדו להעניש את תושבי בוסטון. צעדים אלה נודעו כחוקי הכפייה. על ידי פיזורו של הממשל בבוסטון וניתוקה מהסחר, קיווה נורת' לשמור על השקט ולדכא את רוח המרד של אנשי המושבה. תחת זאת הצעדים הללו הציתו את אש המרד במסצ'וסטס ובשאר המושבות ולפרוץ הקרבות בלקסינגטון ובקונקורד. למרות ההצלחות לכבוש את ניו יורק ואת פילדלפיה לא היו הבריטים מסוגלים להבטיח ניצחון החלטי. ב-1778 הצטרפו הצרפתים למלחמה כבעלי ברית של האמריקנים וב-1779 עשו כן הספרדים. שנה לאחר מכן הצטרפה גם הרפובליקה ההולנדית והבריטים מצאו עצמם נלחמים במלחמה גלובלית בארבע יבשות ללא בעל ברית של ממש לצדם. לאחר 1778 העבירו הבריטים את המאמץ העיקרי שלהם להגן על שלטונם באיי הודו המערבית, שעושרם של מטעי קנה הסוכר שם היו חשובים לבריטים יותר מאשר שלוש עשרה המושבות. ב-1779 ניצבה בריטניה מול האפשרות של פלישה צרפתית-ספרדית רבתי, אך כוח הפלישה היה כישלון. כמה יוזמות שלום הסתיימו בכישלון וניסיון לנהל משא ומתן נפרד לשלום עם ספרד נחל אכזבה.

לצרותיה של בריטניה נוספה גם הליגה הנייטרלית המזוינת הראשונה שנוצרה כדי לעמוד מול אסטרטגיית הסגר הבריטית, שהיוותה איום לאספקה הבריטית שעברה דרך הים הבלטי. עקב מחסור חמור בכוח אדם, העבירה ממשלת נורת' חוק שאפשר לקתולים לשרת בצבא. צעד זה גרם לפרץ של רגשות אנטי-קתוליים שהובילו לפריצתן של מהומות גורדון ב-1780. במשך שבוע הייתה לונדון בשליטתם של ההמונים עד אשר הוטל משטר צבאי על העיר. למרות זאת החל מצבה של בריטניה בצפון אמריקה להשתפר, בעקבות כישלון ההתקפה המשותפת לאמריקנים ולצרפתים על ניופורט ובעקבות ההצלחה הבריטית במצור על צ'ארלסטון. בשנים 1780 ו-1781 עלתה התמיכה בפרלמנט בממשלתו של נורת'.

התפטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנורת' שמור הכבוד המפוקפק של היותו ראש הממשלה הראשון בבריטניה שאולץ לסיים את תפקידו עקב הצעת אי אמון. הוא התפטר ב-20 במרץ 1782 על רקע התבוסה הבריטית בקרב יורקטאון שנה קודם לכן. בניסיון לסיים את המלחמה, הוא הציע תוכנית פיוס שלפיה בריטניה תבטל את כל החוקים אם אנשי המושבות יפסיקו את הלחימה. אלה האחרונים דחו את התוכנית, שכן שאיפתם הייתה עצמאות מלאה. התפטרותו של נורת' באה בהפתעה והוא הגיש אותה בראשיתו של דיון בבית הנבחרים שבו תכננו חברי האופוזיציה לתקוף אותו שוב.

באפריל 1782 הועלתה הצעה בממשלתו של ויליאם פטי שנורת' יעמוד למשפט ציבורי על הדרך בה ניהל את המלחמה אך ההצעה ירדה בסופו של דבר מסדר היום. באופן אירוני, נטתה הכף במלחמה ב-1782 לטובה של בריטניה עקב שורה של ניצחונות בזירה הימית שאירעו בעיקר עקב כך שאומצו הגישות של נורת' ושל סנדוויץ'. ניצחונו של הצי המלכותי בקרב הקדושים אירע זמן קצר לאחר נפילת ממשלתו של נורת', ואם היה עדיין מכהן בתפקיד הייתה ממשלתו זוכה לתמיכה רחבה בעקבות ניצחון זה. באופן דומה החזיקה גיברלטר מעמד למרות כל התחזיות השליליות. בריטניה הייתה מסוגלת להשיג תנאים טובים יותר בהסכם השלום של 1783 מאשר הסכם שהיה נחתם בעת הדחתו של נורת'. למרתו זאת נורת' היה מאוד ביקורתי ביחסו לתנאים שהשיגה ממשלתו של פטי בהרגישו שהמעיטו ביכולת ניהול המשא ומתן של בריטניה.

קואליציית נורת'-פוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1783 חזר נורת' לממשלה כשר הפנים במסגרת ברית בלתי סבירה עם המנהיג הוויגי הרדיקאלי צ'ארלס ג'יימס פוקס שהייתה ידועה גם בשם קואליציית פוקס-נורת' אשר הקימה את הממשלה בראשותו של ויליאם קוונדיש, הדוכס מפורטלנד. המלך ג'ורג' השלישי, שסלד מפוקס אשר היה בעל נטיות רפובליקניות, לא סלח לנורת' על בגידתו זו ולאחר נפילתה של הממשלה הוא מעולם לא כיהן בתפקיד ממשלתי כלשהו. אחד ההישגים הבולטים של הקואליציה הייתה החתימה על חוזה פריז ב-1783 שסיים באופן רשמי את מלחמת העצמאות האמריקנית.

הציפיות שראש הממשלה החדש ויליאם פיט הבן יחזיק מעמד לזמן ממושך היו נמוכות ונורת', שהיה מבקר חריף של הממשלה, עדיין השתעשע באפשרות שיחזור לכהן במשרה רמה כלשהי. תקוותו זו נחלה אכזבה, שכן פיט שלט בזירה הפוליטית בבריטניה במשך שני העשורים הבאים והותיר את נורת' ואת פוקס במדבר הפוליטי.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורת' סיים את תפקידו כחבר פרלמנט ב-1790 עקב העיוורון שלקה בו, זמן קצר לאחר שירש מאביו את תואר הרוזן מגילפורד. הוא בילה את שנותיו האחרונות בבית הלורדים. נורת' מת בלונדון ונקבר בכנסיית כל הקדושים בוורקסטון (Wroxton) שבאוקספורדשייר, בסמוך לאחוזת משפחתו. בנו, ג'ורג' נורת' נבחר לפרלמנט מטעם אותו מחוז בחירה ועם מותו של אביו ירש את תוארו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פרדריק נורת' בוויקישיתוף

פרדריק נורת', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פרדריק נורת', באתר "Find a Grave" (באנגלית)