פרדס רימונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "פרדס רימונים" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו פרדס רימונים (פירושונים).

פרדס רימונים הוא חיבור קבלי מקיף שחיבר הרב משה קורדובירו. בספר הפרדס ניסה הרב לפשר בין מחלוקות קדומות ששררו בקרב המקובלים ולפסוק הכרעה סופית לגבי הדעות השונות המובאות בספרי הקבלה שקדמו לו.

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שלאחר גירוש ספרד יהודים רבים התיישבו בארץ ישראל. בצפת של המאה ה-16 התרחשה אחת ההתעוררויות הרוחניות הגדולות בתולדות עם ישראל. בימים אלו נכתבו חיבורים חשובים בכל תחומי המחשבה של היהדות. בעקבות הגירוש היהודים שאלו שאלות תאולוגיות לסבלם ואת המענה חיפשו בחכמת הקבלה שמסבירה כיצד מנהיג אלוהים את עולמו. עקב כך חלה עליה בהתעניינותם של רבנים בחכמת הסוד ורבים ראו בחכמת הקבלה את עיקר לימוד התורה.

מחבר הספר, רבי משה קורדובירו (הרמ"ק), היה מגדולי המקובלים בכל הדורות. בכתבי הרמ"ק מוצאים בקיאות עצומה במכמני התורה וניכרת בהם השפעה גדולה של ספרות המחקר.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא מופיע הביטוי "פרדס רימונים" בתיאורה של האהובה בשיר השירים (ד, יג) "שלחיך פרדס רימונים עם פרי מגדים". בשל מרכזיותיו של שיר השירים בעולמם של המקובלים, ובמיוחד בזה של ספר הזוהר בחר בו רמ"ק ככותרת לספרו. אולם תחילתו של הזיהוי בין ה"פרדס" ובין החוויות המיסטיות מתחיל כבר בתלמוד בסיפור על ארבעה חכמים ש"נכנסו לפרדס", במשמעות של חוויות הקשורות לתורת הנסתר (מסכת חגיגה פרק ב'). במסורת ישראל המאוחרת יותר נתפרש ה"פרדס" כראשי תיבות של המילים: פשט, רמז, דרש, סוד, שהן ארבע מתודות הלימוד של התורה. בהתאם לנוהג הרווח בספרות הרבנית בכלל ובספרות הסוד בפרט, נרמז שם המחבר בשם חיבורו בגימטריה: 'פרדס' (גימטריה 344) ו-'רמונים' (גימטריה 346), קרובים ל-'משה' (גימטריה 345).

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחולק לל"ב (32) שערים כמניין ל"ב נתיבות חכמה בספר יצירה. כל שער פותח בקושיות שעולות מתוך דפי ספר הזהר וספרי קבלה של מקובלים שקדמו לרמ"ק. לאורך פרקי השער הרב מתרץ את הקושיות ומביא אסמכתאות לדבריו מכל ספרי ההגות הקדומה: הזהר, ספר יצירה, ספר הבהיר, ספרות ההיכלות והמרכבה ועוד. ספר הפרדס הוא מפעל רב המקבץ בתוכו את כל השיטות של קודמיו כשהן ערוכות בו בצורה שיטתית והגיונית. כתיבת הרב מזכירה יותר את כתיבתם של ההוגים הרציונליסטים היהודיים בימי הביניים מאשר של בעלי הסוד והמסתורין וזאת כיוון שכתיבתו מחקרית-אנליטית. הרמב"ם השפיע רבות על הרמ"ק והדבר מתבטא בצורת ספר הפרדס ובתכנו.

התוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי ששנים רבות לפני הולדת הרמ"ק כבר נכתבה ספרות קבלית ענפה, שיש בה פירוט עשיר ומסועף לגבי כל תחום עיסוק של הקבלה, את ספרו 'פרדס רימונים' פתח הרב בנושא קבלי יסודי מאוד והוא מספר הספירות ותיאורן:

"ידוע ומפורסם כי בדבר מנין הספירות כל העוסקים בחכמה הזאת הנעלמת הסכימו פה אחד היותם עשר ואין בדבר זה מחלוקת כלל..."

פרדס רימונים שער א פרק א
תרשים של 'עשר הספירות', בצורתם בספר הפרדס

הרמ"ק מתאר את מבנה הספירות, ממיינן לקבוצות - שכל אחת מהן בעלת מאפיינים שונים, מצביע על אזכורים שלהן בכתבים קדומים ומבהיר דברים שלדעתו יסודם בטעויותיהם של המקובלים שקדמו לו.

לאחר מכן עובר הרמ"ק לדון בסוגיית הספירות מהפן הפילוסופי:

"אחרי שנתאמתנו בעניין מספר הספירות, ראוי שנחקור אם הם מוכרחות מצד החקירה אם לאו..."

שם, שער א פרק ח

הרמ"ק מביא ראיות בעלות אופי סכולסטי ומחייב את מציאות הספירות על פי ההיקש השכלי. בנוסף לכך הרב דן בשאלה האם אדם הנאמן להלכה במעשיו אך שולל את מציאותן של הספירות ודוחה את היסודות שעליהן מבוססת תורת הקבלה ייחשב לכופר או לא.

לאחר שסיים הרמ"ק לדון בספירות עצמן הוא עובר לדון בסוגיה מורכבת בה נחלקו מקובלים גדולים: האם הספירות הן עצמות הבורא או שמא רק כלים בהם הוא משתמש ביחסו אל העולם הנברא:

"השער הזה (שער עצמות וכלים) שמו מוכיח עליו, והוא לבאר בעניין הספירות אם הם עצמות המאציל או הם כליו ככלים אל האומן. והיא מבוכה רבה נפלה בין המקובלים האחרונים..."

שם, שער ד פרק א

הדיון שנעשה בפרקים אלו חשוב מאוד למקובלים משום שנעשה שם ניסיון להראות שהמקובלים, חרף אמונתם בהתפרטות העולם העליון לחלקים רבים, עדיין אוחזים באמונה המונותאיסטית.

בפרקים הבאים דן הרמ"ק בשמות האלוהות ובצירופי אותיות. הוא מבאר פסוקים מהמקרא על פי המשמעות שיש לכל אות בפסוק וכן מביא פרקים שלמים העוסקים בתכנים מאגיים.

הספר נחתם בפרק הדן על הכוונות בתפילה ובקיום המצוות.

השפעת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לימי הרמ"ק שררו מחלוקות רבות אפילו בדברים יסודיים מאוד בתורת הקבלה. היו שחילקו את צד ימין של העולם העליון לדין והיו שאמרו שזהו חסד, היו שסברו שהכתר עליון והאור אין-סוף זהים והיו שסברו שהכתר הוא העלול הראשון שנברא. חלק תפסו בתפיסה האומרת שכל התפרטות העולמות העליונים הם עצמות הבורא והיו כאלו שאמרו שלמעלה יש אחדות מוחלטת וכל החילוקים וההתפרטויות הן בתפיסת בני האדם.

מאז חיבר הרמ"ק את ספר הפרדס נתקבלו הכרעותיו כסופיות וכאמת בלתי מעורערת. כל המקובלים שבאים אחריו מחלקים את העולמות וכל הכלול בהם לפי שיטתו.

גם תורת האר"י, שבכמה דברים עקרוניים שונה מתורת הרמ"ק, מבוססת על הכרעותיו של הרמ"ק. האר"י אמר על רבי משה קורדובירו "משה אמת ותורתו אמת בעולם הבלימה". לפי משפט זה הבינו מקובלים ששתי השיטות – של הרמ"ק ושל האר"י – אינן סותרות זו את זו ושכל אחת מהן מדברת על שלב אחר בתהליך הבריאה: משנת הרמ"ק דנה על עולמות התוהו ומשנת האר"י על עולמות התיקון.

השפעתו ומרכזיותו של הספר ניכרת גם מהמתקפות כנגדו. במאה ה-17 פרסם בישוף קתולי, חואן קאראמואל אי לובקוביץ, חיבור התקפה "על האתאיזם של הרבנים", ואת עיקר טענותיו כנגד הקבלה היהודית הוא ביסס על ספרו זה של הרמ"ק, כדי להראות כיצד רוקנו המקובלים את העולם הנברא מכל זכר לבוראו והם עסוקים בפולחן הספירות.

קיצורי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחבר ראה שהספר כתוב באריכות גדול, ולכן קיצר את הספר וקרא אותו בשם אור נערב.

ורבי שמואל גאליקו ראה שקיצר אותו ביותר, ועשה עוד קיצור וקרא אותו בשם עסיס רמונים, ורבי מרדכי דאטו עשה הגהות עליו.[1]

רבי שבתי שפטל בן עקיבא הלוי הורוביץ כותב בסוף הקדמתו ל"שפע טל" שהוא התחיל לעשות פירוש על "עסיס רמונים", וכנראה אבד.

פירושים על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב מנוח הנדל עשה פירוש על הספר.
  • הרב יואל סירקיש עשה פירוש, "ביאורי הב"ח לספר פרדס רימונים של ר' משה קורדובירו", מכון מנחת ישראל, ירושלים תשנ"ט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהקדמת רמ"ע מפאנו לס' עסיס רמונים מנטובה שפ"ג: "הנה החכם הגדול בעל ספר פרדס רמונים האריך בו בהקדמת החכמה הנעלמה שעור עצום לפי רוחב שכלו, ואחר כך לקטן בקצור רב ... וקרא לו אור נערב ... וכשראה החסיד הר’ שמואל גאליקו תלמידו ז"ל כי לא רבים יחכמו בדרך ארוכה מארץ מדה ולא בדרך קצרה ביותר, עשה קצור זה ... בדרך בינונית הכי קרא שמו עסיס רמונים ובא רעהו ... החכם השלם הה"ר מרדכי דאטו ז"ל, אשר יצק מים גם הוא בעצמו על ידי המחבר והוסיף בו מספר הפרדס גם כן כפלים לתושיה אך לא החליף כונת חברו המקצר הראשון כי כתב התוספות שלו בגליון עד שבאו סופרים בלתי בקיאי’ ... והעתיקו ההגהות בפנים ... ושבשו את הגרסא מהספר עצמו גם מהתוספת ... סוף דבר נדפס הספר הקצר ההוא ולא נזכר שם פועלו עם תוספת ההגהות ולא נודע מי אוספם ... ולפי שהיה בו בספר הזה ... תחלת תשמישי לפני חכמים בנוסח הראשון כתיבת יד ... נתתי אל לבי לתקנו ... ואעבור עליו עכשיו אחרי שנדפס ... ולא ארפנו עד שסקלתי המסילה ... בדרך נכונה ... ובקצור הגון".