פצ'נגים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, משלב שפה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, משלב שפה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
פצ'נגים
pacanak
מערבה של מרכז אסיה ואירופה המזרחית בסביבות שנת 1015, אזורים בהם התיישבו ושלטו זמנית החאנים הפצ'נגים - בצבע צפחה כהה
ממשל
שפה נפוצה פצ'נגית
היסטוריה
הקמה  
תאריך הקמה 860
פירוק  
תאריך פירוק 1091
ישות קודמת ממלכת הכוזרים
ישות יורשת קיפצ'אקים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פֶּצֶ'נֶגִים (ׁביוונית = פּאצינאקי πατσινáκοι, או פּצנגי Πετσενέγκοι, בהונגרית besenyõk, בלטינית pacinacae, ברומנית pecenegi, ברוסית, בולגרית печенеги, בטורקית beçenekler ,peçenekler ,pacanak) הם איחוד שבטים חצי-נודדים דוברי לשון ממשפחת השפות הטורקיות, שמקורה בערבות מרכז אסיה, ושהשתלט במאה ה-9 על אזור מצפון לים השחור ושעבר במאות 11–12 לחבל הבלקן.

בהיותם שכנים של רוס של קייב, הונגריה, רומניה, האימפריה הבולגרית הראשונה והאימפריה הביזנטית, השפיעו הפצ'נגים רבות על תולדות העמים והארצות הללו. לחץ הפצ'נגים השפיע על כיוון התקדמותם של ההונגרים מזרחה. כשהגיעו לצפון שטחי בולגריה נתקלו בביזנטים אשר בברית עם הקומנים, חיסלו את כוחם בקרב על גבעת לבוניון ב-1091. בהמשך נותרו כמה ריכוזים פצ'נגים באזורים מסוימים בבלקנים, בין השאר באזור סופיה ומוגלניה שבו השפיעו על כמה תכונות של התרבות וההרכב האתני המקומי. הפצ'נגים כקומנים היו בלונדינים ובעלי עיניים כחולות או ירוקות למרות שפתם, דבר המעיד על מוצא הודו-אירופי[1].

מקורם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מוצא הפצ'נגים קיימות תאוריות שונות:

  • לפי כרוניקות סיניות הועלתה ההשערה כי הם היו צאצאים של אוכלוסייה הקרויה ווסון (wusun) ששכנה ממזרח לים הכספי במאות הראשונות של המילניום הראשון.
  • לפי השערות אחרות מקורם באזור החלק העילי של הנהר אירטיש (יובל של הנהר אוב) בצפון-מזרחה של קזחסטן של היום, בה עדיין היו קיימים במאה ה-6.
  • לפי הכרוניקן הטורקי מחמוד קשגארי מהמאה ה-11, שכתב מילון ראשון לשפה הטורקית, ديوان لغات الترك ,Divânü Lugâti' t-Türk למילה beçenek "בצ'נק" יש שתי הגדרות:
    1. לאום טורקי המתגורר מסביב ל"רום", כלומר האימפריה הביזנטית.
    2. אחד מענפיהם של הטורקים: "אוגוז" (Oghuz). צאצאים של דאג חאן (נסיך ההר) אגדי.

מחמוד קשגארי מספר שלטורקים האוגוזים היו עשרים ואחד ענפים, בהם הענף ה-19 הוא זה של הבצ'נקים.

שפתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחמוד אל-כאשע'רי, מלומד מוסלמי ממוצא טורקי שנולד במאה ה-11, טען כי השפה המדוברת על ידי הפצ'נגים היא גרסה אחרת של קומנית (שפה שדוברה על ידי העם האסיאתי הטורקי "קומנים" ושפת ה-אוע'וז, שהיא גם אחת הקבוצות החשובות בתוך העמים הטורקיים, שכיום[דרושה הבהרה] מדוברת על ידי כ-108 מיליון אנשים). טענתו הייתה כי השפעות מעמים זרים על הפצ'נגים יצרו הבדלים בין הפקת הקול והניבים המדוברים על ידי עמים טורקים אחרים. אנה קומננה, מחברת מהמאות ה-11–12, טענה גם היא כי הפצ'נגים והקומנים חולקים שפה דומה. למרות שהשפה הפצ'נגית עצמה דעכה לפני מאות שנים, שמות המחוזות של הפצ'נגים שתועדו על ידי קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס מוכיחים כי הפצ'נגים דיברו בשפה טורקית.

האטימולוגיה של השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הבלשן הגרמני מקס פאסמר השם פצ'נגים בא ממילה טורקית שמשמעותה היא "גיס, קרוב משפחה"; בטורקית המודרנית Bacanak = גיס.

אזור התפשטותם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי תעודות היסטוריות ראשונות הם הגיעו במאות ה-8–9 לאזור שבין הוולגה התחתית, הדון ובין הרי אורל. החל מהמאות 9–10 השתלטו על רוב הערבות בדרום-מערבה של אירואסיה ובחצי האי קרים. המסגרת המדינית שלהם לא הייתה מגובשת מאוד. הם יצאו מאזור מגוריהם להתקפות על שכניהם ולעיתים כרתו איתם בריתות ושירתו כשכירי חרב במלחמות שונות. הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס כתב בשנת 950 שממלכת הפצ'נגים, או כפי שקרא לה פאצינאקיה נמצאה בזמנו על הנהר סירט, ארבעה ימים מרחק מ"טורקיה" - שם שבו כינה את הונגריה. לדבריו:

פאצינאקיה מחולקת לשמנה מחוזות המונהגות על ידי אותו מספר של נסיכים: אירטים, צור, גילה, קולפיי, חאראבוי, טאלמאט, חופון וצופון. בזמנים בהם הפצ'נגים גורשו מארצותיהם הנסיכים שלהם היו: במחוז אירטים – באיצאס, בצור – קונק, בגילה - קורקוטאי, בקולפיי – איפאוס, בחאראבוי – קאידום, בטאלמאט - קוסטאס, בחופון – יאזיס ובצופון - באטאס.

(Κωνσταντίνος Πορφυρογέννητος, Προς τον ίδιον υιόν Ρωμανόν) (קונסטנטינוס פורפירוגנטוס De Administrando Impero, תורגם לאנגלית על ידי RJH Jenkins)

הפצ'נגים והכוזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצ'נגים הגיעו לשערי הממלכה הכוזרית בערך במאה ה-8. באו כנוודים מצפון מערב קזחסטן של היום עברו למזרחה של הוולגה ושרתו כשכירי חרב בצבא של הכוזרים, ובתחילת המאה ה-9 שימשו אף לדיכוי כמה מרידות פנימיות בממלכת הכוזרים.

הפצ'נגים וההונגרים בערבות דרום רוסיה ואוקראינה של היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערך בשנת 889 חצו הפצ'נגים את הוולגה (איתיל) והתיישבו בין הנהרות דון ודנייפר. לאחר מכן השתלטו על הממלכה ההונגרית אתלקוז. כך הם גרמו לשבעת השבטים ההונגרים, בליווי עוד שלשה שבטים כוזרים, לברוח מערבה אל כיוון פאנוניה שם שבטים אלה הקימו את הונגריה של היום.

הפצ'נגים והרוס של קייב[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-915 הפצ'נגים נמצאו על חופיו הצפוניים של הים השחור ובדרום המישורים האוקראינים. איגור, נסיך קייב, ניסה בשנת 945 לדחק אותם דרומה אל כיוון האימפריה הביזנטית. אולם בנו, סביאטוסלב הראשון נהרג בקרב איתם, במארב על יד חורטיצה, בשנת 972.

בהיותם באזור הזה הפצ'נגים התאסלמו בשנת 980. מצד שני גם המיסיונרים הנוצרים לא הרימו ידיים ובשנת 1008 משלחת בראשות ברונו פון קוופורט הגיעה במטרה לנצרם עד לשטחים שבין האורלים לוולגה. בין השנים 1036–1053 הרוסים הצליחו להתיש אותם ולנצחם ולדחוף אותם סוף סוף דרומה אל עבר הבלקנים.

הפצ'נגים בבלקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלישות הראשונות של הפצ'נגים (יחד עם שבטים הונגריים ואחרים) בחצי האי הבלקני מצוינות בעדויות של ההיסטוריונים הערבים אל-מסעודי ואבן אל אחתיר. מקורות יוונים-ביזנטים שונים תיארו בשנים 1047-1046 ששבטי הפצ'נגים חצו את הדנובה הקפואה עם הבהמות שלהם (אחד המקורות אף מעריך את מספרת בכ-600,000 איש). תיאורים אלו מעלים את האפשרות לקיצוניות עזה במיוחד של מזג האוויר באזור באותן השנים, ואת האפשרות העולה ממנה שהאגרסיביות של הפצ'נגים בשלב זה עלתה בעקבות מחסור במזון (ידוע על קור שהכה באזור בשנים 1060-1027 ופגע משמעותית בגידולי החקלאות)[2].

לאחר שחצו את הדנובה, הצליחו הפצ'נגים להתקדם לתוך האימפריה הביזנטית. פשיטותיהם האגרסיביות הובילו את הביזנטים לשלם לפצ'נגים דמי כופר כדי שיפסיקו את המתקפות, ודבר זה הוביל בתורו לנפילת ערך המטבע של הביזנטיון, שהיה המטבע היציב ביותר של השנים האלו. במהלך 2 עשורים איבד המטבע 27% מערכו. ירידת ערך הכסף גורמת להחלשה משמעותית של הצבא הביזנטי, שהיה בעת ההיא הצבא הסדיר היחיד באירופה, ונשען על מימון והאכלה קבועה של המדינה. החלשה המימון הצבאי יוצרת מחלוקות פוליטיות פנימיות חריפות באימפריה הביזנטית, אשר הגיעו לשיאן במלחמת אזרחים שפרצה בשנת 1057. מהומות אלו, על רקע גל הקור הקיצוני, החלישו את האימפריה הביזנטית ומאפשרות את הצלחותיהם של הפצ'נגים בפלישות העתידיות לשטחי האימפריה[3].

בשנת 1086 כבשו הפצ'נגים את תראקיה ובשנת 1090 ניצחו את הביזנטים בסיליסטרה. בימים ההם בכרוניקות הביזנטיות הם נקראו תכופות בשם האנכרוני "סקיתים" (למשל בכרוניקה של אנה קומננה, אם כי היא מציינת בצדק ששפתם דומה לזו של הקומנים).

בסתיו 1090 הם הטילו מצור על בירת האימפריה, קונסטנטינופול, וביקשו לכרות ברית עם הטורקים הסלג'וקים. מול הסכנה הממשית, הקיסר אלכסיוס קומנונוס הגיע להסכם ברית עם הקומנים ויחד איתם נחל ניצחון מכריע על הפצ'נגים בקרב לבוניון ב-29 באפריל 1091. זו הייתה מכת מוות לכוחם הצבאי של הפצ'נגים. הם נחלו תבוסה סופית בשנת 1122 בידי הקיסר יואניס השני קומננוס והתפזרו בשטחי הבלקנים ובטרנסילבניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פצ'נגים בוויקישיתוף
  • Petre Diaconu Les Petchénègues au Bas Danube, Bucarest, 1970 פטרה דיאקונו - פצ'נגים בדנובה התחתית (צרפתית)
  • Petre Diaconu - The Petchenegs on the Lower Danube, in Relations between the autochthonous population and the migratory populations on the territory of Romania, Bucureşti, 1975, p. 235-240 - אנגלית
  • פצ'נגים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]