פפ"ס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פפ"ס
Пистолет-пулемёт Судаева
מידע כללי
סוג מודל נשק עריכת הנתון בוויקינתונים
תכנון אלכסיי סודייב עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מייצרת ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מעצב אלכסיי סודייב עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת השימוש 1942–1960 (כ־18 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות מלחמת העולם השנייה, מלחמת וייטנאם, מלחמת קוריאה, מלחמת אפגניסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
קליבר 7.62×25mm Tokarev עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פפ"סרוסית: ППС; מבטאים - פֶּ.פֶּ.אֶס) הוא תת מקלע תוצרת ברית המועצות, אשר היה בשימוש של הצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה. השם הוא ראשי תיבות של "פיסטולט פולמיוט סודייבה" (Пистолет-пулемёт Судаева - "תת מקלע של סודייב"), והוא קרוי על שם מתכננו אלכסיי סודייב.

פיתוח ושימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תת מקלע פפ"ס פותח בשנת 1942 על ידי אלכסיי סודייב, מהנדס שעבד במפעלי הנשק "ססטרורצק" בלנינגרד. מטרתו של התמ"ק פפ"ס היה להיות כלי נשק קומפקטי, המסוגל לירות בקצב אש דומה לקצב אש של תמ"ק פפ"ש – התמ"ק התקני של הצבא האדום באותם הימים. פפ"ס יועד לצוותי טנקים, צנחנים ולוחמי יחידות הסיור. כמו כן בשל ממדיו פפ"ס התאים ללוחמה בשטח בנוי יותר מפפ"ש.

בנוסף לתכונות אלו פפ"ס היה גם זול יותר בייצור לעומת הפפ"ש - הן מבחינת שעות העבודה והן מבחינת כמויות חומרי גלם ליחידה. אחת הסיבות לחסכון בשעות העבודה בייצור פפ"ס היא העובדה כי הורכב מחלקי מתכת בלבד, אשר יוצרו על ידי מכונות, לעומת פפ"ש, שהכיל גם חלקים מעץ שהצריכו עבודה ידנית.

הייצור של פפ"ס החל בנובמבר 1942, היחידות הראשונות סופקו לכוחות שהגנו על לנינגרד. בקיץ 1943 הוכנס לייצור דגם משופר, אשר כונה פפ"ס-43. עד לסיום המלחמה יוצרו כ-500,000 פפ"ס משני הדגמים.

לאחר המלחמה הופסק ייצור פפ"ס, אך הוא נשאר בשירות הצבא הסובייטי (בעיקר ביחידות מיוחדות) עד לאמצע שנות ה-60, אז הוחלף ב-AKMS.

בשנות ה-40 סופק הפפ"ס גם לחלק מבעלות בריתה (באותם הימים) של ברית המועצות - סין, קוריאה הצפונית ופולין. משמר הגבול הפולני השתמש בתמ"קי פפ"ס עד לאמצע שנות ה-80. כמו כן מכרה ברית המועצות את הרישיון לייצור פפ"ס לכמה מדינות: פינלנד (שם יוצר תחת השם M-44 ), סין (יוצר תחת השם "דגם 54") וספרד (שם יוצר תחת השם DUX-53).

לאחר התפרקות ברית המועצות נותרו מלאי גדולים של תמ"ק פפ"ס ברוסיה, אוקראינה ובלארוס. לפי מספר מקורות משטרת בלארוס השתמשה בהם עד לסוף שנות ה-90. במשטרת אוקראינה הם היו בשימוש עד לשנת 2005. במהלך הלחימה במזרח אוקראינה נצפה שימוש בתמ"ק פפ"ס על ידי הבדלנים הפרו-רוסים וגם על ידי יחידות מתנדבים של צבא אוקראינה.

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי משמר הגבול הפולני חמושים בתמ"קי פפ"ס. צילום מ-1964.
  • תחמושת - 7.62x25 מילימטר
  • משקל (ריק) - 3.04 ק"ג
  • אורך כולל - 615 מילימטר (820 מ"מ עם קת פתוחה)
  • אורך הקנה - 272 מילימטר
  • קצב אש - 700 כדור בדקה
  • הזנה - מחסנית של 35 כדורים
  • טווח מעשי מקסימלי - 200 מטר
  • מהירות לוע - 500 מטר לשנייה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פפ"ס בוויקישיתוף