פסטיבל וודסטוק

פסטיבל וודסטוק
Woodstock
	הכרזה לקידום פסטיבל וודסטוק
	הכרזה לקידום פסטיבל וודסטוק
סוג	פסטיבל רוק
מדינה	ארצות הברית
מיקום	White Lake
מועדים
תאריכי פעילות	15 באוגוסט 1969 – 18 באוגוסט 1969 (3 ימים)
קואורדינטות	41°42′05″N 74°52′49″W / 41.701388888889°N 74.880277777778°W
	https://www.booksie.com/601919-woodstock-1969-the-house-at-303 האתר הרשמי
	(למפת ניו יורק רגילה) אולבני ניו יורק באפלו רוצ'סטר יונקרס סירקיוז יוטיקה ורמונט מסצ'וסטס קונטיקט האוק. האטל. ניו; ג'רזי; פנסילבניה אירי ימת אונטריו קנדה פסטיבל וודסטוק

פסטיבל וודסטוק 1969 (באנגלית: Woodstock) היה פסטיבל מוזיקה שנערך בין 15–18 באוגוסט 1969 בעיירה בית'-אל במדינת ניו יורק שבארצות הברית.

הפסטיבל נחשב לבולט מבין פסטיבלי הרוק שנערכו בשנות השישים וכאירוע חברתי מעצב של דור שלם בעולם המערבי בכלל ובארצות הברית בפרט. הפסטיבל נחשב לשיא בתרבות האנטי ממסדית שהתפתחה בארצות הברית באותו עשור, שמייצגיה הבולטים ביותר היו ההיפים. בעיני רבים נחשב הפסטיבל לאירוע המשפיע והבולט ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית.

מספר ניסיונות לחדש את הצלחת הפסטיבל נעשו במהלך השנים 1979, 1989, 1994, ו-1999^[1] הגדול מביניהם היה בפסטיבל וודסטוק 1999 לציון 30 שנה לפסטיבל הראשון, אך אף אחד מהם לא הגיע לסדר הגודל של האירוע המקורי שבו השתתפו 400 אלף איש.

ארגון הפסטיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל וודסטוק נולד כתוצאה מרצונם של מפיקים להקים סטודיו להקלטות באזור אפסטייט ניו יורק, בו גרו אמנים רבים מתחום הפולק והרוק. כדי לקדם את פרסומו של האולפן הם החליטו לארגן קונצרט באזור. כיוון שהפרויקט החל באביב 1969 ובאותה עת לוח ההופעות של הלהקות החשובות כמו ג'פרסון איירפליין וקרידנס קלירווטר רבייבל כבר היה מלא לקיץ, נאלצו המארגנים להציע להן מחירים מופקעים של פי שניים עד שלושה מהמחיר הרגיל כדי שאלה יסכימו לשנות את לוח ההופעות המתוכנן שלהן. ברגע שנודע כי להקות מפורסמות יופיעו בפסטיבל, נוצר ביקוש מצד אמנים רבים אחרים להשתתף גם הם באירוע, וכך נוצרה רשימת אמנים שמילאה שלושה ימים מלאים של הופעות. מטרתם הראשונית של ארבעת מארגני הפסטיבל הייתה קהל של בין 50,000 ל-100,000 איש. הם הקימו לשם כך חברה שנקראה Woodstock Ventures, כיוון שהתכוונו לערוך את הפסטיבל בעיר וודסטוק (ניו יורק), ומכאן נבע גם שם הפסטיבל. לבסוף נערך הפסטיבל בוויט לייק שבעיירה בית'-אל, כ-76 ק"מ מוודסטוק.

המארגנים שכרו אדמה בעיר וולקיל במטרה לקיים שם את הפסטיבל. אולם, כשנודע לרשויות העיר היקף הפסטיבל המתוכנן ואופיו, הם נסוגו וביטלו אישורים שונים שנדרשו לקיומו. כשנותר פחות מחודש למועד הפסטיבל, הצליחו המארגנים לשכנע חוואי יהודי בשם מקס יסגור מהעיירה בית'-אל להחכיר להם שטח מרעה בן כ-600 אקר (כ-2400 דונם לערך) לצורך קיום הפסטיבל. בעקבות המיקום החדש והמרוחק מהמיקום המקורי בכ-100 ק"מ, הזמן הקצר שנותר וריבוי המשימות של צוותי העבודה שהכינו את הפסטיבל, לא הוקמו חלק מהמתקנים הנדרשים כמו גדר סביב חלק גדול מהשטח ומתקני מכירת כרטיסים. המארגנים פרסמו בצורה מוצלחת את הפסטיבל המתוכנן תחת הסיסמה: "שלושה ימים של שלום ומוזיקה". כבר לפני תחילת הפסטיבל היה ברור למארגנים שהיקף הקהל הצפוי יהיה גדול בהרבה מהמתוכנן, כאשר כבר כיומיים לפני הפתיחה החלו פקקי תנועה אדירים להיווצר בכבישי הגישה לאזור. אנשים רבים נטשו את רכבם בצד הדרך, ועשו את הדרך שנותרה עד לאתר הפסטיבל, שהגיעה לעיתים לעשרות ק"מ, ברגל. בשלב מסוים הוערך כי כ-130,000 כלי רכב נמצאים בכבישי הגישה לאזור הפסטיבל, וכי כמיליון וחצי בני אדם מכל רחבי ארצות הברית נמצאים גם הם בדרכם לשם.

בסופו של דבר הגיעו מעל 400 אלף צופים לפסטיבל. הרוב המוחלט נכנס חינם בשל חוסר ארגון והכנה נאותים. פקקי התנועה מנעו מחלק מהאמנים המופיעים להגיע בזמן ושינו את סדר ההופעה המתוכנן. מארגני הפסטיבל דאגו אמנם להטיס חלק גדול מן האמנים אל שטח הפסטיבל בעזרת מסוק, אך למרות זאת הופעות רבות נדחו עקב סיבות שונות כגון חוסר ארגון ותכנון נאותים, וגם מזג האוויר הסוער תרם את חלקו, כשעקב גשמים כבדים שירדו במקום נאלצו המארגנים להפסיק או לדחות הופעות, וכמו כן לנתק מספר פעמים את מערכות ההגברה והתאורה שעל הבמה מרשת החשמל, כדי למנוע אסון. כמו כן, התשתיות באתר לא היו מספקות וזכו לביקורת לא מעטה: כמות השירותים, דוכני המזון והשתייה ונקודות העזרה הראשונה לא היו במידה מספיקה, וכן היו עוד מחדלים רבים מצד המארגנים שלא צפו את היקף הקהל העצום. בסופו של דבר, מסוקים של המשמר הלאומי השליכו מהאוויר חבילות של מזון ובקבוקי מים. למרות זאת, שלושת ימי הפסטיבל עברו בשלום יחסי ללא מהומות וללא אלימות. במהלך הפסטיבל מתו שני אנשים – האחד כתוצאה ממנת יתר של סמים והשני מתאונת טרקטור. כמו כן נולדו שני תינוקות.

עלות הפסטיבל למארגנים הגיעה לכ-2.5 מיליון דולר בקירוב. הכנסותיהם בסופו של האירוע היו מזעריות, והם כיסו את השקעתם רק לאחר שנים רבות, בעיקר בזכות האלבום והסרט שהתפרסמו מאוד בעקבות הפסטיבל.

ההופעות והקהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה בפסטיבל וודסטוק הייתה מגוונת וכללה חלק גדול מסגנונות המוזיקה הפופולרית בארצות הברית באותה עת כגון: פולק, קאנטרי, רית'ם אנד בלוז ומוזיקת רוק לסוגיה השונים כגון: פולק רוק, רוק לטיני, רוק כבד, רוק פסיכדלי ועוד.

היום הראשון של הפסטיבל יועד למוזיקת הפולק האמריקאית. את הפסטיבל פתח זמר הפולק השחור ריצ'י הייבנס, מאחר שהיה האמן היחיד שנמצא באזור הבמה באותה עת. אחריו הופיעו אמנים נוספים כמו: קאונטרי ג'ו מקדונלד, ג'ון סבסטיאן, להקת סוויטווטר, טים הרדין, מלאני, ראבי שנקר, ארלו גאת'רי והאמנית הבולטת של אותו יום – ג'ואן באאז.

ביום השני בלט חלקן של להקות החוף המערבי כמו: קרידנס קלירווטר רבייבל, גרייטפול דד, ג'פרסון איירפליין, סליי אנד דה פמילי סטון, סנטנה וג'ניס ג'ופלין. אחת הלהקות הבולטות שהופיעו ביום השני הייתה להקת הרוק והרית'ם אנד בלוז הבריטית, המי, שהופיעה עם חלק גדול מאופרת הרוק טומי. במהלך ההופעה הפיל גיטריסט הלהקה, פיט טאונסנד, את פעיל זכויות האדם אבי הופמן מן הבמה, לאחר שהאחרון התפרץ אליה, נטל את המיקרופון וניסה לקרוא לשחרור פעיל אחר אשר נאסר על ידי השלטונות. בסיום ההופעה ניפץ טאונסנד כמנהגו את הגיטרה שלו על הבמה, לאחר שדחף את צווארה לתוך אחד הרמקולים.

ביום האחרון של הפסטיבל ניגנו בין היתר: קאונטרי ג'ו אנד דה פיש, Ten Years After, הבאנד (The Band), דם, יזע ודמעות וקרוסבי, סטילס, נאש ויאנג. אחד מהאמנים הבולטים באותו יום היה הזמר ג'ו קוקר, שבלט בביצוע גרסתו ללהיטם של הביטלס "עם מעט עזרה מידידי". הופעתו של הגיטריסט ג'ימי הנדריקס חתמה את הפסטיבל והתקיימה למעשה כבר בבוקר היום הרביעי של הפסטיבל, 18 באוגוסט, במקום בחצות הלילה הקודם, עקב עיכובים שונים בלוח הזמנים. ההופעה נערכה לעיני כ-50,000 איש בלבד שנותרו באתר בסיום הפסטיבל. גרסת הרוק של ההמנון האמריקאי שניגן הנדריקס בגיטרה החשמלית שלו התפרסמה מאוד בזכות היותה הקטע המסיים בסרט "וודסטוק".

למרות ההילה האופפת עד היום את הפסטיבל, חלק לא מבוטל מההופעות לא עלה יפה. חלק מהאמנים התרגשו מהקהל הענק, וחלקם דיברו מולו בהתלהבות יתר, גדולה יותר אף מההתלהבות בה שרו. הגשם שירד בחלקים מתוך אותו סוף שבוע הפריע גם הוא לאמנים ולבסוף, בעיות טכניות רבות בציוד ההגברה פגעו בחלק מההופעות. האמנים והלהקות שזכו לאהדת הקהל בצורה בולטת היו "סנטנה", ג'ניס ג'ופלין, "סליי אנד דה פמילי סטון", "קרוסבי סטילס נאש ויאנג" ו"המי". גם ג'ימי הנדריקס זכה לאהדה גורפת, זאת למרות הכמות הקטנה יחסית של המשתתפים שנשארו עד סיום הפסטיבל ושזכו לראות את הופעתו.

תוכני השירים הושפעו בחלקם הגדול מהעמדות החברתיות בהן החזיקו המשתתפים בפסטיבל (האמנים והקהל) והתמקדו בנושאים של: התנגדות למלחמת וייטנאם, זכויות האדם והאזרח, סקס ואהבה חופשיים ושימוש חופשי בסמים.

תופעת השימוש בסמים הייתה נפוצה מאוד במהלך הפסטיבל. חלק גדול מאוד מהקהל (וגם האמנים) היה תחת השפעת סמים בימי הפסטיבל, כשהסמים המובילים היו מריחואנה ו־LSD. בהקשר זה נפוצה מאוחר יותר האימרה שטענה ש"אם אתה זוכר את וודסטוק סימן שלא היית שם". במשך הפסטיבל התקיימו טקסים המוניים של שימוש בסמים, ואלפים רבים נטלו בהם חלק.

חלק מהקהל בילה את ההפסקות בין השירים בשחייה בעירום באגם סמוך, לעיני מצלמות הטלוויזיה. משתתפים נוספים ניצלו את כמויות הגשם הגדולות שירדו על מנת להשתעשע בהחלקה (לאחר ריצה מהירה) על הבוץ, וחלק מהם נצפו כאשר הם מסוממים, מחויכים ומלאי בוץ מכף רגל ועד ראש. חלק מהמשתתפים הסתובבו באזור הפסטיבל ובדרכי הגישה אליו וממנו כאשר הם עירומים לחלוטין, משל לחופש המוחלט ולהתרסה נגד מוסכמות החברה הבורגנית והמהוגנת.

השפעת הפסטיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל וודסטוק לא היה הפסטיבל ההמוני הראשון. גם לא הופיעה בו השורה הראשונה של האמנים הנחשבים באותה תקופה (הביטלס, הרולינג סטונז, בוב דילן). הפסטיבל זכה לפרסומו בזכות ארבע נקודות עיקריות:

הקהל העצום שנכח בפסטיבל היה גדול יותר מכל מה שהיה מקובל עד אז בפסטיבלי רוק.
למרות התנאים הפיזיים הקשים שבהם נערך הפסטיבל, נשמרו יחסי אחווה ורעות בתוך הקהל העצום. לא פרצו תגרות ולא נעשו מעשי פשע. תופעה זו סיפקה באותה עת תמיכה לעמדות שבהן החזיקו רוב משתתפי הפסטיבל ולזרם החברתי שתמך בעקרונות של זכויות אדם, התנגדות למעמדות ואפליה גזעית, אהבה חופשית, שימוש בסמים ועוד. כל אלו הסתכמו תחת עמדה שטענה שניתן לקיים באופן מעשי חברה אוטופית המתבססת על העקרונות הללו ללא אלימות ופשע.
הסיקור התקשורתי של הפסטיבל, בעיתונות ובשידורי הטלוויזיה שדיווחו בהרחבה על הנעשה בפסטיבל למהדורות החדשות, ובמיוחד הסרט הדוקומנטרי "וודסטוק" בבימויו של מייקל וודלי (Michael Wadleigh), זכו לפרסום רב, והביא את בשורת וודסטוק לעולם כולו. הסרט אף זכה בפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 1970. הפסטיבל המשיך להיות מוקד של התעניינות גם בשנים שלאחר מכן. בסרטו של טוני גולדווין, "בקיץ שהלכו על הירח", שיצא אל המסכים ב-1999 היה הפסטיבל מוקד לסצנה בסרט וב-2009 יצא למסכים סרטו של אנג לי "לקחת את וודסטוק" שעסק במאורעות שסבבו את הפסטיבל.
שירה של ג'וני מיטשל (שלא נכחה בפסטיבל) - "וודסטוק" שנכתב אודות הפסטיבל והפך ללהיט בביצועה של להקת "המשקה של מתיוס" וזכה לגרסאות של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג ומיטשל עצמה.

בזכות כל האלמנטים הללו, הפך פסטיבל וודסטוק לסמל של דור שלם בארצות הברית, דור הבייבי בומרס שנולד בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, היווה חלק מתופעת "ילדי הפרחים" והוביל את השינויים החברתיים והתרבותיים הגדולים שהחלו בשנות השישים.

האמנים לפי סדר ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום שישי, 15 באוגוסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'י הייבנס - גיטריסט וזמר פולק אמריקאי שחור. פתח את הפסטיבל עקב העובדה שהיה האמן היחידי באזור הבמה באותה עת.
סוואמי צ'אטידנדה - מורה דתי, מאסטר רוחני ומומחה יוגה הודי. נשא תפילה וברכה להצלחת הפסטיבל.
סוויטווטר - להקת רוק פסיכדלי אמריקאית בהנהגת הסולנית ננסי נבינס. הופיעה שנייה לאחר ריצ'י הייבנס, והייתה ללהקה הראשונה להופיע בפסטיבל.
ברט סומר - זמר וגיטריסט פולק אמריקאי.
ראבי שנקר - מוזיקאי, מלחין ונגן סיטאר הודי.
טים הרדין - מוזיקאי פולק ומלחין אמריקאי.
מלאני ספקה - זמרת פולק אמריקאית.
ארלו גאת'רי - זמר פולק אמריקאי.
ג'ואן באאז - מוזיקאית, כותבת שירים וזמרת פולק אמריקאית. כמו כן פעילת שלום, פציפיזם וזכויות אדם.

יום שבת, 16 באוגוסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוויל - להקת רוק אמריקאית.
קאנטרי ג'ו מק'דונלד - זמר וגיטריסט קאנטרי רוק, פולק ורוק פסיכדלי אמריקאי. היה סולן להקת "קאנטרי ג'ו אנד דה פיש".
ג'ון סבסטיאן - זמר וגיטריסט פולק ורוק אמריקאי. היה סולן להקת "הכפיות המאוהבות" (Lovin' Spoonful).
סנטנה - להקת רוק לטיני ופסיכדלי אמריקאית. סולנה היה הגיטריסט קרלוס סנטנה.
קיף הארטלי בנד - להקת רוק בריטית בהנהגת המתופף קיף הארטלי.
דה אינקרדיבל סטרינג בנד - להקת פולק פסיכדלי סקוטית.
קנד היט - להקת בלוז רוק ובוגי רוק מלוס אנג'לס, קליפורניה. להיטה "הולך לטבע" (Going Up the Country) היה לאחד מהמנוני התנועה ההיפית בשנות השישים.
מאונטיין - להקת רוק כבד אמריקאית.
גרייטפול דד - להקת פולק, קאנטרי ורוק פסיכדלי מסן פרנסיסקו, מהמייצגות הפסיכדליות הבולטות של להקות החוף המערבי.
קרידנס קלירווטר רבייבל - להקת רוק דרומי ורית'ם אנד בלוז אמריקאית, מן הנציגות הבולטות של להקות החוף המערבי.
ג'ניס ג'ופלין - זמרת בלוז, מוזיקת נשמה ורוק פסיכדלי אמריקאית, מהבולטות והפופולריות של התקופה. הופיעה עם להקתה באותה העת, דה קוזמיק בלוז בנד.
סליי אנד דה פמילי סטון - להקת רוק, פאנק ומוזיקת נשמה אמריקאית.
The Who - להקת רוק בריטית. נחשפה לקהל האמריקאי בפסטיבל מונטריי שנערך כשנתיים לפני כן, וקנתה את עולמה בפסטיבל בוודסטוק. ביצעה חלק ניכר מאופרת הרוק המצליחה טומי. הופעתם הופרעה בידי אבי הופמן
ג'פרסון איירפליין - להקת רוק מסן פרנסיסקו, קליפורניה. מחלוצות הרוק הפסיכדלי שהושפע מן ה-LSD.

יום ראשון, 17 באוגוסט עד יום שני 18 באוגוסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה גריז בנד - להקת רוק בריטית. התפרסמה בתור להקת הליווי של ג'ו קוקר בפסטיבל.
ג'ו קוקר - מוזיקאי רוק ובלוז רוק בריטי. קנה את עולמו בפסטיבל עם גרסה שזכתה להצלחה רבה לשירם של החיפושיות, "עם מעט עזרה מידידיי".
קאנטרי ג'ו אנד דה פיש - להקת רוק פסיכדלי אמריקאית. התפרסמו גם בשל מחאתם המוזיקלית הבולטת נגד מלחמת וייטנאם.
Ten Years After - להקת בלוז רוק בריטית בהנהגת הגיטריסט והסולן אלווין לי. קנתה את עולמה עם ביצוע מהיר ורועש של השיר "I'm Going Home".
דה בנד - להקת רוק, קאנטרי רוק ופולק רוק קנדית-אמריקאית. התפרסמה בתור להקת הליווי של בוב דילן שלא הופיע עימם בפסטיבל.
דם, יזע ודמעות - להקת פופ רוק, ג'אז ורוק פסיכדלי אמריקאית.
ג'וני ווינטר - גיטריסט וזמר בלוז רוק אמריקאי.
קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג - סופרגרופ פולק רוק אמריקאית-קנדית. הייתה מורכבת מדייוויד קרוסבי (לשעבר מהבירדס), סטיבן סטילס וניל יאנג מבאפלו ספרינגפילד, וגרהאם נאש מההוליס.
פול באטרפילד בלוז בנד - להקת בלוז רוק משיקגו.
שה-נה-נה - להקת רוק אנד רול ודו-וופ אמריקאית.
ג'ימי הנדריקס - גיטריסט רוק פסיכדלי, רוק כבד ובלוז אמריקאי, נחשב בעיני רבים לטוב בעולם.

אמנים שביטלו/סירבו להופיע[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היקפו הגדול של הפסטיבל ופרסומם של היוצרים והאמנים שנטלו בו חלק, היו גם כאלה שהעדיפו להימנע מלהשתתף בו, ונקבו בשלל סיבות והסברים. בין האמנים המפורסמים של התקופה אשר לא הופיעו בפסטיבל ניתן למנות את:

בוב דילן שהתגורר באותה עת בעיירה וודסטוק, בה אמור היה הפסטיבל המקורי להתקיים, מעולם לא ניהל משא ומתן רציני לגבי השתתפות בפסטיבל שהיה אמור להיערך ממש בחצרו האחורית. תחת זאת נתן דילן את הסכמתו כבר באמצע חודש יולי להופיע בפסטיבל האי וייט השני שהתקיים ב-30 וב-31 באוגוסט. דילן מלווה באשתו שרה יצא אל האי וייט ב-15 באוגוסט, היום הראשון לפסטיבל. להקתו, דה בנד הופיעה בוודסטוק, והצטרפה אליו להופעה באי וייט מספר ימים לאחר סיומו של הפסטיבל.
הביטלס. קיימות שתי גרסאות מדוע לא הופיעו בפסטיבל. האחת טוענת כי האמרגנים ניהלו משא ומתן עם ג'ון לנון לגבי השתתפותה של הלהקה בפסטיבל, ולנון התנה זאת בהשתתפותה בנוסף של להקתו המשותפת עם אשתו, יוקו אונו, Plastic Ono Band, הצעה שנדחתה על ידי האמרגנים. הגרסה השנייה וככל הנראה הנכונה טוענת שלנון נתן את הסכמתו, אולם כניסתו לארצות הברית מקנדה, שם שהה באותו הזמן, נאסרה על ידי הנשיא, ריצ'רד ניקסון. החיפושיות היו באותה תקופה על סף פירוק הלהקה, ולא קיימו הופעות חיות מאז 1966, למעט ההופעה המפורסמת על גג משרדי הנהלת אפל רקורדס בלונדון ב-30 בינואר 1969.
ג'ף בק ולהקתו היו מיועדים להופיע בפסטיבל, אולם מספר ימים לפני כן עזב קלידן הלהקה, ניקי הופקינס, מה שהביא לפירוקה. הופקינס עצמו ניגן לבסוף בפסטיבל ביחד עם ג'פרסון איירפליין.
הדלתות סירבו להופיע לאחר שלדברי גיטריסט הלהקה, רובי קריגר, חבריה חשו שההופעה תהיה "חזרה מדרגה שנייה של פסטיבל מונטריי" שהתקיים כשנתיים לפני כן. חברי הלהקה התחרטו מאוחר יותר על החלטתם.
לד זפלין באמצעות מנהלם, פיטר גרנט, סירבו להופיע מכיוון שלדבריו "הופעה בוודסטוק הייתה ממצבת את הלהקה כעוד שם על לוח ההופעות". תחת זאת המשיכה הלהקה במסע ההופעות האמריקאי המוצלח שלה.
הבירדס הוזמנו להשתתף אך בחרו שלא להופיע משום שסברו כי יהיה זה "עוד פסטיבל", אחד מני רבים שהיו מתוכננים לאותו קיץ. סיבה נוספת לסירובם הייתה כלכלית. סולן הלהקה, רוג'ר מקגווין ששמע על ההכנות לפסטיבל, טען בפני חבריה כי בנקודת הזמן הנוכחית האמרגנים אינם משלמים לכל הלהקות שהיו מתוכננות להופיע. חברי הלהקה המותשים מהופעות, בחרו במקום זאת במנוחה, לא מודעים כמובן לגודלו, לאופיו הייחודי ולפרסומו הרב של הפסטיבל.

טומי ג'יימס אנד דה שונדלס. סולן הלהקה, טומי ג'יימס סיפר מאוחר יותר כי בעת שהלהקה שהתה בהוואי, התקבלה שיחת טלפון ממזכירתו בה נמסר לו כי חוואי, בעל חוות חזירים בצפון מדינת ניו יורק, מעוניין שהלהקה תופיע בשדה השייך לו. "זה היה הנוסח בו נמסרה לי ההודעה, אז פשוט וויתרתי על הרעיון. מה שהפסדנו התברר לנו רק כמה ימים מאוחר יותר", סיכם ג'יימס.

המודי בלוז שהיו מיועדים להופיע, ואף הופיעו על גבי הפוסטר המקורי שפרסם את מיקומו של הפסטיבל סמוך לעיירה וולקיל חזרו בהם, ובחרו במקום זאת להופיע באותו סוף שבוע בפריז.
ספיריט. חברי להקת הרוק מתקדם/פסיכדלי האמריקאית דחו את ההצעה להופיע משום שתוכננו להם הופעות נוספות לאותו קיץ אותן לא רצו להחמיץ, לא מודעים לגודלו ולהשפעתו העצומה של וודסטוק.
ג'וני מיטשל הייתה מיועדת להופיע, ושהתה בבית מלון מעט לפני הפסטיבל. מיטשל הייתה מיועדת להשתתף באותו סוף שבוע גם בתוכנית האירוח הטלוויזיונית של דיק קאווט, שהייתה פופולרית בקרב רבים מצעירי התקופה בארצות הברית, עקב העובדה שהופיעו בה רבים מאמני הרוק הבולטים של התקופה שהיו מזוהים עם תרבות הנגד שלא הופיעו בתוכניות אירוח אחרות. בעצת אמרגנה, דייוויד גפן, ביטלה מיטשל את הופעתה בפסטיבל ונשארה בחדרה במלון כדי להימנע ממצב בו תתעכב בפקקים בדרך לוודסטוק ובחזרה, ותחמיץ את השתתפותה במופע של קאווט. מאוחר יותר כתבה מיטשל את השיר 'וודסטוק' בעקבות רשמיה מחוויות ששמעה וראתה מאנשים שהיו במקום ומצפייה בטלוויזיה.
הרולינג סטונז ביטלו את הגעתם מכיוון שמיק ג'אגר היה באותו זמן באוסטרליה ושיחק בסרט נד קלי.
רוי רוג'רס התבקש על ידי האמרגנים לנעול את הפסטיבל עם שירו Happy Trails, אך סירב.

פסיטבל וודסטוק 1999[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פסטיבל וודסטוק 1999

ביולי 1999 בסימן 30 שנה לפסטיבל וודסטוק נערך פסטיבל בעיר רומא בצפון מדינת ניו יורק שבארצות הברית. באירוע השתתפו מעל 250 אלף איש.

הפסטיבל התפתח לאירועי אלימות חמורים ביותר, בין היתר תגרות אלימות בין המשתתפים, ביזה של דוכני האוכל וציוד, וונדליזם והצתות של כלי רכב ציוד הגברה ומבנים, הטרדות מיניות רבות ומעשה אונס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Joel Makower, Woodstock: the Oral History, State University of New York Press, 2009 (הספר בקטלוג ULI)
George McKay, The Pop Festival: History, Music, Media, Culture, Bloomsbury Academic, 2015 (הספר בקטלוג ULI)
Andy Bennett, Remembering Woodstock, Taylor and Francis, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
Martha Berger, Something's Happening Here: a Sixties Odyssey from Brooklyn to Woodstock, New York State University Press, 2019 (הספר בקטלוג ULI)