פסולי עדות
בהלכה, פסולי עדות הם כינוי לקבוצת אנשים שאין לדון או לפסוק על פי עדותם במשפט העברי.
זהות הפסולים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרמב"ם מונה עשרה סוגים של פסולי עדות מהתורה:
ישנם פסולי עדות נוספים, כגון מפריחי יונים, סוחרי שביעית, ומשַחקים בקובייה (מהמרים), וכן שקרנים, רועי בקר (שיש חשד שרועים בשדות אחרים) ועבדים – שקיים חשד קטגורי לגבי יושרם המוסרי. פסולים אלו אינם פסולים מדאורייתא (כפסולים שהוזכרו לעיל) אלא רק מדרבנן.
אישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אישה פסולה לעדות מהתורה, מגזירת הכתוב לפיה רק שני עדים גברים כשרים להעיד. לדעת הרמב"ם הדבר נלמד מלשון הפסוק: "על פי שנים עדים" לשון זכר ולא לשון נקבה[2].
יש מהאחרונים שכתבו הסברים שונים לסיבת הפסול של נשים[3].
מקרים שבהם אישה יכולה להעיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
אישה יכולה להעיד במספר נושאים, ובהם:
- כל דבר שמסור בידה של אישה לתקנו, נאמנת היא להעיד לגביו[4].
- עדות האישה מתקבלת גם בנושאים חמורים, דוגמת התרת אשת איש להינשא, כגון להעיד על נעדר שאינו בין החיים, ומכוח עדות זו מותרת אשתו של הנעדר מכבלי עגינותה, והיא רשאית להינשא לאחר[5].
- האישה כשרה להעיד בכל נושא שמועילה בו עדות של עד אחד, שהם ענייני איסור והיתר, ובהם: כשרות, שחיטה, הפרשת חלה ומעשר, שבת, נידה[6].
- האישה כשרה להעיד בענייני ייבום וחליצה[7].
- האישה נאמנת להעיד בעניינים שבינו לבינה[8].
- האישה כשרה להעיד על אישה שנשבתה שלא נאנסה בידי שוביה, וממילא היא מותרת להינשא לכהן[9].
עד רשע[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשע, שהוא אדם העובר עבירות במזיד, פסול לעדות, הדבר נלמד בגמרא מהפסוק ”אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיות עֵד חָמָס” (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק א')[10]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "פסולי עדות", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מאמרים בנושא פסולי עדות, באתר ספריית אסיף
- גרשון הולצר, "עדות אישה במשפט העברי", מתוך סיני, גיליון ס"ז, 1971.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ (כגון אנשים שאוכלים בשוק בפני כל העם, ואין להם בושת פנים ואינם חוששים להעיד שקר
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות עדות, פרק ט', הלכה ב'
- ^ ראו למשל במאמרו של הרב חיים שריבר
- ^ תוספות, כרך תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ד', עמוד ב', ד"ה "הימנוהו"
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן י"ז, סעיף ג'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות עדות, פרק ה', הלכה ג'
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קס"ט, סעיף ח' וכן סדר חליצה סעיף כד
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק כ"א, הלכה י'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ח, הלכה ט"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ז, עמוד א'
| המשפט העברי | ||
|---|---|---|
| בית דין והדיינים | סמיכת זקנים • ערכאות של גויים • איגרות בית דין • איסור הטיית משפט • איסור שוחד • כבוד הבריות במשפט העברי | |
| סדר הדין | לא תגורו מפני איש • בצדק תשפוט עמיתך • דרישה וחקירה • דין מרומה • אנן סהדי | |
| תובע ונתבע | כתב סירוב • הודאת בעל דין | |
| דיני ראיות | עדות • כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד • עדים זוממים • פסולי עדות • לא תישא שמע שווא • אין עד נעשה דיין • שטר • סימנים • קול | |
| דיני טענות | טענת ברי • ברי ושמא • ספק וודאי • קים לי • מרא קמא • כופר הכל • מודה במקצת • מיגו • טענו חיטין והודה לו בשעורין • טוען וחוזר וטוען • הוחזק כפרן | |
| פסק בית דין | הכרעת רוב בדיינים • המוציא מחברו עליו הראיה • יחלוקו • יהא מונח עד שיבוא אליהו • כל דאלים גבר • שודא דדייני • פשרה • עביד איניש דינא לנפשיה • הפקר בית דין הפקר • חזקת ממון • תפיסה • גוד או איגוד | |