פנינה זלצמן

**פנינה זלצמן**
	פנינה זלצמן, אמצע שנות ה-40
לידה	24 בפברואר 1922; תל-אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	16 בדצמבר 2006 (בגיל 84); תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
מוקד פעילות	אוניברסיטת תל אביב
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2006)

פנינה זַלצמן (24 בפברואר 1922 – 16 בדצמבר 2006) הייתה פסנתרנית ישראלית. כונתה "הגברת הראשונה של הפסנתר בישראל". הייתה פרופסור לפסנתר בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, שופטת בתחרות רובינשטיין ובתחרויות נוספות, כלת פרס ישראל למוזיקה לשנת 2006.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלצמן נולדה ב-1922 בתל אביב ללאה לבית קסטֶלָנֶיץ, גננת, ושמואל זלצמן,^[1] רואה חשבון. הוריה היו שוחרי תרבות וחובבי מוזיקה, שעודדו אותה מילדותה בלימודי הנגינה בפסנתר. כשהייתה בת שבע, הגיע הפסנתרן המהולל אלפרד קורטו להופיע בארץ ישראל, שמע את נגינתה והזמין אותה לבוא ללמוד אצלו בפריז. הוא כתב אודותיה לחיים ויצמן: "הילדה הזאת היא מוזיקה שמתגלמת בבן אנוש".

בהיותה בת שמונה התקבלה ללימודים באקדמיה, בתמיכת משפחת רוטשילד, כילדה יחידה בין סטודנטים בוגרים. בין מוריה היו איגור סטרווינסקי, פבלו קזאלס, ארתור רובינשטיין וארטור שנאבל^[2].

בשנת 1936 סיימה את בית ספר היסודי "בלפור" בתל אביב.^[3]

בשנת 1939 הופיעה לראשונה עם התזמורת הפילהרמונית הארץ ישראלית הצעירה לימים, ובגלל מלחמת העולם השנייה לא יכלה לשוב להמשך לימודיה לצרפת ונשארה בארץ. בתקופת המלחמה הופיעה עם הפילהרמונית בארץ ישראל ובמצרים. בהופעותיה גם גייסה כספים למען היישוב ולמען התזמורת.

במלחמת העצמאות הופיעה לפני חיילים. היא דחתה הצעות להתגורר בחוץ לארץ באמרה כי היא חושבת שזו בגידה. אחיה הצעיר יאיר זלצמן (1927–1948), נהרג במלחמת העצמאות בביר עסלוג', בנגב.

בשנת 1960 יצאה למסע הופעות סביב העולם עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שבמהלכו ביצעה בבכורה עולמית את הקפריצ'ו לפסנתר מאת פאול בן-חיים.^[4]^[5] בשנת 1963 הייתה הפסנתרנית הישראלית הראשונה שניגנה בברית המועצות,^[6] ורבים מהקהילה היהודית באו במיוחד לראותה.

החל מ-1973 הייתה פרופסור מן המניין בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, שבה הייתה חברת סגל משנת 1969. בין תלמידיה הרבים באקדמיה ומחוצה לה היו הפסנתרנים דרור אלימלך, אלישע אבס, נמרוד דוד פפר, עידו בר-שי, יוסי רשף, יונתן רזאל וירון רוזנטל.

במשך השנים הופיעה ברחבי העולם, באירופה, בארצות הברית ובקנדה, בסין וביפן, באוסטרליה ובניו זילנד, בדרום אמריקה ובאפריקה, תחת שרביטיהם של גדולי המנצחים בעולם כמו פול פאריי, גאורג שולטי, מרק לברי, נעם שריף, זובין מהטה, קרלו מריה ג'וליני, שארל מינש, יוזף קריפס, נוויל מרינר ומנדי רודן.

זלצמן כיהנה כשופטת בתחרות רובינשטיין מאז שנתה הראשונה, ושפטה גם בתחרויות רבות אחרות בארצות אירופה, בדרום אפריקה ובאוסטרליה.

בשנת 2006 זכתה זלצמן בפרס ישראל למוזיקה. בנימוקי השופטים נכתב, בין היתר:

ניתן לראות בפנינה זלצמן חלוץ ההולך לפני המחנה: היא הקדימה להבין כי זהותו של אמן היא בשורשי התרבות של מקום הולדתו. הישראליות העמוקה שלה הייתה מקור השראה למלחינים רבים שהגיעו מאירופה לארץ חדשה ולא מוכרת ומצאו פה אמנית מבצעת ברמה בינלאומית שהשמיעה את צליליהם ברמה בעולם כולו.

בין המלחינים שכתבו יצירות עבורה, אפשר להזכיר את פאול בן-חיים, מרק לברי ומרדכי סתר.^[5]

זלצמן נפטרה באותה שנה בה קיבלה את פרס ישראל, ונקברה בבית העלמין ירקון.

עיריית כפר סבא עורכת מדי שנה תחרות פסנתר לילדים ולנוער על שם פנינה זלצמן.

במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי במה של עיריית תל אביב, הוסר הלוט ביולי 2014 מעל לוחית זיכרון בכניסה לביתה של פנינה זלצמן ברחוב דובנוב 20 א' בתל אביב.

בשנת 2021 הוסב שמו של רחוב 2380 בתל אביב לרחוב פרופסור פנינה זלצמן.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947 נישאה ליגאל וייסמן; בתה היחידה, יאירה, נולדה בשנת 1953 (יאירה נקראה על שם אחיה של זלצמן, יאיר, כנר ידוע-שם שחזר מלימודיו בפריז כדי להלחם במלחמת העצמאות ונהרג ב-1948). היא הותירה אחריה בת, העיתונאית יאירה יסמין,^[7] ושני נכדים, אורי וליאור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמר מור-סלע, 'תיתני הכל, תבקשי מעט ואל תצפי לכלום', קלסיק 5 (2006), 22–28. (ריאיון עם קבלת פרס ישראל)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פנינה זלצמן בוויקישיתוף

Ronit Seter, "Pnina Salzman", in The Shalvi/Hyman Encyclopedia of Jewish Women
פנינה זלצמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פנינה זלצמן, דף שער בספרייה הלאומית
פרופ' פנינה זלצמן, באתר פרס ישראל
רונית סתר, פנינה זלצמן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
פנינה זלצמן באתר המרכז לחקר המוזיקה היהודית (באנגלית)
פנינה זלצמן באתר doremi
אורי קיסרי, הפסנתרנית פנינה זלצמן, דואר היום, 22 בספטמבר 1935
מנשה רבינא, תוים: פנינה זלצמן, דבר, 19 בינואר 1945
פנינה זלצמן מספרת, דבר, 31 באוקטובר 1947
פנינה זלצמן, דבר, 11 באוגוסט 1950
מנשה רבינא, פסנתרניות: פנינה זלצמן, דבר, 9 בדצמבר 1955
מנשה רבינא, אמש בקונצרט: פנינה זלצמן, דבר, 1 בפברואר 1960
חנוך רון, זלצמן – אטלינגר – ויזל: בטריו אחד, דבר, 28 באפריל 1972
זאב רב-נוף, תקליטים: פנינים חצויות, דבר, 27 ביוני 1972
מרים בר, מוסיקה: רביעיית הפסנתר הישראלית, דבר, 6 בדצמבר 1972
חגי חיטרון, מתה פנינה זלצמן, הגברת הראשונה של הפסנתר הישראלי, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2006
מרב יודילוביץ', הפסנתרנית פנינה זלצמן הלכה לעולמה, באתר ynet, 16 בדצמבר 2006
נפטרה הפסנתרנית פנינה זלצמן, אתר "הבמה", 17 בדצמבר 2006
תחרות פנינה זלצמן ליוצרים צעירים מס' 3 "הזוכים בתחרות"

מפרי עטה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ נפטר ש. זלצמן, מעריב, 17 בנובמבר 1969.
^ דייויד סלע, 70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 14 באפריל 2022
^ בית ספר בלפור - היסטוריה (פנינה זלצמן מבוגרי בית הספר)
^ יהואש הירשברג, פאול בן-חיים: חייו ויצירתו, תל אביב: מכון למוסיקה ישראלית; כרמל, 2019, עמ' 308-307
^ ¹ ² Ronit Seter, "Pnina Salzman", The Shalvi/Hyman Encyclopedia of Jewish Women
^ יוסף לפיד, פנינה זלצמן הוזמנה לבריה"מ, מעריב, 7 באפריל 1963.
^ יאיר לויטן, תערוכה בספרייה: העיתונאית יאירה יסמין תיעדה את המחאות במצרים ובישראל, b@r-ilan עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה, ‏24 בינואר 2012

[1] נפטר ש. זלצמן, מעריב, 17 בנובמבר 1969.

[2] דייויד סלע, 70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 14 באפריל 2022

[3] בית ספר בלפור - היסטוריה (פנינה זלצמן מבוגרי בית הספר)

[4] יהואש הירשברג, פאול בן-חיים: חייו ויצירתו, תל אביב: מכון למוסיקה ישראלית; כרמל, 2019, עמ' 308-307

[:0-5] ¹ ² Ronit Seter, "Pnina Salzman", The Shalvi/Hyman Encyclopedia of Jewish Women

[6] יוסף לפיד, פנינה זלצמן הוזמנה לבריה"מ, מעריב, 7 באפריל 1963.

[7] יאיר לויטן, תערוכה בספרייה: העיתונאית יאירה יסמין תיעדה את המחאות במצרים ובישראל, b@r-ilan עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה, ‏24 בינואר 2012

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]