פנים חדשות באו לכאן
פנים חדשות באו לכאן הוא כלל הלכתי הקובע כי דבר שנאסר, והתבטל ממצבו הראשון לרגע מסוים, אם חזר למצבו הראשון לא חוזר האיסור הראשון לחול כבתחילה, מכיוון ש"פנים חדשות באו לכאן" ואין זה נחשב כאותו חפץ.
סייגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכלל תקף דווקא אם האיסור תלוי בחפץ עצמו, וכך למשל אם אסר אדם את הנאתו מבית מסוים ונפל הבית מותר לו ליהנות מהבית אם חזר ונבנה[1], אך אם נדר את הנאתו בלשון "ביתך אסור עלי" אסור לו ליהנות מהדירה בבית גם אם נפל וחזר ונבנה[2] או אם מכרו וחזר וקנאו[3].
דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכלל תקף גם בהלכות ערובין, בדין קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה שהוא איסור שגזרו חז"ל על דירה שמחיצותיה לא הוקפו לשם דירה, שאסור לטלטל שם, אך אם מילא את הבית בעפר, בטלו המחיצות שהרי אין הן משמשות עוד למחיצות, ולכן אם חזר ופינה את העפר נחשבות המחיצות כמחיצות שהוקפו לשם דירה בבית שדרו בו ואחר כך בנו בו מחיצות והבית מותר[4].
המקור הראשוני לכלל הוא בברייתא אודות דיני טומאה וטהרה. בברייתא זה נפסק, כי הדין "פנים חדשות באו לכאן" קיים גם בחפץ שהשתנה בהדרגתיות, כך למשל סנדל שנקרעה אחת מסוליותיו, וחזר ותפרה, ולאחר מכן נקרעה הסולייה השנייה ותפרה, הסנדל טהור, כי "פנים חדשות באו לכאן". בדור האמוראים דנו בהלכה זו, ואמר רבי יוחנן לחזקיה כי ניתן להסמיך להלכה זו שאלה אחרת בהלכות ערובין העוסקת באדם שפרץ חלק ממחיצת הקרפף וחזר וגדרה, פרץ חלק אחר וחזר וגדרו, עד שפרץ את כל המחיצה. כאשר שמע זאת חזקיה הוא התבטא על רבי יוחנן בהתפעלות "אין זה בן אדם, אלא מלאך!".
נחלקו הראשונים בדין משקה שנטמא, קרש ונחשב לאוכל, וחזר להיות משקה, לפי הר"ש הוא טמא עדיין בטומאת שני לטומאה, ולפי הרמב"ם הוא טהור לגמרי, מכיוון שאין קשר בין משקה זה למשקה לפני הקרישה, ו"פנים חדשות באו לכאן".[5]