פנחס דשבסקי
 | |
| לידה |
1879 קורוסטישיב, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
1934 (בגיל 55 בערך) |
| מדינה |
ברית המועצות |
  | |
פנחס ס' דָשֶׁבְסקי (בכתיב יידי: דאשעווסקי; ברוסית: Пинхас Израилевич Дашевский; 1879 – 1934?) היה סטודנט יהודי-רוסי ופעיל ציוני, שביצע ניסיון התנקשות בחייו של אחד המסיתים העיקריים לפוגרום קישינב. מעשהו הותיר רושם עז בעולם היהודי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דשבסקי נולד למשפחה יהודית מתבוללת בעיירה קוֹרוֹסְטִישֵׁב (Коростышев) שבפלך קייב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). בשנת 1897 הצטרף לציונות, והיה ממייסדי אגודת סטודנטים ציונית-סוציאליסטית אקטיביסטית בקייב. בשנת 1902 הגיע לעיר קובל שבווהלין שם עסק בהוראה פרטית.
בעקבות פרעות קישינב (1903), שגרמו זעזוע בעולם היהודי ושבעקבותיהן נשמעו קריאות רבות להתקוממות יהודית, דאשבסקי, שתואר על ידי יוסף קרוק כ"מתבולל גמור",[1] פרסם עם חבריו מכתב הקורא ליהודי רוסיה להתעורר להתנגדות ולהגנה עצמית. לאחר מכן, החליט דשבסקי לנקום את נקמת הנרצחים בעצמו, נסע לסנט פטרסבורג וב-4 ביולי 1903, תקף בסכין את העיתונאי האנטישמי פאוול קרושבאן (Pavel Krushevan), מבכירי האימפריה הרוסית, שהפיץ תעמולת שטנה נגד היהודים, האשים אותם במהפכנות, בבגידה, בכוונות להחריב את הנצרות הפרבוסלבית, לפגוע בצאר, וכמובן בהקפדתם של היהודים לעשות שימוש בדם נוצרי לטובת אפיית מצות לפסח.[1] אחרי התקיפה הסגיר עצמו לידי המשטרה.
דשבסקי נשפט לחמש שנות עבודת פרך, אולם עורך הדין היהודי ישראל גרוזנברג, שהיה פעיל למען זכויות היהודים ברוסיה, הצליח להמתיק את גזר דינו, ודשבסקי שוחרר מכלאו ב-1906. לאחר שחרורו דשבסקי חזר לקובל, נשא לאשה את בת העיר אנה שנקר שם נולדה להם בת יחידה בשם רוזיה.
בשנת 1910 ביקר בארץ ישראל, והתקבל בלבביות על ידי היישוב. שב לרוסיה, והשלים את לימודיו כמהנדס כימי. נשאר נאמן לציונות, וכך לאחר מהפכת אוקטובר נאסר בידי השלטונות הסובייטים, הורשע בפעילות ציונית ונידון לגלות בסיביר. נפטר בכלא, בגיל 56.
על שמו נקרא רחוב בעיר תל אביב.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנדל זינגר, פנחס דשבסקי: פרק מגבורת ישראל בגולה, הוצאת הקונגרס היהודי העולמי, 1973.
- המהפכה וטרור, עמ' 176.
- האנציקלופדיה העברית, כרך י"ג, עמ' 222.
- ספר תולדות ההגנה, כרך ב', חלק ראשון, עמ' 160–161.
- ספר הגבורה/ישראל היילפרין, חלק ג', הוצאת "עם-עובד" תש"י, עמ' 28-35.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פנחס דשבסקי, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- דיוקנו (השביעי מלמעלה) (ברוסית)
- גילי חסקין, ההתגוננות היהודית בגולה (בעברית)
- ספר קובל (1957), עמ' 264–266, 476–477.