פנאופטיקון
פנאופטיקון (פנ - הכול, אופטיקון - לצפות, להתבונן) הוא מבנה שהגה הפילוסוף המדיני והמשפטן ג'רמי בנת'ם בשנת 1787, כחלק מהצעותיו לרפורמות חברתיות ומשפטיות. זוהי מערכת ארכיטקטונית שתפקידה לארגן ולמשטר את החברה, אותה ניתן ליישם על בתי סוהר, מפעלים, בתי-מחסה, בתי-מקלט ובתי-ספר. עקרון הפעולה של הפנאופטיקון הוא בידוד ומעקב מתמיד.
מישל פוקו תיאר את הפנאופטיקון של בנת'ם כך: "בניין היקפי בצורת טבעת. במרכזו מגדל המנוקב חלונות גדולים הפונים אל פנים הטבעת. המבנה החיצוני מחולק לתאים, רוחבו של כל אחד מהם כעוביו של הבניין. לתאים הללו יש שני חלונות, האחד פונה פנימה כלפי חלונות המגדל המרכזי, ואילו השני פונה החוצה ומאפשר לאור היום למלא את התא. כל שנותר לעשות הוא להציב משגיח במגדל ולאכלס כל תא במטופל, אסיר, פועל או תלמיד. תאורת הגב מאפשרת לעקוב מהמגדל המרכזי אחר הצלליות הקטנות הלכודות בטבעת התאים. בקצרה, זהו היפוך של עקרון הצינוק; אור היום ומבטו של המשגיח לוכדים את האסיר ביעילות גבוהה יותר מאשר החשכה, שסיפקה בסופו של דבר מידה של הגנה."[1]
אף שנבנו רק בתי סוהר ספורים במתכונת הפנאופטיקון, הרעיון השפיע לא מעט על הוגים בדורות הבאים, כמו גם על עיצובו הרדיקלי של כלא פנטונוויל ועל תכנונם של בתי כלא אחרים. הצעתו של בנת'ם שימשה השראה ליוצרים רבים וברבות השנים חרגה מגבולותיה כתוכנית מתאר לבית כלא.
פנאופטיקון לפי פוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבור הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו, הפנאופטיקון מספק מטאפורה מרכזית לכוח הממשמע המודרני המבוסס על בידוד, אינדיבידואליזציה, ופיקוח[2]. פוקו מדגיש את העובדה כי שוכני הפנאופטיקון אינם יכולים להביט אל מגדל השמירה המרכזי, ולכן אינם יכולים לדעת מתי צופים בהם ועליהם להניח שהם נצפים באופן תמידי. הנקודה המרכזית עבור פוקו היא הפנמת המבט הממשמע על ידי הפרט, גם כאשר אין מביטים בו. הארגון המרחבי שיוצר הפנאופטיקון גורר אחריו תבניות ספציפיות של יחסי כוח והגבלת התנהגות.
הפנאופטיקון מגלם, עבור פוקו, צורה חדשה של הפעלת כוח; בניגוד לכוח שהושת מלמעלה, בדמות עונשים גופניים ועינויים פומביים שהציגו ברבים את כוחו של הריבון, הפנאופטיקון מאפשר להפעיל כוח בתוך הגוף החברתי. במקום פגיעה בגוף לשם ענישה, מופעלת שיטת מעקב ופיקוח שממשטרת את גופו של הפרט. כמו כן מהווה הפנאופטיקון מודל לאנונימיות של הכוח בחברה המודרנית; הכוח הוא פונקציה של חלוקת החלל; המפקח הוא ישות אנונימית אשר ניתנת להחלפה (סוהר, שומר). כוחו של המפקח נובע ממיקומו במגדל השמירה, ולא הודות לכוחות מיוחדים הטבועים בו (בשונה מכוחו של המלך). מבטו של השומר אינו נראה, ולא ניתן להחזיר לו מבט.
ניתן למקם את הניתוח שעורך פוקו לפנאופטיקון גם בהקשר של דיוניו במרחבים הטרוטופים. בהתייחסו למרחב החברתי הנועד לשמר את מבנה הכוח וההיררכיה של החברה תוך הפרדה, פיקוח ו"תיקון" של החריגים לפי הנורמות והערכים המקובלים, הגדיר פוקו את הפנאופטיקון ככזה שמהווה את הביטוי הפיזי של המרחב ההטרוטופי.
לפי פוקו, כליאתו של אדם שעבר על הנורמה המקומית, פירושה הדרתו מהמרחב הציבורי ויצירת קו גבול בינו לבין שאר חברי הקבוצה שלא עברו על אותו החוק. כליאתו איננה מאפשרת רק "תיקונו" והחזרתו למוטב ברוח חוקי החברה, אלא גם חיזוק של אותם כללים ואישורם מחדש, פעם אחר פעם.
לפנאופטיקון שתי הגדרות עיקריות הנגזרות מאופי המרחב ההטרוטופי:
- הוא מוקף בקיר מפריד כלשהו, עליו מופקדת שמירה קפדנית. מדובר הן בקיר חיצוני (המונע יציאה וכניסה חופשית אל תוך המבנה), והן בקירות פנימיים, החוצצים בין מתחמים שונים לפי רמות נגישות.
- המרחב הפנימי של המבנה נחלק לפי רמת הנגישות של גורמים שונים אל גורמים אחרים - כך שהוא מאפשר יצירתה של היררכיה ומבנה כוח. במקרה זה, המפקחים (מנהלי הכלא, הסוהרים) יכולים להתבונן ולשלוט על המרחב באמצעים שונים (מצלמות במעגל סגור, סיורים וכדומה) ויש להם שליטה ונגישות על כל חלקיו. לעומת זאת, האסירים אינם יכולים לנוע כאוות נפשם אלא בתוך מרחב מוגדר ומצומצם, והנגישות שלהם, כמו גם יכולת המבט, היא חלקית ומוגבלת לפי תקנות ההנהלה.
פנאופטיקון דיגיטלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פנאופטיקון דיגיטלי הוא מונח המתייחס לאינטרנט ולשימוש ברשתות החברתיות בפרט. מבנה הרשת כמקום מבוזר שמקושר למחשבים אחרים ברחבי העולם, מאפשר מעקב מצד גורמים מדיניים אחר פעולות נוגדות משטר ובכך שומר על סדר היום הציבורי ומונע פעילות לא חוקית כנגד המשטר, כך הוא מחזק את יציבותו תוך כדי שמירה על שלטון החוק. מנגד, ישנן טענות כי השימוש ברשת לצורך מעקב יוצר מקום אורווליאני ובו גורמי המדינה עוקבים אחר האזרחים באופן מתמיד, ובכך פוגעים בחופש הביטוי ובתהליכים של דמוקרטיזציה בחברה שעליה היא מנסה להגן.
הבלוגר והעיתונאי הבלארוסי, יבגני מורוזוב, טוען כי גורמים מדיניים משתמשים ברשת כמכשיר למעקב אחר פעילות לא רצויה. הוא מתאר את הפגנות ה"פלאש מוב" שנערכו בבלארוס ב-2006, בתיווך אתר הבלוגים LiveJournal, כנגד המשטר של הנשיא בזמנו - אלכסנדר לוקשנקו. בפעם הראשונה הפעילים צלחו בארגון ההפגנה וחלקם אף נעצרו על ידי גורמי משטרה כשהגיעו למקום, אך לאחר שיתוף של תמונות וסרטונים מהאירוע, כוחות השיטור כבר היו ערוכים למניעתה. זאת אחרי מעקב שהם עשו באותו האתר.
פנאופטיקון וולונטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד למבנה הארכיטקטוני של בנת'ם, שנוצר על מנת לעקוב אחרי אנשים כלואים - הפנאופטיקון הדיגיטלי הוא תוצאה של שיתוף של המשתמשים ברשת, ולכן הם יוצרים באופן לא מודע מערכת וולונטרית של מעקב, המשמשת גורמים חוקיים ומסחריים. שימוש רציף ופעיל ברשתות חברתיות מאפשרות לגורמים מסחריים לייצר תוכן מותאם לגולשים, בדומה לנעשה בפייסבוק ובגוגל.
כמו כן, שיתוף מידע ברשת מאפשר מעקב פיזי אחר הגולשים. תוכנות מבוססות מיקום כמו Waze, Foursquare (אנ') ועוד, משתפות מידע על הימצאות פיזית של המשתמש המקוון.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "פנאופטיקון", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- הפנופטיקון, מאת ג'רמי בנת'ם (גרסה מקוונת)
- גיליון מיוחד של Surveillance and Society על פוקו והפנאופטיקון
- How dictators watch us on the web? יבגני מורוזוב
- פנאופטיקון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פוקו בראיון "עינו של הכוח", מצוטט אצל: שרה מילס, מישל פוקו, תרגום: אהד זהבי, הוצאת רסלינג 2005, עמ' 67 - 68
- ^ ראו ספרו "לפקח ולהעניש" (Discipline and Punish), עמודים 195 - 228.