פיתון בורמזי
 פיתון בורמזי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | קשקשאים |
| תת־סדרה: | נחשים |
| משפחה: | פיתוניים |
| סוג: | פיתון |
| מין: | פיתון בורמזי |
| שם מדעי | |
 Python bivittatusקאל, 1820 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
פיתון בורמזי (שם מדעי: Python bivittatus) הוא נחש, מסוג פיתון ממשפחת הפיתוניים. הפיתון הבורמזי הוא אחד מ-5 הנחשים הגדולים בעולם. עד שנת 2009 הוא נחשב לתת-מין של הפיתון ההודי, אך כיום הוא נמנה בתור מין משל עצמו. בית הגידול שלו מצוי באזורי יערות הגשם של דרום-מזרח אסיה, והוא נמצא לעיתים קרובות ליד ואף בתוך מים, כמו גם על עצים. פרטים בטבע מגיעים לאורך ממוצע של 3.7 מטר, אך יכולים להגיע אף לגודל של 5.74 מטרים (18.8 רגל). לאחרונה אחרי העברה לא חוקית נמצא גם בפארק הלאומי אוורגליידס שבדרום פלורידה.
גודל ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיתון הבורמזי הוא אחד הנחשים הגדולים ביותר בעולם, הגדל בממוצע לאורך של 5.5 מטר ולמשקל של 71 ק"ג. הנקבה גדולה במידה ניכרת מן הזכר. אורכה של הנקבה 6–7 מטרים ומשקלה נע בין 70–100 ק"ג. הזכר קטן יותר: אורכו 250–450 ס"מ ומשקלו 50–67 ק"ג. קוטר גופה של נקבת פיתון בורמזי נע בין 25–31 ס"מ, ואילו קוטרו של זכר 20–23 ס"מ.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבעו של הפיתון הבורמזי בטבע הוא חום בהיר עד צהבהב מנוקד בנקודות חומות כהות יותר או בצבע ירוק-זית. הדוגמה על עורו מזכירה את זו של פיתון הסלעים האפריקני, דבר הגורם לעיתים לבלבול בין שני המינים למרות אזורי מחייתם השונים ואופיים כאשר הבורמזי ידוע כרגוע יותר מהפיתון האפריקאי. בשבי, הפיתונים גם הם מנוקדים בגוונים כהים מעט יותר מצבע גופם, וישנן מוטציות שונות, כגון פיתונים לבקנים, כתמתמים, ירוקים, ועוד.
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוצתו של הפיתון הבורמזי נרחבת: היא משתרעת על פני הודו, נפאל, בנגלדש, סין, מיאנמר, לאוס, קמבודיה, תאילנד ווייטנאם. מספר קטן של פיתונים נמצאו גם במדינות איים שונות בדרום-מזרח אסיה: במערב אינדונזיה, ובצפון מלזיה. פיתון זה הוא שחיין מעולה וזקוק למקור מים תמידי. ניתן למצוא אותו באחו, בביצות, באזורי חורש, יערות, גבעות, ערוצי נחלים, וג'ונגלים. הם מטפסים טובים על עצים.
מין זה נמצא ברשימת CITES קטגוריה II, המטילה הגבלות על הסחר שלו, דבר הנובע מהביקוש לעורו.
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיתון הבורמזי הוא טורף לילי השוכן ביערות גשם. כאשר הם קטנים הם מבלים את זמנם באופן שווה על האדמה ועל העצים, אך ככל שהם גדלים הם נוטים להיות יותר ויותר על האדמה. הם שחיינים מעולים ומסוגלים לשהות עד חצי שעה מתחת למים. הפיתון הבורמזי נוטה להיות רוב זמנו חבוי בסבך. באזורים הצפוניים יותר של שטח מחייתו הוא לעיתים נכנס למעין תרדמת חורף בחודשים הקרים של השנה, בתוך גזעים חלולים, בורות לאורך נחלים או מתחת לסלעים.
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו כל הנחשים, הפיתון הבורמזי הוא אוכל בשר. תזונתו היא בעיקר עופות ויונקים בהתאם לגודלו. הנחש משתמש בשיניו החדות כדי לתפוס את טרפו ואחר כך הוא כורך את גופו סביב הטרף והורג אותו על ידי חנק. הם נמצאים לעיתים ליד אזורים מאוכלסים הודות להימצאותן של חולדות, ומכרסמים נוספים המהווים את טרפם. פיתונים בוגרים עשויים לטרוף יונקים גדולים יותר כמו עיזים וחזירים ובמקרים נדירים אף נמרים. מין זה מוגדר כמין פולש באזורי פלורידה ובעקבות התפשטותו באזור ידועים מקרים רבים בהם הם טרפו אליגטורים. ידועים גם מקרים בהם פיתון הרג ובלע אדם בוגר.
במחקר שפורסם ב-2022 בכתב העת Integrative Organismal Biology דווח על ידי ביולוגים מאוניברסיטת סינסינטי שלפיתון הבורמזי יש עור אלסטי במיוחד בין הלסתות התחתונות שלו, המאפשר לו להכניס לפיו טרף הגדול פי שישה מנחש בגודל דומה[2].
רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונת הרבייה של הפיתון הבורמזי מתרחשת בדרך כלל בתחילת האביב. הנקבה מטילה בין 12–36 ביצים בממוצע בחודשי מרץ-אפריל. פיתונים בורמזיים מגיעים לבגרות מינית בגיל 18 חודשים עד 4 שנים. כאשר הצעירים בוקעים, אורכם 40–60 ס"מ, ואויביהם העיקריים הם עופות דורסים ממינים שונים. הנקבה נוטשת את צאצאיה עם בקיעתם.
כמין פולש[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פיתונים בורמזיים בפלורידה
הפיתון הבורמזי הוא מין פולש בפלורידה, ובמיוחד בדרום המדינה, שם הוא נמצא במספרים גדולים, בפארק הלאומי אוורגליידס. הפיתונים הגיעו לפארק בשתי דרכים. בשנת 1992 הוריקן אנדרו (אנ') הרס מתקן לגידול פיתונים, ושחרר מספר עצום של פיתונים לביצות הסמוכות. בנוסף, לאורך השנים, ככל הנראה גם שוחררו בפארק פיתונים שגודלו כחיות מחמד ובעליהם לא יכלו לטפל בהם יותר. כיום, יותר מ-99 אחוז מהדביבונים והאופוסומים נעלמו מהפארק, וכן רוב אוכלוסיית חתולי הבר. בעלי חיים אחרים, כדוגמת שפנים, ארנבונים ושועלים, כבר אינם נמצאים בשמורת הטבע כלל.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיתון בורמזי, באתר ITIS (באנגלית)
- פיתון בורמזי, באתר NCBI (באנגלית)
- פיתון בורמזי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- פיתון בורמזי, באתר GBIF (באנגלית)
- פיתון בורמזי סרטון האכלה של פיתון בורמזי צעיר.
- פיתון בורמזי אלבינו סרטון האכלה של פיתון בורמזי במופע האלבינו.
- דני ברנר, הפיתון הבורמזי: זה הקטן גדול יהיה, ישראל היום, 14 באוגוסט 2012.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פיתון בורמזי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ ישראלי, יוגב (2022-09-22). "פה גדול: סודות הבליעה של הפיתון הבורמזי". Ynet. נבדק ב-2022-09-30.
- ^ רונה סרור, נחשי ענק מציפים את פלורידה, mako, 31 בינואר 2012
.JPG)
