פיצוץ גשר א-זיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גשר מסילת הרכבת מעל נחל כזיב

פיצוץ גשר א-זיב (גשר אכזיב) נערך במסגרת ליל הגשרים - מבצע לפיצוץ 11 גשרים המחברים את ארץ ישראל עם המדינות השכנות - ב-16 ביוני 1946 (י"ח בסיוון ה'תש"ו), ובמהלכו פוצץ גשר הרכבת מעל נחל כזיב. פיצוץ הגשר התרחש בטרם עת, וכתוצאה מכך נהרגו 13 לוחמי הפלמ"ח שהשתתפו בפעולה. קודם לכן נהרג לוחם הפלמ"ח יחיעם ויץ, שנפצע פצעי מוות בהסתערות. לזכרם הוקמה במקום אנדרטת יד לי"ד.

הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק ממבצע ליל הגשרים הוטל על יחידה של 40 לוחמים מהגדוד הראשון של הפלמ"ח להרוס שני גשרים על נחל כזיב, גשר רכבת וגשר כביש המובילים ללבנון. עיקר הלוחמים נועדו לפוצץ את הגשר. לוחמים אחרים נועדו לבצע חסימות מצפון ומדרום לגשרים ולהרחיק ערבים תושבי הכפר א-זיב שהתגוררו סמוך לגשרים. מפקד היחידה היה נחמיה שיין מקיבוץ עין-חרוד, בנו היחיד של המחנך אליעזר שיין.

הלוחמים יצאו מקיבוץ מצובה. הלילה היה בהיר וכשהתקרבו לגשר הרכבת התגלו הלוחמים על ידי הנוטרים הערבים שפתחו באש. לפקודת המפקד נחמיה שיין הסתערה היחידה ותפסה עמדות בסמוך לגשר הרכבת. קומץ מהלוחמים התקדמו לכיוון גשר הכביש. בהסתערות נפגע יחיעם ויץ בחזהו ונפל. הוגשה לו עזרה ראשונה אך ללא הצלחה.

קליע נותב פגע בחומר הנפץ שעל גב הלוחמים שמתחת לגשר ואירעה התפוצצות אדירה. 13 לוחמים ובהם מפקד הפעולה נהרגו במקום ואחדים נפצעו. גשר הרכבת נהרס בפיצוץ. בגלל האסון לא פוצץ גשר הכביש והוא היה היחיד שנותר על כנו מבין הגשרים שהותקפו באותו לילה.

הלוחמים שלא נפגעו והפצועים נסוגו לקיבוץ מצובה בפיקודם של יצחק יבנה, סגן מפקד הפעולה, ויהונתן דותן שהיה אחראי על נקודת האיסוף בפעולה. במצובה טופלו הפצועים. כדי להקל על אנשי מצובה, ומחשש להתגלות על ידי הבריטים, עברו 11 לוחמים לקיבוץ חניתה ושם הוסתרו במערה למשך יומיים.

קבורת הלוחמים ואתר ההנצחה יד לי"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת יד לי"ד

שרידי הלוחמים הלא מזוהים נקברו בבית הקברות בחיפה[1] ובקיבוץ מצובה, יחיעם וייץ נקבר בהר הזיתים בירושלים. דבר הקבורה לא היה ידוע לציבור ונפוצו שמועות בדבר גורלם. התעוררו תקוות שווא כי חלק מהם ברחו להרים ויחזרו בקרוב. בשנת 1955 נחנכה בין גשר הרכבת וגשר הכביש אנדרטת יד לי"ד שתוכננה על ידי האדריכל אשר חירם. האנדרטה עוצבה ככיכר אבן ונכתב עליה סיפור הקרב שנוסח על ידי הסופר ס. יזהר[2]. המשפחות השכולות דרשו להעביר את שרידי החללים שנקברו בחיפה לקבורה במקום. בי"ז בסיוון תשכ"ח (11 ביוני 1968) לאחר מאבק ציבורי ארוך הובאו השרידים מחיפה לקבורה במקום נפילתם ליד גשר מסילת הרכבת, בתוך אנדרטת יד לי"ד שהייתה לקבר אחים. בעקבות הקבורה האתר תוכנן מחדש על ידי האדריכל אריה פטרן ונוסף מעגל חיצוני מסביב לאנדרטה שכולל מצבות צבאיות עם שמות החללים[2]. כעבור שנים התברר כי גם בקיבוץ מצובה יש שרידי חללים והן הובאו לקבורה באותו מקום בכ"ט בחשוון תשס"ד (24 בנובמבר 2003).

נוכחות בתרבות העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרבות העברית הקדישה לפעולה שכשלה תשומת לב רבה, חיים גורי, בספריו, 'דפים ירושלמיים' ו'הספר המשוגע', נתן שחם, בסיפורו, 'הגשר' בספרו 'דגן ועופרת', מחזהו של משה שמיר, הוא הלך בשדות ובפזמונאות של חיים חפר, 'דחילק מוטקה, ו'צביקה א', צביקה ב', צביקה ג', של דידי מנוסי.

הנצחת החללים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד אתר ההנצחה יד לי"ד, הונצחו החללים בדרכים נוספות:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה ויניצקי, נתגלה קבר חללי גשר א-זיב, מעריב, 22 במאי 1966, המשך
    איש לא התעניין בקבר, מעריב, 22 במאי 1966
    חוגי מטה הפלמ"ח: מקום קבורת חללי גשר א-זיב - היה ידוע, על המשמר, 23 במאי 1966
  2. ^ 1 2 אילנה שמיר, הנצחה וזיכרון: דרכה של החברה הישראלית בעיצוב נופי הזיכרון, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1996. עמ' 37-39
  3. ^ "בית אכסי - קיבוץ נאות מרדכי- אתר קהילת קיבוץ נאות מרדכי". קיבוץ נאות מרדכי- אתר קהילת קיבוץ נאות מרדכי. 2015-02-10. נבדק ב-2017-03-04.