פיצויים (חוק התכנון והבנייה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פיצויים על פי חוק התכנון והבנייה נועדו לפצות בעלי מקרקעין שנפגעו וערכם ירד עקב אישור אחת מהתוכניות לפי פרק ג בחוק התכנון והבנייה והם:

יוצאי דופן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ניתן לתבוע פיצויים במקרים שלא נחשבים לתוכנית לפי פרק ג בחוק התכנון והבנייה, להלן:

עקרון הפיצויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חוק, זכות הקניין קובעת שאין פוגעים בקינינו של אדם אם בצד הפגיעה לא עומד פיצוי.

יסודות הפגיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגיעה ישירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדוגמה הפחתת אחוזי הבנייה, שינוי יעוד של קרקע בתוכנית בניין עיר משטח למגורים לשטח ציבורי.

פגיעה עקיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדוגמה פגיעה בקרקע שסמוכה לקרקע של בעליו על ידי כך שנבנה בניין שמסתיר את הנוף או את השמש.

  • מי שזכאי לפיצויים על פי חוק התכנון והבנייה הוא אך ורק בעל מקרקעין או מקרקעין סמוכים (גובלים, חייב להיות גבול משותף) שנפגעו בעקבות אישור תוכנית.
  • הסיבה שתביעת הפיצויים מוגבלת רק במקרה של פגיעה שגורמת לירידת ערך רק באותה הקרקע או קרקע גובלת היא על מנת לא ליצור "הקפאה תכנונית", ובכך להסיר את החשש של יזמים ושל הועדה המקומית לתכנון ובנייה שעלולים לעמוד בפני תביעות משפטיות רבות, למרות שתוכניות רבות פוגעות בערך הקרקע לא ניתן לתבוע בגין כל ירידת ערך. לדוגמה בניין רב קומות שהוקם מול הבניין של בעל דירה בקרקע מסוימת והבניין רב הקומות מסתיר לו את הנוף לים הרי שנגרמה כאן ירידת ערך משמעותית אך אם הקרקע היא לא קרקע גובלת לא ניתן לתבוע פיצויים בגין ירידת הערך של אותה קרקע.
  • למעשה נוצר מעין איזון מסוים כאשר בעל קרקע או בעל קרקע סמוכה או (גובלת) נדרש לשלם היטל השבחה בקרקע שמושבחת על ידי תוכנית, הרי שהוא רשאי לתבוע פיצויים בגין ירידת ערך של הקרקע שלו.

ע"פ תקדימים- ניתן לתבוע פיצויים מהרשות המקומית גם במידה ונמסר לקונים של קרקע מסוימת מידע תכנוני מוטעה, והם פעלו על פיו בשיקולי הקנייה. אם מסתבר כי לא ניתן לבנות על הקרקע את אחוזי הבניה המופיעים ב"דף המידע" אותו הנפיקה הוועדה או הרשות המקומית, פתוחה הדרך בפני היזם לתבוע פיצוי בהתאם.

התיישנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – התישנות

על פי חוק התכנון והבנייה סעיף 197ב קובע שהתביעה לפיצויים תוגש לועדה המקומית לתכנון ובנייה תוך שלוש שנים מיום אישור התוכנית (תוכנית לפי פרק ג לחוק התכנון והבנייה).

אי זכאות לפיצויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק התכנון והבנייה קובע בסעיף 200 לחוק שלא ניתן לתבוע פיצויים בעקבות אחת מהפגיעות המפורטות בסעיף (למעשה מפורט שם כמעט הכל), בית המשפט הסתייג מסעיף זה והגביל אותו בכך שקבע שהפגיעות בסעיף 200 צריכות להיות מצטברות, והפגיעה צריכה להיות סבירה עד 10% מערך המקרקעין תלוי בשיקול הדעת של השופט בבית המשפט.

  • הערה-הסבירות לקבלת פיצויים ללא פנייה לבית המשפט היא נמוכה מאוד.

הליכי תביעת פיצויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשת התביעה לועדה המקומית לתכנון ובנייה. במידה והוועדה לא מקבלת את התביעה ניתן להגיש תביעה לוועדת ערר שיכולה למנות שמאי מקרקעין מטעמה שיקבע את גובה הפיצוי אם בכלל. אם עדיין יש חוסר הסכמה בין הצדדים ניתן למנות שמאי מכריע כאשר החלטתו היא סופית וניתן לערער על החלטתו רק בבית המשפט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.