פיל אפריקני

פיל אפריקני
	פיל בפארק הלאומי אטושה בנמיביה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	בעלי חדק
משפחה:	פיליים
סוג:	פיל אפריקני
שם מדעי
	Loxodonta; ‏לא ידוע, 1827
תחום תפוצה

פיל אפריקני^[2] (שם מדעי: Loxodonta) הוא סוג במשפחת הפיליים לצד הסוג פיל.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילים האפריקניים הם בעלי החיים היבשתיים הגדולים ביותר, משקלם מגיע לכדי 4–7 טונות (4,000–7,000 קילוגרם) וגובהם הוא כ-3.5–4.5 מטרים (11–15 רגל). הם צורכים עד כמאתיים ליטרים מים ביום ומסוגלים לשתות כ-11 ליטר מים בלגימה אחת. הם ניזונים מכ-140 ק"ג צמחייה ליום. כיום קיימים שני מיני פיל אפריקני:

פיל סוואנה אפריקני (Loxodonta africana)
פיל יער אפריקני (Loxodonta cyclotis).

עדר של פילים בטבע מונה כ-30 פרטים, רובם נקבות בנות המשפחה המורחבת. בראש העדר עומדת הפילה המבוגרת. הזכרים הבוגרים חיים בנפרד, בקבוצות קטנות או ביחידים. הפיל האפריקני הבוגר אינו מאוים על ידי הטורפים באפריקה. להקת אריות גדולה מסוגלת לטרוף פיל צעיר, אם כי לרוב הפיל הצעיר מוגן על ידי העדר. הפילים^{[דרושה הבהרה]} נוהגים לכסות את עצמם בבוץ צונן כדי להגן על עורם הרגיש מפני קרני השמש. ישנה אוכלוסייה מיוחדת של פילים בנמיביה ובמאלי החיה במדבר ולא בסוואנות או ביערות.

מבנה הגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרכסת האוזניים של הפילים האפריקניים גדולה משל הפילים האסייתים כהתאמה פיזיולוגית: הטמפרטורה הממוצעת באפריקה גבוהה מזו שבאסיה, ואפרכסות האזניים הגדולות מאפשרות איבוד חום יעיל יותר דרך כלי הדם המרובים הממוקמים בהן. רוחבן של אוזני הפיל האפריקני מגיע ל-120–125 ס"מ. גובהו של פיל אפריקני הוא 3.75 מטרים (12.3 רגל), אך עשוי להגיע גם ל-4.8 מטרים (16 רגל). בקצה החדק ישנם אצל הפיל האפריקני שתי בליטות בשרניות זה מול זה כמעין אצבעות. לפילים שני חטים גדולים העשויים שנהב, חטים אלו היו ועדיין אחת הסיבות, לציד הפילים. משך חייו הממוצע של הפיל הוא כ-60–70 שנה.

הפיל האפריקני בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר היה נפוץ הפיל על פני כל אפריקה אך כיום הוא נפוץ בעיקר בשמורות טבע בדרום ומזרח אפריקה. בעבר היה קיים מין נוסף של פיל אפריקאי שהיה קטן יותר מהפיל האפריקאי וגם מהפיל האסייתי. פיל זה שימש בצבאו של חניבעל בתור פיל מלחמה.

בשנת 1847 תועד הפיל האפריקני, שנחשב עד היום לפיל הכי גדול בהיסטוריה, גובהו היה 4.9 מטרים (16 רגל) ואורכו כמעט 10 מטרים (33 רגל). לצורך השוואה, גובהו של פיל אסייתי גדול יגיע לכ-3.6 מטרים.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריון הפילות האפריקניות הוא הארוך בין חיות היבשה, 20–22 חודשים, ולרוב נולד גור יחיד במשקל של עד 35 ק"ג. גורים אלה צורכים כ-12 ליטר חלב ביום ורק בגיל 5–6 הם נגמלים. האם מטפלת בגור הנולד, אולם את השמרטפות היא חולקת עם שאר פילות העדר. תקופה זו נמשכת מהגמילה ועד גיל 17 בערך ובה מתהווה מבנה העדר. בגיל 13 מתחילים הזכרים להיפרד מעדר האמהות. בהמשך יצטרפו לנקבות רק לשם רבייה. לזכרים שבהם יש התפרצויות זעם בתקופת המוסט שגורמים להם להיות מסוכנים לסביבתם.

ההריון הוא רק בזמן הייחום, הפילה תזדווג כ-7 פעמים במהלך חייה.^[3]

אינטליגנציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילים אפריקאים נחשבים לחיה אינטליגנטית מאוד, ויש להם קליפת מוח גדולה ומפותלת מאוד שמספר הנוירונים בה דומה לזו של מוח האדם, תכונה שהם חולקים גם עם קופים ומספר מיני דולפינים. בזכות מאפייני קליפת המוח שלהם, פילים אפריקאים הם בין המינים האינטליגנטיים ביותר בעולם. מוחו של הפיל האפריקאי שוקל בממוצע מעט יותר מ־5 קילוגרם (11 ליברות). מבנה מוחו המורכב של הפיל האפריקאי מצביע על אבולוציה מתכנסת^[^{דרוש מקור]}.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערב היבשת חיים הפילים ביערות, ולכן קשה יותר לפגוע בהם. עם זאת באזורים אלה נאמדים הפילים בעשרות ובמאות, ורק בשלוש מדינות יש יותר מאלף פילים. לעומת זאת בדרום אפריקה, נשמרת בשנים האחרונות אוכלוסייה במצב קבוע, ולפעמים היא אפילו גדלה. מספר הפילים בכל אפריקה נאמד היום (לפי אומדני הקרן העולמית לשימור חיות הבר) בין 470,000–690,000 פרטים.

ציד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיל האפריקני היה מטרה פופולרית לציד לשם ספורט, עוד מאז המאה ה-19 ובין חמשת הגדולים. מאז שציד לשם ספורט הוגדר כבלתי חוקי, ומאז הגדרת שמורות הטבע בכל רחבי אפריקה - כמות הציד ירדה משמעותית. אך בשנים האחרונות, הציד התגבר ביתר שאת למטרות סחר בלתי חוקי בחטים, שמבוצע בעיקר בידי ארגוני טרור במרכז אפריקה, ובראשם, צבא ההתנגדות של האל של ג'וזף קוני. החטים מועברים לנמלי היבשת כגון: דאר א-סלאם, קייפטאון ולאגוס, וממשיכים לשווקים בכל רחבי העולם. על פי האומדנים, בין השנים 2010–2012 ניצודו לא פחות מ-100,000 פילים, וכך לא נשאר אף פרט בסודאן. בטנזניה נשארו רק 40% מהפרטים, ובמוזמביק נשארו 52%. פיל מפורסם בשם סאטאו שחי בקניה היה ידוע בחטיו הענקיים שהפכו אותו למטרה פוטנציאלית לציד ובשל כך הוא זכה לשמירה צמודה. בסופו של דבר המאמצים לשומרו לא הצליחו והוא ניצוד בשנת 2014.