פיליפ הרביעי, מלך צרפת
.jpg) | |||||||
| לידה |
יוני 1268 פונטנבלו, צרפת  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
29 בנובמבר 1314 (בגיל 46) פונטנבלו, צרפת | ||||||
| מדינה |
ממלכת צרפת | ||||||
| מקום קבורה |
בזיליקת סן-דני | ||||||
| בת זוג | ז'אן הראשונה, מלכת נווארה | ||||||
| שושלת בית קאפה | |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
פיליפ הרביעי, מלך צרפת, המכונה "היפה" או "המלך של ברזל" (בצרפתית: Philippe Quatre Le Bel; 1268 – 29 בנובמבר 1314), בן לשושלת הקאפטינגים, מלך על צרפת משנת 1285 ועד מותו. בני דורו של פיליפ ראו בו אדם יפה ומכאן כינויו - "היפה".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפ היה בנם של פיליפ השלישי, מלך צרפת ושל איזבלה מאראגון. הוא נולד בשנת 1268 כבן שני להוריו. אמו מתה כשהיה בן שלוש. אביו התחתן בשנית בשנת 1274 עם מארי מברבנט. בשנת 1276 מת לואי, אחיו הבכור של פיליפ, והוא עצמו הפך ליורש העצר. הסיפורים על כך שאמם החורגת היא זו שרצחה את לואי, כדי שצאצאיה הם שיזכו במלכות, הם, ככל הנראה, לא נכונים, אך נראה שבני התקופה אכן האמינו שעשתה זאת. יחסו של פיליפ הרביעי לאמו החורגת היה מינימלי, על אף שהיא חייתה עוד שנים רבות לאחר מות בעלה, פיליפ השלישי, היא לא זכתה ליחס מיוחד מבנה החורג כשהיה מלך. פיליפ השלישי העניק לבנו חינוך הראוי ליורש העצר, הוא שכנע את אייגידיוס רומאנוס להיות המורה של בנו, אך מאחר שהיה אדם עסוק, הוא לימד את פיליפ הרביעי מעט. משימת ההוראה עברה, ברובה, לנזיר צעיר בשם גיום ד'ארקווי, הלימוד אצל האחרון היה ארוך ועקבי, והוא נשאר מקורב לפיליפ הרביעי עד מותו של המלך[1].
נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1284 התחתן פיליפ הרביעי עם ז'אן הראשונה, יורשת ממלכת נווארה. באמצעות נישואין אלה הפכו ממלכת נווארה וחבל הארץ שמפאן-ארדן לנחלותיו של מלך צרפת. ז'אן הייתה אישה טובה לפיליפ, הוא אהב אותה והיה מסור אליה. לאחר מותה בשנת 1305, הוא בחר שלא להינשא שנית, למרות היתרונות הכלכליים והפוליטיים שהיה יכול להרוויח מכך. ז'אן ילדה לבעלה שבעה ילדים ששלושה מהם הפכו למלכי צרפת, אך מתו ב-14 השנים שבאו לאחר מותו של אביהם בשנת 1314.
שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביסוס הריבונות שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת מלכותו האחרונה ניסה פיליפ השלישי לכבוש את ממלכת אראגון. הוא כשל במלחמה זו, ובשל ניתוק קווי האספקה שלו החל בנסיגה חזרה לממלכתו, במהלכה נעשה חולה[2]. פיליפ השלישי הצליח להגיע חי לצרפת, אך מת ב-5 באוקטובר 1285 בעיר פרפיניאן שבדרום צרפת. בנו פיליפ ירש את כתרו בשם פיליפ הרביעי[3]. פעולתו הראשונה של פיליפ הרביעי כמלך, הייתה לבסס את סמכותו וממלכתו. הוא זנח את הפעולות שאביו החל בהן מחוץ לתחומי הממלכה, כמו גם את העזרה לנסיכים הצרפתיים בספרד ובאיטליה[4].
מלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדוארד הראשון מלך אנגליה היה וסאל של מלך צרפת כדוכס אקוויטניה[5], אך בשל חילוקי דעות ביניהם שררה בין המדינות מלחמה בין השנים 1294–1297[4]. בשנת 1294 ניסה לכבוש מידי האנגלים את אזור גסקוניה שבדרום מערב צרפת, אך ללא הצלחה. בשנת 1302 שלח 2,500 אבירים ו-4,000 חיילי רגלים לפלנדריה שבצפון צרפת על מנת לדכא את המרד שפרץ שם. ב-11 ביולי של אותה שנה נחל צבא האבירים של צרפת מפלה ניצחת מידי הפלמים בקרב דורבנות הזהב שנערך ליד העיר קורטרייק (כיום בבלגיה). לאחר קרב מונס-אן-פוול, שנערך ב-18 באוגוסט 1304, נחתם ב-23 ביוני 1305, הסכם אתיס-סור-אורז', לפיו זכו הפלמים באוטונומיה תמורת תשלום פיצויים גבוהים לפיליפ הרביעי, ותמורת הערים ליל, בתון ודואה, שעברו לשליטת צרפת.
הצורך בהכנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל ההוצאות הרבות, שגרמו המלחמות התכופות ובזבזנות פקידות המדינה, נוצר גירעון משמעותי באוצר המדינה[6]. גיוס הכסף לכיסוי הגירעון נעשה, בין השאר, על ידי לקיחת הלוואות מערי צרפת, גירוש היהודים והחרמת רכושם, החרמת רכוש ומיסוי של בנקאים וסוחרים עשירים, הטלת מיסים על הכנסייה ופיחות המטבע[6].
קשריו עם הכנסייה הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד לאביו, לא נשען פיליפ הרביעי על הנהגת הכנסייה, וקיבל את עצותיו של האפיפיור בנושאים פוליטיים רק לעיתים רחוקות[7]. המיסים שהטיל פיליפ על הכנסייה עוררו עליו את האפיפיור בוניפקיוס השמיני[8], שניסה למנוע ממלך צרפת להטיל מיסים על הכנסייה ואף תבע אותו לדין. בעקבות דברי האפיפיור, כינס פיליפ את אספת המעמדות, שפט את האפיפיור שלא בפניו ואף שלח שליחים לאיטליה על מנת לאסור אותו[9]. האפיפיור הצליח להימלט מכלאו, אך נפטר זמן קצר לאחר מכן[10]. בשנת 1304 מת גם יורשו של בוניפקיוס השמיני, בנדיקטוס האחד עשר, ותחת השפעתו של פיליפ, נבחר לאפיפיור ברטראנד דה גו, הארכיבישוף של בורדו, תחת השם קלמנס החמישי[8]. קלמנס העביר את מושב האפיפיור מרומא לאביניון שבפרובאנס, שם נשאר הכס הקדוש עד 1379[8], במה שתואר לאחר מכן כאפיפיורות אביניון.
דיכוי מסדר הטמפלרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים שלאחר מסעי הצלב הפך מסדר הטמפלרים, שנועד בראשית דרכו להיות זרועה של הכנסייה בהגנה על ארץ ישראל, למסדר אבירות היושב בפריז[11]. המסדר עסק, בין השאר, בהלוואה בריבית וצבר עושר רב[12].
פיליפ, שחב לטמפלרים כסף רב, החליט לחסל את המסדר ולהשתלט על נכסיו[8]. ב-13 באוקטובר 1307 נאסרו ראשי מסדר הטמפלרים והואשמו, בין השאר, במעשי כישוף, מעשי סדום, כפירה וביזוי סמלי הנצרות[12]. פיליפ השפיע על האפיפיור קלמנס החמישי להסיר מהמסדר את חסות הכנסייה ולבטלו.
המסדר פורק באופן רשמי בשנת 1312, רבים מאביריו הועלו למוקד ונכסיו הופקעו[8].
גירוש היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסיבות דומות, גירש פיליפ בשנת 1306 את היהודים מצרפת ושדד את ממונם לטובת קופת האוצר[6]. על אף שניתן היה לחשוב כי גירוש היהודים יעשה כאקט דתי, הן לשם חיזוק מעמדו הדתי של המלך והן בשל הלכי הרוח האנטי יהודיים בקרב ההמונים[13], נראה כי במקרה הזה לכל הדעות היה כאן אך ורק עניין כלכלי[13]. היהודים הורשו לשוב לצרפת רק לאחר מותו[14], בימי שלטונו של בנו, לואי העשירי, אך גם כאן חזרתם הייתה בתנאים מגבילים[15].
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפ הרביעי מת ב-29 בנובמבר 1314, ובנו לואי העשירי, מלך צרפת עלה לשלטון במקומו.
ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרגריט (1288–1300)
- לואי העשירי (1289–1316), ירש גם את ממלכת נווארה ב-1305, לאחר מות אמו.
- בלאנש (1290–1294)
- פיליפ החמישי (1292–1322)
- שארל הרביעי (1294–1328)
- איזבל (1295–1358), נישאה לאדוארד השני, מלך אנגליה.
- רובר (1297–1308)
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אודלצוב, אלכסנדר דמיטריביץ', היסטוריה של ימי הביניים, מרחביה: דפוס השומר הצעיר, 1951
- סמיונוב, ויקטור פיודורוביץ, היסטוריה כללית של ימי הביניים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1956
- צרפת בימי פיליפ ה"יפה": מקורות לתרגיל של ד"ר א' לינדר, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח – החוג להיסטוריה כללית, תשל"א
- הערך "פיליפ", האנציקלופדיה העברית, כרך 27, עמ' 697, מהדורת 1975
- סופיה מנשה, לשאלת גירוש היהודים מאנגליה ומצרפת, ציון נא, 1986, חוברת ג, עמ' 319–332
- ברברה טוכמן, ראי רחוק: המאה הארבע עשרה הרת הפורענויות, תל אביב: דביר הוצאה לאור, 1995
- Strayer, Joseph R., The Reign of Philip the Fair, New Jersy: Princeton University Press, 1980
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיליפ הרביעי, מלך צרפת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פיליפ הרביעי, מלך צרפת, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פיליפ ה-4, (1268-1314), מלך צרפת, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Joseph R. Strayer, The Reign of Philip the Fair, New Jersy: Princeton University Press, 1980, p. 6–8
- ^ Joseph R. Strayer, The Reign of Philip the Fair, New Jersy: Princeton University Press, 1980, p. 10
- ^ Joseph R. Strayer, The Reign of Philip the Fair, New Jersy: Princeton University Press, 1980, p. 11
- ^ 1 2 Joseph R. Strayer, The Reign of Philip the Fair, New Jersy: Princeton University Press, 1980, p. 15
- ^ צרפת בימי פיליפ ה"יפה": מקורות לתרגיל של ד"ר א' לינדר, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח – החוג להיסטוריה כללית, תשל"א, עמ' 1
- ^ 1 2 3 ויקטור פיודורוביץ סמיונוב, היסטוריה כללית של ימי הביניים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1956, עמ' 152
- ^ Joseph R. Strayer, The Reign of Philip the Fair, New Jersy: Princeton University Press, 1980, p. 112
- ^ 1 2 3 4 5 ויקטור פיודורוביץ סמיונוב, היסטוריה כללית של ימי הביניים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1956, עמ' 153
- ^ אלכסנדר דמיטריביץ' אודלצוב, היסטוריה של ימי הביניים, מרחביה: דפוס השומר הצעיר, 1951, עמ' 118-119
- ^ אלכסנדר דמיטריביץ' אודלצוב, היסטוריה של ימי הביניים, מרחביה: דפוס השומר הצעיר, 1951, עמ' 119
- ^ ברברה טוכמן, ראי רחוק: המאה הארבע עשרה הרת הפורענויות, תל אביב: דביר הוצאה לאור, 1995, עמ' 58–59
- ^ 1 2 ברברה טוכמן, ראי רחוק: המאה הארבע עשרה הרת הפורענויות (תל אביב: דביר הוצאה לאור, 1995), עמ' 59
- ^ 1 2 סופיה מנשה, לשאלת גירוש היהודים מאנגליה ומצרפת, ציון נא, 1986, חוברת ג, עמ' 319
- ^ הערך "פיליפ" באנציקלופדיה העברית, כרך 27, עמ' 697, מהדורת 1975
- ^ ברברה טוכמן, ראי רחוק: המאה הארבע עשרה הרת הפורענויות, תל אביב: דביר הוצאה לאור, 1995, עמ' 58
| מלכי צרפת | ||
|---|---|---|
| המלכים הקרולינגים (843–987) |
שארל השני • לואי השני • לואי השלישי • קרלומן השני • קרל השלישי • אודו • שארל הרביעי • רובר הראשון • ראול • לואי הרביעי • לותר • לואי החמישי | |
| בית קאפה (789–1328) |
איג קאפה • רובר השני • אנרי הראשון • פיליפ הראשון • לואי השישי • לואי השביעי • פיליפ השני • לואי השמיני • לואי התשיעי • פיליפ השלישי • פיליפ הרביעי • לואי העשירי • ז'אן הראשון • פיליפ החמישי • שארל הרביעי | |
| בית ולואה (1328–1589) |
פיליפ השישי • ז'אן השני • שארל החמישי • שארל השישי • שארל השביעי • לואי האחד עשר • שארל השמיני • לואי השנים עשר • פרנסואה הראשון • אנרי השני • פרנסואה השני • שארל התשיעי • אנרי השלישי | |
| בית בורבון (1589–1792) |
אנרי הרביעי • לואי השלושה עשר • לואי הארבעה עשר • לואי החמישה עשר • לואי השישה עשר • לואי השבעה עשר | |
| בית בונפרטה (1804–1814; 1815) |
נפוליאון הראשון • נפוליאון השני | |
| בית בורבון (1814–1815; 1815–1830) |
לואי השמונה עשר • שארל העשירי • לואי התשעה עשר • אנרי החמישי | |
| בית אורליאן (1830–1848) |
לואי פיליפ • פיליפ השביעי | |
| בית בונפרטה (1852–1870) |
נפוליאון השלישי | |
| הקודם: פיליפ השלישי |
מלך צרפת | הבא: לואי העשירי |
| הקודם: ז'אן הראשונה |
מלך נווארה במשותף עם ז'אן הראשונה |
הבא: לואי הראשון |