פייסיסטראטוס (טיראן)
 | |
| פייסיסטראטוס | |
| לידה |
600 לפנה״ס? אתונה, אתונה העתיקה  |
|---|---|
| פטירה |
527 לפנה״ס (בגיל 73 בערך) אתונה, אתונה העתיקה |
| מדינה |
אתונה העתיקה |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
אלוף אולימפי (532 לפני הספירה) |
  | |
פייסיסטראטוס בן היפוקראטיס (ביוונית: Πεισίστρατος; 607 - 527 לפנה"ס), טיראן אתונאי, שלט בשנים 561, 559 - 556, 546 - 527 לפנה"ס.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד למשפחת אצולה במזרח אטיקה ונקרא, ככל הנראה, על שם פייסיסטראטוס מהמיתולוגיה, בנו של נסטור וחברו הקרוב של טלמאכוס. האזור בו גדל היה הררי ורוב האוכלוסייה בו הייתה ענייה בגלל מחסור באדמות. בצעירותו, בימי שלטונו של סולון, אשר היה דודנו מדרגה שנייה, התפרסם בזכות המלחמות עם מגארה וסלמיס. השתתף באופן פעיל בפוליטיקה האתונאית ותואר כאדם השואף לשוויון, אשר נלחם לטובת העניים, אך מתון כלפי מתנגדיו.
באותה התקופה, השלטון הפך להיות טיראני ברוב ערי המדינה היווניות, לאחר מאות שנים של שלטון אריסטוקרטי. במהלך 10 השנים שלאחר עזיבתו של סולון התערערה שוב יציבות השלטון באתונה. נעשה ניסיון כושל של דמסיאס, להקים משטר טיראני. בתוך 10 שנים אלו, היו שנתיים לא רצופות ללא ארכון - 'אנרכיה', מה שמעיד על משבר שלטוני חמור ששרר באותה התקופה. תוך כדי כך, קמו באתונה שלושה פלגים יריבים.
פייסיטראטוס הנהיג את פלג "שוכני הגבעות", אשר היה מורכב מרועי צאן ומעניים חסרי אדמות והיה הגדול מהשלושה. מולו עמדו שני הפלגים האחרים - האחד, "שוכני החוף", בהנהגת מגקלס, אשר היה מורכב מימאים, סוחרים ובעלי בתי מלאכה עשירים, אך לא אריסטוקרטים, אשר רצו לשמר את חוקי סולון. השני, "שוכני השפלה", אריסטוקרטים בעלי קרקעות פוריות, אשר הונהגו על ידי ליקורגוס ורצו להחזיר את המצב לקדמותו, לימים שלפני הרפורמות של סולון.
עליות לשלטון והגליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פייסיטראטוס תפס את השלטון בפעם הראשונה בשנת 561 לפנה"ס, במרמה. הוא פצע את עצמו וטען כי מתנגדיו מהמפלגות האחרות רוצים להרוג אותו ולכן יש לשים לו שומרי ראש. אחד מהמתנגדים לכך היה סולון שחזר לאתונה בימיו האחרונים, אך למרות זאת נענתה הבקשה על ידי העם. הוא קיבל משמר חמוש, אשר הורכב מתומכיו, ויחד איתם כבש את האקרופוליס ועלה לשלטון.
לאחר שנת שלטון אחת, גורש פייסיסטראטוס על ידי מגאקלס וליקורגוס שחברו נגדו. אחרי שנה נוספת, בשנת 559 לפנה"ס, לאחר סכסוך נוסף בין ראשי המפלגות האחרות, קרא לו מגאקלס שישוב לאתונה. פייסיסטראטוס חזר כשהוא רכוב על גבי מרכבה מפוארת כשלצידו יושבת אישה יפה המחופשת לאתנה, לתשואות העם המריע לחזרתו על ידי אלה.
מגאקלס קבע כי כתנאי לחזרתו של פייסיסטראטוס, ישא את בתו לאשה. הם אכן התחתנו, אך פייסיטראטוס לא רצה להוליד איתה ילדים. מאחר שההסכם ביניהם הופר, הוא נאלץ לגלות שוב אל מחוץ לאתונה.
בשנת 556 לפנה"ס, לאחר ההגלייה השנייה, עבר פייסיסטראטוס במקומות רבים ביוון, כשמטרתו היא לצבור כוח ורכוש על מנת לחזור ולשלוט באתונה. את מסעו הוא התחיל באֶוּבּוֹיָה, משם עבר לצפון, שם עסק בכריית כסף ובינתיים יצר קשרים בארגוס, ארטריה, תבאי ונקסוס.
10 שנים לאחר מכן, בשנת 546 לפנה"ס, בעזרת צבא מארגוס ובעזרתו של ליגדאמיס מנקסוס, חזר לאתונה דרך מרתון עם כח גדול ותפס שוב את השלטון. העם קיבל אותו בחזרה והפעם הצליח פייסיסטראטוס לשמור על שלטונו עד מותו, בשנת 527 לפנה"ס.
צורת השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
פייסיסטראוס נחשב לטיראן אהוד, נאור ומתון. צורת שלטונו מתוארת כשל אזרח יותר משל רודן, כשואפת לשוויון, מטפחת שלום. הוא שמר על חוקי סולון, אף כי בפועל שם את עצמו מעל לחוקים האלה.
כצעד ראשון לאחר חזרתו לאתונה, על מנת להחזיק בשלטון, הוא אסף את כל רכושו וכוחותיו ושם משמר כבד על העיר, מפני מתנגדים. לקח את בני מתנגדיו שנשארו בעיר, כבש את נקסוס, כלא שם את בני הערובה וכשליט הביא לשם את ליגדאמיס מנקסוס, שעזר לו לחזור לשלטון באתונה.
בתקופת שלטונו השלישית הצליח פייסיטראטוס לשמור על שקט יחסי בין שלושת המעמדות. לעניים הלווה כספים ואדמות כדי שיתפרנסו ויתעשרו, יצר מקורות פרנסה חדשים, כמו בנייה ובנוסף ויתר להם על מס מעשר. בצעד זה השיג שתי מטרות - זכה לתמיכת העניים, שהיוו חלק נכבד מהאוכלוסייה ובנוסף, הקל על הבעיה האגררית. עם האריסטוקרטים - אלו שלא ברחו ואלו שלא כלא בנקסוס - הוא השלים ונתן להם תפקידים בשלטון. בני מעמד הביניים - בעלי ממון, אך לא אריסטוקרטים, המשיכו לעבוד בבתי המסחר שלהם. תקופת השקט וקשריו של פייסיטראטוס תרמו לפיתוח קשרי המסחר עם ערים נוספות, לכן הסוחרים באתונה היו מרוצים מהמצב.
פייסיסטראטוס שימר את חוקי סולון מבחינתם הארגונית - כל המוסדות שסולון קבע נשארו, אך צורת הבחירה שונתה - היה מעורב במינויים שנעשו כך שהנבחרים יהיו מקורביו, בעוד שעל פי חזונו של סולון, הבחירה אמורה הייתה להיות בהגרלה. השלטון היה מורכב מתומכיו ומאריסטוקרטים שרצה להשתיק וכך מנע תסיסה נגדו. השאיר אף את מועצת הזקנים, האריאופאגוס, שהייתה מורכבת מארכונטים קודמים. מטרתה הייתה לשמור על חוקי סולון, אך בפועל, מאחר שהיה מעורב בבחירת הארכונטים, הייתה מורכבת מתומכיו בלבד.
צורת השלטון הפייסנית של פייסיסטראטוס, למרות שבבסיסה הייתה מבוססת על טיראניה ועל עלייה לשלטון בכח הזרוע, הייתה צעד מכריע לקראת הדמוקרטיה. העניים הזדקקו פחות לפטרונותם של העשירים, ההבדל בין המעמדות הצטמצם ונוצר סדר קבוע אחרי שנים של אי סדר ותהפוכות. כל זה יצר, גם אם תחת שלטונו של טיראן, רצון, שקט ופנאי אצל האזרחים לעסוק בפוליטיקה והיווה בסיס לדיאלקטיקה פוליטית של הרוב - מה שהביא בסופו של התהליך את הדמוקרטיה.
לאחר מותו של פייסיסטראטוס שלטו שני בניו, היפיאס והיפרכוס. בימיהם נפלה הטיראניה ולשלטון עלה קלייסתנס.
פועלו של פייסיסטראטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת הטיראניה באתונה הייתה תקופה של פריחה תרבותית. חידוש פולחנים וטקסים דתיים ומפעלי הבניה הרבים ביניהם בולטת בניתם של מקדשים, נתנו פתרונות תעסוקה חדשים. בנוסף, בימיו של פייסיסטראטוס נעשו צעדים חשובים מבחינה תרבותית: האחד, בתחום התיאטרון- הפרדת השחקן הראשי מהמקהלה, מה שתרם במאה ה-5 לפנה"ס להיווצרות הדרמה. השני, המיוחס לפייסיטראטוס עצמו, אך לא הוכח- הוא איסוף כל דברי הומרוס והעלאתם לכתב.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אריסטו, מדינת האתונאים, פרקים 13-16, תרגום: דוד אשרי ודוד מלצר, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ד.
- הרודוטוס, היסטוריה, ספר א', פרקים 59-64, תרגום: בנימין שימרון ורחל צלניק אברמוביץ', פפירוס, 1998.
- פלוטרכוס, חיי אישים: סולון, תרגום: א. א. הלוי, מוסד ביאליק, תשל"א.
- אפרים דוד, הדמוקרטיה הקלאסית: התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה, פרק 3, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ג.
- בנימין שימרון, הרודוטוס וראשית דברי הימים, מוסד ביאליק, 1990.
- Hornblower, Simon & Anthony Spawforth, Oxford Classical Dictionary, v.s Peisistratus, Oxford University Press, 1996.
