פיינצה

**פיינצה**
**Pienza**
	סמל פיינצה
	תמונה פנורמית של העיר וסביבתה מכיוון ואל ד'אורצ'יה שמדרום לה. במרכז נראים הדואומו המזוהה במגדל הפעמונים שלה, ומשמאל לה חזיתו האחורית של ארמון פיקולימיני הניכר בלוג'יות שלו. מימין לדואומו נראה מגדל השעון של ארמון העירייה
מדינה	איטליה
מחוז	טוסקנה
נפה	סיינה
שפה רשמית	איטלקית
שטח	122 קמ"ר
גובה	491 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	1,976 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	17.01 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות	43°04′43″N 11°40′44″E / 43.078611°N 11.678889°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.comunedipienza.it
אתר מורשת עולמית
	המרכז ההיסטורי של פיינצה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1996, לפי קריטריונים 1, 2, 4
שטח האתר	44.1 דונם
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון פיינצה

פיינצה (באיטלקית: Pienza) היא עיירה בטוסקנה שבאיטליה, השוכנת במרחק של 53 ק"מ דרום מזרחה מסיינה. פיינצה היא עירו של האפיפיור פיוס השני. בה יושמו לראשונה הרעיונות הרנסאנסיים של תכנון ערים. בזכות זאת הוכרז המרכז ההיסטורי של העיירה כאתר מורשת עולמית^[1]. המרכז שומר על אופיו מתקופה זו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיינצה נמצאת במזרח טוסקנה, בנפת סיינה, 53 ק"מ דרום מזרחה מסיינה, בין הערים מונטפולצ'אנו ומונטלצ'ינו. היא נמצאת על פסגתו של הר בגובה 605 מטר מעל פני הים, הצופה על עמק אורצ'ה (Val d'Orcia).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיינצה, בשמה הקודם קורסיניאנו (Corsignano), הייתה כפר הולדתו של אנאה סילביו פיקולומיני, לימים האפיפיור פיוס השני. עם היבחרו לאפיפיור יזם פרויקט בנייה מחדש של כפר הולדתו כ"עיר אידיאלית" (Città ideale) על פי רעיונות הרנסאנס. הפרויקט הופקד בידי האדריכל הפלורנטיני ברנרדו רוסלינו, שיישם כאן לראשונה את עקרונות תכנון הערים ההומניסטי, שבהמשך אומצו בערים נוספות באיטליה. התכנון היה מורכב מאחר שהיישוב הקיים לא נהרס ורוסלינו התחשב במתאר, שהיה קיים, של רחוב ראשי המוביל מהשער המערבי לשער המזרחי. האפיפיור עצמו היה שותף אישית בתכנון, וחשיבות הפרויקט עבורו נלמדת גם מהעובדה שכלל תיאור מפורט של המבנים בזכרונות שכתב בערוב ימיו. הבניה החלה בסביבות 1459. המבנים העיקריים הושלמו תוך שלוש שנים, פיוס השני חנך את הדואומו ב-29 באוגוסט 1462. כעבור שנתיים, עם מותו של פיוס השני, פסקה הבנייה, ומתוך התוכנית הכוללת הושלמו בעיקר הבניינים שבאזור הכיכר המרכזית: "כיכר פיוס השני".

כיכר פיוס השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר המרכזי, שבזכותו זכתה העיירה בהכרה כאתר מורשת עולמית, הוא "כיכר פיוס השני". לכיכר הטרפזואידלית ריצוף המחולק למשטחים מלבניים, והיא יוצרת תחושה של במת תיאטרון מוקפת ארמונות: הדואומו, ארמון פיקולומיני, ארמון הבישוף, ארמון העירייה וארמון אמנטי. אלמנט ארכיטקטוני בולט בכיכר הוא השימוש הרחב בעיטורי סגרפיטו על חזיתות המבנים. הכיכר והמבנים שסביבה נבנו בשנים 1459 עד 1492 ונשארו בצורתם המקורית.

קון קתדרלת עלייתה לשמיים מריה הקדושה (concattedrale di Santa Maria Assunta) או הדואומו (בירוק) נבנתה בשילוב של סגנון גותי ואלמנטים חדשניים של סגנון הרנסאנס בין השנים 1459 ו-1462. החזית, בסגנון הרנסאנס, היא מהראשונות שנבנו בסגנון זה. מגדל הפעמונים והמבנה הפנימי, בסגנון כנסיות האולם הגותיות של דרום גרמניה. זאת על פי דרישתו של פיוס השני. שחי שנים רבות בגרמניה ובזכרונותיו שיבח את האור הטבעי המציף כנסיות אלו. בדואומו מספר יצירות חשובות מאת אמני האסכולה של סיינה, ביניהם "עלית מרים לשמיים" של וקייטה.

ארמון פיקולומיני שממערב לדואומו (באפור), נבנה לאחר שנת 1459 כמשכנו של פיוס השני, ושימש את משפחת פיקולומיני עד 1968. הארמון בסגנון הרנסאנס, רבוע בצורתו ומתנשא לגובה של שלוש קומות. הוא מבוסס על פילסטרים ואנטבלטורות, ודומה לארמון רוצ'לאי (Rucellai) אותו בנה רוסלינו בפירנצה ב-1451, על פי תכנונו של האדריכל לאונה בטיסטה אלברטי. בצידו האחורי של הארמון, בשלוש קומותיו, יש לוג'יות הצופות אל גן רנסאנס איטלקי קטן בצורת מלבן ואל הנוף המרהיב של ואל ד'אורצ'ה. במרכזו של הארמון שוכנת חצר פנימית מלבנית שגם בקומתה הראשונה לוג'יה.

ארמון העירייה (Palazzo Comunale), המכונה כיום פלאצו פובליקו (Palazzo Pubblico), שוכן מול הדואומו, מצידה הצפוני של הכיכר (בצהוב). הארמון שימש את ראשי העיר והוא מתנשא לגובה של שתי קומות וחזיתו עשויה מטרוורטין. ייתכן שתוכנן גם הוא בידי רוסלינו אך הוא שופץ באופן מקיף בשנת 1900. בקומה הראשונה פורטיקו שלו שלוש קשתות הנבדלות זו מזו בעמודים המוכתרים בכותרות יוניות, ובקומה השנייה ארבעה חלונות ביפוריים. מעל למבנה מגדל שעון בן שלוש קומות. באולם הישיבות בארמון מצויר פרסקו מהמאה ה-15 ובו נראים המדונה והילד והקדושים המגינים של העיר.

ארמון הבישוף (Palazzo Vescovile) שוכן ממזרח לדואומו (בוורוד). פיוס השני העניק את הארמון לידידו, הקרדינל רודריגו בורג'יה (Rodrigo Borgia), לימים האפיפיור אלכסנדר השישי, וזה עיצבו מחדש במהלך המאה ה-15. הארמון בן שלוש הקומות נבנה בסגנון גותי קודר - בקומה הראשונה פתח ושלושה חלונות קטנים, המעניקים לה חזות מבוצרת. בשתי הקומות העליונות שתי שורות של חלונות גדולים אך פשוטים. ב-1997 הפך המבנה למשכנו של מוזיאון הדיוקסיה אשר ירש את מוזיאון הקתדרלה בצירוף מוצגים נוספים.