פיט סיגר

**פיט סיגר**
**Pete Seeger**
	פיט סיגר בפסטיבל קלירווטר, 2007
לידה	3 במאי 1919; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	27 בינואר 2014 (בגיל 94); מנהטן, ארצות הברית
שם לידה	פיטר סיגר
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1939–2014 (כ־75 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד, Avon Old Farms School
סוגה	מוזיקה עממית
סוג קול	טנור
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	בנג'ו, גיטרה
חברת תקליטים	Folkways, קולומביה, CBS, Vanguard, Sony Kids', SME
בן או בת זוג	טושי סיגר
צאצאים	מיקה סיגר
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (1996); פרס פול רובסון (1977); פרס יוג'ין ו. דבס (1979); אגדה חיה של ספריית הקונגרס; פרס זכויות האדם על שם לטלייה-מופיט (1986); פרס גראמי למפעל חיים (1993); פרס השלום של ליגת המתנגדים למלחמה; פרס מרכז קנדי; Schneider Family Book Award; המדליה הלאומית לאומנויות ;
	www.peteseeger.net
	פרופיל ב-IMDb

פיטר "פיט" סיגר (באנגלית: Peter "Pete" Seeger;‏ 3 במאי 1919 - 27 בינואר 2014) היה זמר עם אמריקאי ופעיל פוליטי. כחבר בלהקת הוויברז, לסיגר הייתה שרשרת של להיטים, לרבות הקלטה משנת 1949 של השיר "לילה טוב איירין" (Goodnight, Irene), אשר צעד בראש מצעד הפזמונים משך 13 שבועות בשנת 1950. סיגר תרם רבות למוזיקה העממית והיה חלוץ בתחום שירי המחאה בשנות החמישים והשישים.

הוא ידוע עד היום כמחברם של השירים "איפה הפרחים כולם?" (Where Have All the Flowers Gone) (שתרגומו בוצע בעברית על ידי שלישיית גשר הירקון), "If I Had a Hammer", וכן "Turn! Turn! Turn!". שירים אלה הוקלטו על ידי אמנים רבים בתנועת שירי העם ומחוצה לה ועדיין שרים אותם ברחבי תבל. "פרחים" (Flowers) היה להיט של להקת ה"קינגסטון טריו" (Kingston Trio) בשנת 1962, אותו הקליטה גם מרלן דיטריך באנגלית, בגרמנית ובצרפתית (1962), וגם ג'וני ריברס (1965). "If I Had a Hammer" הוקלט על ידי פיטר, פול ומרי (1962) וכן על ידי טריני לופז (1963), בעוד שלהקת הבירדס (Byrds) הפכה את "Turn, Turn, Turn" ללהיט באמצע שנות השישים.

משפחתו וחייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגר נולד בעיר ניו יורק. אביו צ'ארלס סיגר היה מוזיקולוג, מלחין, מורה וחוקר בתחום האתנומוזיקולוגיה. אחיו למחצה, מייק סיגר ופגי סיגר, פיתחו קריירות מוזיקליות משלהם. מייק סיגר הקים את להקת New Lost City Ramblers, אשר השפיעה על בוב דילן. דודו, אלן סיגר, היה משורר ידוע אשר נהרג במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1936 סיגר שמע לראשונה נגינה בבנג'ו בן חמישה מיתרים בפסטיבל ריקודים ומוזיקת פולק באשוויל, צפון קרוליינה וחייו השתנו מאותה עת לעד. כנער, התחנך סיגר בפנימיה ידועה לבנים בקונטיקט ואחר כך למד עיתונות באוניברסיטת הרווארד, אך לא סיים את התואר ועזב, בשנת 1938, בשנתו השנייה. בשני המוסדות זכה למלגות לימוד.

בשנת 1943 התחתן עם טושי-אלין אוהטה, אשר לדבריו, בזכות תמיכתה הוא היה מסוגל להתוות את חייו כפי שהיתווה. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים ושישה נכדים. אחד מנכדיו (Tao) הוא מוזיקאי פולק בזכות עצמו. סיגר התגורר בעיירה פישקיל, במדינת ניו יורק והיה פעיל מאוד בפוליטיקה של מחוז מגוריו. הוא ורעייתו רכשו את אדמתם בשנת 1949 ותחילה התגוררו עליה בקרוון, אחר כך עברו לבקתת עץ שבנו במו ידיהם ולבסוף בנו בית גדול.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות השלושים ותחילת שנות הארבעים, לאחר שסיגר עזב את אוניברסיטת הרווארד, החל לעבוד בניו יורק בארכיון של המוזיקה העממית האמריקאית. בתקופת עבודתו שם פגש והושפע מרבים מזמרי העם הבולטים, כגון, וודי גאת'רי ולדבלי. הוא פגש בגאת'רי בהופעת "ענבי הזעם", קונצרט לעובדים עונתיים, ב-3 במרץ 1940, והשניים החלו מאותה עת שיתוף פעולה מוזיקלי.

בשנת 1948, סיגר כתב את גרסתו הראשונה לספרו "כיצד לנגן בבנג'ו בן חמישה מיתרים". ספר שרבים מנגני הבנג'ו קראו כספר ראשון ללימוד הכלי. הוא המציא את ה"בנג'ו ארך-צוואר" או "בנג'ו סיגר", כפי שהוא מכונה. לכלי זה שלוש מחיצות מתכת יותר על צווארו מאשר לבנג'ו הטיפוסי והוא ארוך קצת יותר מגיטרת בס עם 25 מחיצות. אף מכוונים אותו בשליש טון נמוך יותר מאשר בנג'ו בן חמישה מיתרים.

סיגר תיאר את קולו כ"טנור חצוי" (בין אלטו לטנור). הוא היה מייסדן של שתי להקות מוזיקת פולק, "זמרי לוח השנה" (The Almanac Singers) עם וודי גאת'רי, ו"הוויברז" עם לי הייס ורוני גילברט. לאורגים היו מספר להיטים בתחילת שנות החמישים, לפני שנכנסו ל"רשימה השחורה" של ג'וזף מקארתי. ב-18 באוגוסט 1955, סיגר הוזמן בצו להעיד בפני "ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקאית", שם הוא סירב לנקוב בשמות עמיתים ושותפים פוליטיים בטענה שבכך יש משום הפרה של זכויותיו על פי התיקון הראשון לחוקה האמריקאית. ..."אינני עומד לענות על כל שאלה באשר לעמיתי, לאמונותי הפילוסופיות או הדתיות, או לדרך הצבעתי בבחירות, או לכל דבר פרטי. אני חושב שאלה שאלות לא נאותות לכל אמריקאי להישאל עליהן, במיוחד תחת נסיבות כופות מעין אלה." סירובו של סיגר להשיב הוביל להגשת כתב אישום נגדו, ביום 26 במרץ 1957, על בזיון הקונגרס. כתוצאה מכך, במשך זמן מה, היה עליו להודיע לשלטונות כל אימת שעזב את מחוז מגוריו בדרום מדינת ניו יורק. בחודש מרץ, 1961, הוא הורשע בידי חבר מושבעים ונידון לשנת מאסר, אבל בחודש מאי, 1962, בית משפט לערעורים פסק כי העמדתו לדין הייתה פגומה והרשעתו בוטלה.

בשנת 1958 סיגר החל בקריירה של זמר סולו ונודע בזכות שיריו "איפה הפרחים כולם?", "נשיקות מתוקות מיין" If I Had a Hammer (נכתב יחד עם לי הייס) וכן Turn, Turn, Turn השואב השראתו מספר קהלת, וכן We Shall Overcome (המבוסס על שיר דתי). סיגר הפך לדמות רבת השפעה בשנות השישים עם תחיית מוזיקת העם, שהתמקדה בעיקר בגריניץ' וילג'. הוא עזר ביסודו של הירחון Broadside Magazine והרבעון Sing Out! המוקדשים למוזיקה עממית.

באמצע שנות השישים הוא הנחה תוכנית טלוויזיה אזורית על מוזיקה עממית בשם "חיפוש הקשת בענן". הוא הקליט 38 תוכניות בהן התארחו זמרי עם רבים.

למרות שתמך בבוב דילן בתחילת דרכו, סיגר הסתייג והתרגז בשל הצליל החשמלי המעוות שדילן הביא לפסטיבל הפולק של ניופורט בשנת 1965 ובמיוחד מחוסר היכולת להבין בבירור את מילות השירים. קיימות גרסאות סותרות באשר למה שהתרחש בהמשך, יש הטוענים כי סיגר ניסה לנתק את החשמל לכלי הנגינה של דילן. גרסתו של סיגר היא כי כאשר איש הסאונד סירב להפחית את עיוות הצליל כדי שהמילים תהיינה ברורות יותר, סיגר צעק: "לכל הרוחות, אם היה לי גרזן, הייתי חותך את הכבל."

ב-1969 הופיע בקטע שירה בסרט "המסעדה של אליס".

עמדות פוליטיות לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגר היה ידוע באמונותיו הפוליטיות העזות ובמעורבותו בארגונים פוליטיים שמאלניים, ובהם המפלגה הקומוניסטית. יריביו הפוליטיים כינוהו בשמות מזלזלים כגון "ציפור השיר של סטלין". בעוד חסידיו כינו אותו בשם "קדוש עלי אדמות" ו"הקלשון של אמריקה". תקליטו האנטי-מלחמתי של סיגר "שירים לג'ון דו", פורסם בשנת 1941 ותמך בקו המתבדל של המפלגה הקומוניסטית (על רקע הסכם אי-התקפה בין אדולף היטלר ליוסיף סטלין משנת 1939). באותה תקופה סיגר גם התנגד לפרנקלין דלאנו רוזוולט, בגלל שלדעתו הנשיא לא תמך די בזכויות העובדים.

מיד לאחר שגרמניה הפרה את ההסכם ופלשה לברית המועצות, הפך התקליט הפציפיסטי של סיגר חסר רלוונטיות, נעלם מן החנויות והמלאי הושמד. רק עותקים ספורים מן התקליט נותרו עד היום. לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות, שינה סיגר את טעמו והחל תומך במלחמה נגד גרמניה.

סיגר גויס לצבא ארצות הברית ושירת כמוזיקאי במלחמת העולם השנייה בחזית האוקיינוס השקט. הוא לא השתתף בקרבות ותפקידו היה לבדר את הכוחות הלוחמים. כאשר שאלו אותו, לאחר שהשתחרר, מה עשה במלחמה, הוא ענה: "פרטתי על בנג'ו." סיגר עזב את המפלגה הקומוניסטית בשנת 1950, חמש שנים בטרם התפרסם הנאום הסודי של ניקיטה חרושצ'וב אשר חשף את פשעיו של סטלין והוביל לעזיבה המונית של המפלגה. הוא אמר: "הבנתי כי אוכל להמשיך ולשיר את אותם שירים ששרתי, בין אם אשתייך למפלגה הקומוניסטית ובין אם לאו, ומעולם לא אהבתי את הרעיון של השתייכות לארגון סודי." הוא הפך אנטי-סטליניסטי בדעותיו, אולם המשיך להאמין בסוציאליזם. סיגר לקח חלק בתנועת ההתנגדות למלחמת וייטנאם. בהפגנת הענק שהתקיימה ב-15 בנובמבר 1969, בה השתתפו כ־500,000 מפגינים סיגר שר את שירו של ג'ון לנון Give Peace a Chance תוך שהוא משלב בשיר קריאה לראשי הממשל: האם אתה מקשיב ניקסון? האם אתה מקשיב ספירו אגניו? כל מה שאנחנו רוצים זה שלום^[1]^[2]. בשנת 1978 הוא השתתף בהופעה לטובת שביתת פועלי המכרות בניו יורק ביחד עם זמרים נוספים כמו ברברה דיין^[3].

בשנת 2008 נערך ניסיון להריץ אותו לקבלת פרס נובל לשלום על פעולותיו הפוליטיות^[4], ללא הצלחה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריו של פיט סיגר בביצועו ובביצוע להקת הוויברז היו אהובים למדי בישראל, בעיקר בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים, בייחוד בקרב חניכי תנועות הנוער. כמו כן ביצע בהופעות את השיר של חיים חפר "היי דרומה לאילת", אותו שר בעברית בליווי בנג'ו. הוא ביקר בישראל פעמיים, בינואר 1964 ובמאי 1967^[5]

בשנת 2009 סיגר הורה לתרום 45% מתמלוגי השיר Turn! Turn! Turn! עבור הוועד הישראלי נגד הריסת בתים כי לשיטתו מן הראוי שהתמלוגים על הטקסט התנכ"י יגיעו לארץ. סיגר שמר לעצמו 50% עבור הלחן ועוד 5% עבור המילים שהוסיף. לדבריו, החליט לתרום לוועד "בגלל שהם, נגד כל הסיכויים, מנסים לשכנע את הפלסטינים להכיר בכך שלא כל הישראלים-יהודים הם רעים"^[6].

הכרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגר קיבל במהלך השנים פרסים ואותות הכרה רבים:

המדליה הלאומית לאומנות מן הקרן הלאומית לאומנויות (1994)
אות הכרה על הישגי חיים ממרכז קנדי (1994)
מדליית האומנויות של הרווארד (1996)
הוכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול (1996)
פרס גראמי על אלבום הפולק המסורתי הטוב ביותר לשנת 1996, על התקליט "פיט" (1997)
מדליית פליקס ורלה, עיטור הכבוד הגבוה ביותר של קובה (1999)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של פיט סיגר

מדיה וקבצים בנושא פיט סיגר בוויקישיתוף

פיט סיגר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פיט סיגר, באתר AllMovie (באנגלית)
פיט סיגר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
פיט סיגר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פיט סיגר, באתר אייטונס (באנגלית)
פיט סיגר, באתר ספוטיפיי
פיט סיגר, באתר AllMusic (באנגלית)
פיט סיגר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פיט סיגר, באתר דיזר
פיט סיגר, באתר Yandex.Music (ברוסית)
פיט סיגר, באתר Discogs (באנגלית)
פיט סיגר, באתר Songkick (באנגלית)
פיט סיגר, באתר Genius
פיט סיגר, דף שער בספרייה הלאומית
פיט סיגר, באתר SecondHandSongs
פיט סיגר, באתר DNCI
פיט סיגר, באתר בנדקמפ
פיט סיגר, באתר בילבורד (באנגלית)
פיט סיגר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אתר הערכה לפיט סיגר כולל תולדות חייו, רשימת תקליטיו, ספריו ועוד.
ראיון מוקלט עם פיט סיגר, משנת 2004.
עודד אסף, השיר שנלחם בכל המלחמות, באתר הארץ, 4 באפריל 2008
ניר חסון, תרומתו של פיט סיגר לוועד הישראלי נגד הריסת בתים, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2009
על תרומתו של פיט סיגר לקידום החינוך המדעי, באתר המרכז הלאומי לחינוך מדעי (באנגלית)
פיט סיגר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

עם מותו

ynet, מת זמר הפולק פיט סיגר, באתר ynet, 28 בינואר 2014
חוה אלברשטיין, חוה אלברשטיין נפרדת || "פיט סיגר, הזמר ששינה את חיי", באתר הארץ, 28 בינואר 2014
בן שלו, מת פיט סיגר, זמר הפולק הגדול ולוחם הצדק, באתר הארץ, 28 בינואר 2014
אילת יגיל, לילה טוב, פיט סיגר, באתר ynet, 28 בינואר 2014
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על פיט סיגר‏, 28 בינואר 2014
נעם בן זאב, פיט סיגר - 75 שנות נחישות, באתר הארץ, 30 בינואר 2014
דוד שפיר, קופסת הקסמים של פיט סיגר, באתר הארץ, 11 בפברואר 2014

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ "Nixon and the 1969 Vietnam Moratorium". The Nation. ISSN 0027-8378. נבדק ב-2017-01-13.
^ ARE YOU LISTENING, NIXON?, youtube
^ https://books.google.co.il/books?id=6QAuAgAAQBAJ&pg=PA209&redir_esc=y#v=onepage&q=Barbara%20Dane&f=false
^ A Nobel Peace Prize for Pete
^ פיט סיגר והקהל בארץ
^ ניר חסון, תרומתו של פיט סיגר לוועד הישראלי נגד הריסת בתים, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2009

[1] "Nixon and the 1969 Vietnam Moratorium". The Nation. ISSN 0027-8378. נבדק ב-2017-01-13.

[2] ARE YOU LISTENING, NIXON?, youtube

[3] ttps://books.google.co.il/books?id=6QAuAgAAQBAJ&pg=PA209&redir_esc=y#v=onepage&q=Barbara%20Dane&f=false

[4] A Nobel Peace Prize for Pete

[5] פיט סיגר והקהל בארץ

[חסון09-6] ניר חסון, תרומתו של פיט סיגר לוועד הישראלי נגד הריסת בתים, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2009

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989	בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999	נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009	הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019	לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה	שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)