פיטאיה
 פיטאיה
| |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ציפורנאים |
| משפחה: | צבריים |
| סוגים | |
| |
פִּיטָאיָה הוא שם כולל לסוגים ומינים שונים של צמחים ממשפחת הצבריים (קקטוסים), אשר יחודם בגבעוליהם העמודיים, בניגוד לקקטוסים בעלי גבעולים שטוחים, כמו הצבר.[1] מקור הפיטאיות בדרום אמריקה, בעיקר באזור הטרופי של מקסיקו[2] ומקור השם אצל התושבים המקומיים של אמריקה הלטינית, בהם צמחים אלה הם צמחי בר.
תיאור הצמח ותולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיטאיה (נקרא גם פרי הדרקון), על זניה השונים, היא צמח בעל גבעולים אשר יכולים להגיע לאורך של שישה מטרים. בבית הגידול המקורי שלהם, צמחים אלה הם צמחי צל, מטפסים. לסוג Hylocereus יש גבעולים בעלי 3 צלעות ופירות בעלי קשקשים, נטולי קוצים. לסוג Selenicereus יש גבעולים בעלי יותר מ-3 צלעות ולפירות קוצים גדולים, הנושרים עם ההבשלה. כל צמח נושא פרחים רבים, צהובים או לבנים, הפורחים בלילה, כאשר זמן פריחתו של כל אחד מהם הוא לילה אחד בלבד. אופן האבקתם בבית גידולם הטבעי הוא על ידי עטלפים גדולים.
קליפת הפרי אדומה, ורודה-סגולה או צהובה, וממנה מסתעפים קשקשים. תוכן הפרי עסיסי, בצבע לבן או סגלגל, והוא משופע בזרעים קטנים ושחורים. בדרך כלל אי אפשר להבדיל על פי קליפת הפרי אם תוכנו הוא לבן או סגלגל, לפעמים לתוכן הסגלגל ישנה קליפה כהה יותר, אך לא בהכרח. הפרי מכיל ויטמין C, סיבים תזונתיים ונוגדי-חימצון רבים.
הצמח מוכר גם באסיה. הוא הובא לווייטנאם על ידי השליטים הצרפתים בתחילת המאה ה-20, ושם הפכו אותו לגידול חקלאי זול, אך תפל.
גידול פיטאיה בעולם ובישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
פירותיה של הפיטאיה הצהובה Selenicereus megalanthus, אשר בטעות שויכה לסוג Hylocereus, שווקו לראשונה על ידי חקלאים מקולומביה. צמח זה עמיד לטמפרטורות גבוהות, פירותיו קטנים משל פיטאיות אחרות, אך טעימים יותר. בסופו של דבר, המגדלים בקולומביה נאלצו לעקור את המטעים, בגלל תקיפה של פטריה.[3] בישראל התברר שגידול פיטאיות צהובות באקלים מדברי עדיף מבחינת שמירה על בריאות הצמחים. בסביבה זו ניתן לשלוט בתפוקת הפירות על ידי השקיה מבוקרת, דישון ורמות הצללה כנדרש.[4]
הפיטאיה האדומה Hylocereus undatus, ידועה כפיטאיה באמריקה הלטינית, אך באסיה נקראת "פרי הדרקון".
הפיטאיות השונות הובאו לישראל על ידי פרופסור יוסף מזרחי, אשר ליקט אותן מהטבע, מגנים בוטניים ומגינות פרטיות. הכוונה הייתה לאקלם צמח חדש, אשר יהווה גידול חקלאי שיתאים ליצוא ויפרנס בכבוד את העוסקים בו.[5] יתרון חשוב של צמחים אלה - היותם חסכוניים בצריכת המים שלהם.[6] הדרישות היו: התאמה לאקלים באזורים שונים בארץ, פרי איכותי מבחינת גודל וטעם ופוטציאל יבול. בעיה בגידולו הייתה העדר מאביק טבעי ומכאן הצורך בהאבקה ידנית של כל פרח. זו עבודה שדורשת ידיים עובדות ומעלה את מחיר הפרי בשוק.[2] לכן הייתה דרישה לצמחים בעלי הפריה עצמית, אך כל זני הפיטאיות האדומות אשר ניטעו בארץ היו בעלות אי התאם עצמי, המחייב הפריה זרה. דרישה נוספת הייתה שלפרי יהיו חיי מדף של 3 שבועות לפחות, כדי לאפשר הובלה ימית, המוזילה את עלויות היצוא. כדי להתאים את הצמחים לדרישות אלו, נוצלה העובדה שאין מחסום גנטי בין המינים השונים ואפילו בין הסוגים השונים, ופותחו זני כלאיים משופרים, בעלי התאמה אקלימית לאזורים שונים בארץ, טעם משופר וחיי מדף ארוכים. בנוסף, פותחו זני קיץ וזני חורף, הנותנים מענה לשוק כמעט על פני כל השנה. בתחילת שיווקה היא שימשה רק לצרכים דקורטיביים, בגלל טעמה המקורי התפל.
מגדלים כיום פיטאיות בתנאי בית רשת בהצללה של 30-60%, במישור החוף, בנגב ובערבה. בסיוע יוסי צפריר פותח זן ביל"ו. שני זנים אחרים, הוונוס והגולדן פותחו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב על ידי פרופסור יוסף מזרחי וצוותו, והם פטנט רשום של האוניברסיטה. בעקבות עבודתו של צוות זה, קיים היום, בקמפוס ברגמן של אוניברסיטת בן-גוריון, בנק גנים של פיטאיה הגדול ביותר בעולם.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
פיטאיה בעל קליפה ורודה (Hylocereus undatus) -
פיטאיה בעל קליפה צהובה (Selenicereus megalanthus) -
פיטאיות בשוק -
מבחר פירות פיטאיה בגידול חקלאי במושב בצת -
פיטאיות במגוון צבעים -
מגש פרוסות פיטאיה -
פיטאיה מזן מלך המדבר
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פועה בר, שמן, חלב והודים בגולן, "טבע הדברים" (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט)- מאמרים על פיטאיה, באתר רמבי"ש
- אתר המכון למצוות התלויות בארץ - רשימת כלאי האילן
- פרי הדרקון: התוספת הכי בריאה וצבעונית לתפריט שלכם, באתר וואלה!, 14 ביולי 2015
- Mizrahi, Y., A. Nerd, and Y. Sitrit. 2002. New Fruits for Arid Climates. p. 378–384. In: J. Janick and A. Whipkey (eds.), Trends in new crops and new uses. ASHS Press, Alexandria, VA
- 857- 0631 -12 נעמי תל-צור, ערן רווה ויוסף מזרחי: השבחה עסקית של זני פיטאיות לייצוא, דוח מסכם לתוכנית מחקר מוגש לקרן המדען הראשי במשרד החקלאות
- עירית דורי, נעמי תל-צור ויוסף מזרחי:טיפוח זני פיטאיות משופרים שמותאמים לתנאי האקלים בארץ, דצמבר 2021
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בשנת 2017 כל המינים והזנים בסוג Hylocereus סווגו מחדש בתור Selenicereus.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ortiz, Y.D.H., Pitahaya, a new crop for Mexico, Coleccion Textos Politecnicos, Noriega,Mexico City: Editorial Limusa, 1999
- ^ 1 2 מרלן-אביבה גרינפטר, , הטרופיטאיה והאגס המשופר – פרי פיתוח ישראלי, באתר אפוק טיימס, 22/10/2010
- ^ Bibliowicz, A. and S.M. Hernandez. .,, Organismos Fungosos Presentes en las Estructuras Reproductivas de la Pitaya Amarilla., Snatafé de Bogotá, Colombia.: Universidad Nacional de Colombia, 1998
- ^ Nerd ,A. et al., P.S.Nobel (ע), 12:Fruit of vine and columnar cacti, Cacti: Biology and uses, Berkley: Univ. California Press, 2002
- ^ Mizrahi, Y. et al., New fruits for arid climates, Trends in new crops and new uses., ASHS Press, Alexandria, VA., 2002, עמ' 378–384
- ^ Mizrahi, Y. et al., Cacti as crops, Hort. Rev. 18, 1997, עמ' 291–320