פיברגלס
פיברגלס (באנגלית: Fiberglass, "זכוכית סיבית" או "סיבי זכוכית") הוא חומר העשוי מסיבים דקיקים של זכוכית. משתמשים בו לרוב בתעשיית חומרי הבידוד והטקסטיל, לייצור בדים חסיני אש ושיתוך (קורוזיה). השימוש בו נפוץ גם כחומר מחזק בתעשיית הפלסטיק, שם הוא משמש לייצור חומר מרוכב מסיבי פיברגלס ושרף אפוקסי או פלסטי המכונה גם הוא "פיברגלס".
אומני זכוכית ניסו לייצר סיבים דקים כבר בימי קדם, אך רק ההתפתחויות הטכנולוגיות של המאות התשע-עשרה והעשרים אפשרו לייצר סיבים דקים דים. בשנת 1893 הציג אדוארד דראמונד ליבי (אנ') שמלה עשויה מסיבי זכוכית הדקים כסיבי משי.[1] החומר ששמו כיום "פיברגלס" הומצא בשנת 1938 על ידי ג'יימס סלייטר (אנ') מחברת אוונס קורנינג (אנ') כחומר לבידוד, ושווק תחת שם מסחרי זה.
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיב זכוכית נוצר כאשר זכוכית מותכת (מבוססת צורן חמצני, SiO2 , בדרך כלל) מוזרקת דרך חורים בקוטר קטן דיו המתאים לתעשיית הטקסטיל. הזכוכית שונה מפולימרים אחרים בכך שהיא "חומר אי-אורגני הנמצא במצב דומה והמשכי למצבו כנוזל, אשר הגיע, כתוצאה משינוי הפיך בצמיגותו במהלך קירור לצמיגות גבוהה עד כדי שהוא מוצק לכל צורך מעשי" (Loewenstein, K.L. The Manufacturing Technology of Continuous Glass Fibers)
תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיברגלס הוא חומר שימושי בשל יחס הנפח למשקל הגבוה שלו (צפיפות נמוכה). החיסרון שלו נובע מכך שהוא פגיע יחסית לשחיקה כימית וללחות. חוזקו של פיברגלס נמדד לרוב על סיבים שזה עתה יוצרו, ובשל האמורפיות של הזכוכית הוא שווה לאורך הסיב ולרוחבו.
כאשר נספגת לחות בסיבי הפיברגלס, היא מרחיבה סדקים מיקרוסקופיים ומחלישה את הסיבים. הסיב חזק יותר ועמיד יותר לשחיקה ככל שהוא דק יותר, אך מבחינה טכנית קשה יותר לייצר סיבים דקים.
פלסטיק מחוזק בפיברגלס הוא בעל חוזק מכני גבוה הרבה יותר מפלסטיק שאינו כזה, ללא תוספת משקל משמעותית. משתמשים בו בתכיפות רבה לייצור חלקי מרכב של מכוניות ואף מרכבים שלמים (ראו: סוסיתא), גלשנים, מתקני משחק לילדים, תיבות דואר, ארונות חשמל ומתקנים רבים נוספים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתבה על סכנות הפיברגלס בעלון המוסד לבטיחות וגיהות, אוגוסט 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Linda Borromeo, A Spanish Princess, a Glass Dress, and a Creative Gamble
