פיאזואלקטריות

פיאזואלקטריות (באנגלית: Piezoelectricity; מיוונית: πιέζω, פיאזו - ללחוץ או למחוץ) היא תכונה של גבישים חומרים קרמיים מסוימים, וכן חומרים ביולוגיים כמו עצם, דנ״א וחלבונים מסוימים, ליצור מתח חשמלי בתגובה ללחץ מכני. התכונה נתגלתה על ידי פייר קירי, שגם נתן לה את שמה.

התכונה הפיאזואלקטרית היא דו כיוונית, וגבישים יכולים לשנות קלות את צורתם כתוצאה מהפעלת מתח חשמלי גבוה עליהם (השינוי הוא זעיר: לדוגמה, גביש PZT (אנ') שיועבר בו מתח גבוה ישנה את נפחו ב-0.1% מגודלו המקורי).

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצור תדר מדויק לכל מערכת אלקטרונית: למטרות תדר שעון או מדידת זמן אמת (אנ').
הפיכת קול לאות אלקטרוני (מיקרופון) או להפך - (רמקול או מתמר אולטראסוני), בשימוש גם בהדמיה אולטראסונית וסונאר.
שחרור דיו במדפסות.
מנועים זעירים - למשל למיקוד עדין ומדויק של עדשות.
ייצור מתח גבוה - למשל במצת גז ביתי.
הפקת חשמל - למשל גבישים מתחת לאספלט המפיקים חשמל מתנועת מכוניות בכביש^[1].
ננוטכנולוגיות
מיקרוסקופ מִנהור סורק
מדידת מסות זעירות של חומרים בשיטה אלקטרוכימית (eQCM)
מרעומי פגיעה לרקטות וטילים (בעיקר מתוצרת רוסיה).