פט ביוקנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פט ביוקנן
Patrick Joseph "Pat" Buchanan
לידה 2 בנובמבר 1938 (בן 85)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הרפובליקנית (1960-1999, 2004-ההווה)
המפלגה הרפורמיסטית האמריקאית (1999-2002)
בת זוג שלי אן סקארני
buchanan.org
מנהל התקשורת בבית הלבן
פברואר 1985 – מרץ 1987
(כשנתיים)
Gerald Rafshoon
Jack Koehler
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פטריק ג'וזף "פט" ביוקנןאנגלית: Patrick Joseph "Pat" Buchanan;‏ נולד ב-2 בנובמבר 1938) הוא פוליטיקאי ועיתונאי אמריקאי מהזרם השמרני. ביוקנן התמודד בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית בשנים 1992 ו-1996, ובבחירות הכלליות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000 כמועמד מפלגת הרפורמה. דעותיו של ביוקנן הן בדלניות, והוא מוגדר על ידי מספר מנהיגים וארגונים יהודיים כאנטישמי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוקנן נולד למשפחה קתולית בוושינגטון הבירה. הוא למד בבתי ספר קתוליים ולאחר מכן באוניברסיטת ג'ורג'טאון, החל לעבוד כעיתונאי ועד מהרה נודע כפרשן פוליטי שמרן. ביוקנן היה יועצו של נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון ועסק בין השאר בכתיבת נאומים. הביטוי "הרוב הדומם" מיוחס לו. לאחר התפטרותו של ניקסון חזר ביוקנן לעיתונות והחל להגיש תוכנית רדיו ברשת NBC בה התעמת עם העיתונאי הליברלי טום בריידן. תוכנית זו שימשה השראה לתוכניות הטלוויזיה "אש צולבת" (Crossfire) ו"חבורת מק'לוכלן" (The McLaughlin Group) בהן הופיע.

ביוקנן שב לעבוד לבית הלבן בימי הנשיא רונלד רייגן ושימש כראש צוות התקשורת בשנים 1985 עד 1987. הוא ריכז את המאמץ התקשורתי לערער את מעמד הממשלה הסנדיניסטית בניקרגואה. באותה תקופה ביקר רייגן בגרמניה והניח זר פרחים בבית קברות בביטבורג בו קבורים גם חללי אס אס, למרות מחאות רבות של ארגונים יהודיים ואחרים. לדברי אלי ויזל, ביוקנן היה היחיד בסגל הנשיא שתמך במסע, ואמר שלא ניתן להציג את הנשיא כנכנע לקבוצות לחץ יהודיות.

הוא שב לעבודתו העיתונאית לאחר שעזב את התפקיד ובשנת 1992 התמודד בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית מול הנשיא המכהן ג'ורג' בוש האב. בבחירות במדינת ניו המפשייר הוא הפתיע את בוש והשיג 37% מהקולות (לעומת %53 לבוש). התוצאה הצביעה על חוסר שביעות הרצון מהנשיא, ותרמה להפסדו של בוש בבחירות הכלליות לביל קלינטון. הוא התמודד גם בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית בשנת 1996 וניצח במספר מדינות בתחילה, בהן ניו המפשייר. בסופו של דבר ניצח בוב דול.

בשנת 2000 התמודד לנשיאות מטעם המפלגה הרפורמיסטית האמריקאית שנוסדה על ידי רוס פרו (הלה סירב לתמוך במועמדות ביוקנן). הוא זכה ב-0.4 אחוז מהקולות. יחד עם זאת ייתכן שלמועמדותו הייתה השפעה מכרעת: במחוז פאלם ביץ' שבפלורידה טעו רבים והצביעו עבורו עקב עיצוב מבלבל של פתקי הבחירות (Butterfly Ballots) והדבר מנע את ניצחון אל גור.

דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוקנן הוא שמרן ומתנגד לזרם ה"ניאו שמרני" (לעיתים מוגדרת האידאולוגיה שלו כ"פלאו שמרנות"). הוא בדלן ומתנגד בחריפות למעורבות אמריקאית בארצות שמעבר לים. הוא בעד הגבלה דרסטית בהגירה לארצות הברית ובעיקר מגבול מקסיקו, מתנגד לסחר חופשי ותומך בפרוטקציוניזם. בין היתר התנגד להסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA) ודרש לשנות את המדיניות מול סין. בעת מועמדותו כנציג מפלגת הרפורמה בשנת 2000 קרא לעזיבת ארצות הברית את האו"ם ולגירוש המוסד מאדמתה. הוא ביקורתי ביחס לישראל ומדבר לעיתים תכופות נגד השפעת היהודים על מדיניות ארצות הברית. הוא ידוע במספר אמירות פרובוקטיביות בהקשר זה.

ביוקנן הוא קתולי המשתייך לזרם המסורתי, דהיינו אלה המתנגדים לרפורמות של ועידת הוותיקן השנייה מ-1961. הוא מתנגד להפלות ולהכרה בזכויות ההומוסקסואלים. הוא קרא לביטול מצעד הגאווה בניו יורק ואמר כי הוא מתייחס לפוליטיקאים קתולים שאינם חולקים עמו דעות אלה ככופרים. הוא הגן על האפיפיור פיוס ה-12 שכיהן בזמן מלחמת העולם השנייה וטען כי ההאשמות כי שיתף פעולה עם השמדת היהודים בשתיקתו הן דיבה שהיא "היטלרית בממדיה".

בספריו ובמאמריו הוא מרבה לטעון ששקיעתה של ארצות הברית בלתי נמנעת, מחד עקב פיזור התחייבויות להתערבות צבאית ברחבי העולם באזורים שאין לה כל אינטרס צבאי בהם ושעשויות להצטרך להיפרע יום אחד, ומאידך בשל שחיקה מבית בגלל פריון גבוה לאוכלוסייה הלא-לבנה, היחלשות הבסיס התעשייתי (בעיקר בשל מעבר לסין) עקב עידוד סחר חופשי, ליברליזם ותרבות של תקינות פוליטית, שמשנים את האופי הלבן והנוצרי של המדינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פט ביוקנן בוויקישיתוף