פורט סמנר

פורט סמנר
Fort Sumner
פורט סמנר
פורט סמנר
פורט סמנר
מידע כללי
סוג מצודה צבאית
מיקום Fort Sumner עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ניו מקסיקו בארצות הברית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1862
אדריכל אלכסנדר לארו
מידות
שטח 2 קמ"ר
קואורדינטות 34°28′18″N 104°14′44″W / 34.47167°N 104.24556°W / 34.47167; -104.24556
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פורט סמנראנגלית: Fort Sumner) הוא מבצר לשעבר במחוז דה בקה בדרום-מזרח מדינת ניו מקסיקו בארצות הברית שהיה אחראי לכליאתם של אוכלוסייה של בני הנאוואחו והאפאצ'י מסקלרו בשנים 1863–1868 בשמורת "בוסקה רדונדו" (Bosque Redondo) הסמוכה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 באוקטובר 1862 אישר הקונגרס של ארצות הברית את בניית פורט סמנר. הגנרל ג'יימס הנרי קרלטון (James Henry Carleton‏; 1873-1814) הצדיק תחילה את הקמת המבצר לשם הגנה על המתיישבים בעמק הנהר פקוס מפני האפאצ'י מסקלרו, קאיווה וקומאנצ'י. הוא גם הקים את שמורת האינדיאנים בוסקה רדונדו (בספרדית: "חורשה עגולה"), שטח של 4,100 קילומטרים רבועים[1] שבו אולצו מעל ל-9,000 בני נאוואחו ואפאצ'י מסקלרו להתגורר בשל ההאשמות שהם פשטו על התיישבויות של לבנים בסמוך למקומות מגוריהם הקודמים. המבצר נקרא על שם הגנרל אדווין ווס סמנר (Edwin Vose Sumner) מצבא האיחוד שמת ב-1863.

המטרה המוצהרת של השמורה הייתה שהיא תהיה בלתי תלויה בתמיכה מבחוץ, בעזרת לימוד הנאוואחו והמסקלרו כיצד להיות איכרים מודרניים. הגנרל אדוארד קנבי (Edward Canby), אותו החליף קרלטון, הציע לראשונה שבני הנאוואחו יועברו לסדרה של שמורות ושילמדו כישורים חדשים.

כשבוסקה רדונדו הוקמה לראשונה הורה גנרל קרלטון לקולונל קיט קרסון לעשות את כל הנדרש על מנת להביא תחילה את המסקלרו ואחר-כך את הנאוואחו לשם. כל בני האפאצ'י מסקלרו הועברו לשמורה עד סוף 1862, אבל הנאוואחו לא יושבו מחדש במספרים גדולים עד תחילת 1864. הנאוואחו מכנים את המסע הרגלי מהטריטוריה שלהם לבוסקה רדונדו בשם "הצעדה הארוכה". יותר מ-300 נאוואחו מתו במהלך המסע.[2] המסע היה זיכרון עגום לנאוואחו רבים.

חיילים אמריקנים בפורט סמנר

באפריל 1865 היו כלואים בשמורת בוסקה רדונדו כ-8,500 נאוואחו ו-500 מסקלרו. הצבא האמריקני תכנן שיתגוררו בשמורה לא יותר מ-5,000 תושבים, ולכן המחסור במזון היה בעיה כבר מהתחלה. כיוון שהנאוואחו והמסקלרו היו אויבים ותיקים, הקרבה הכפויה הובילה לעיתים קרובות לעימותים. המצב הסניטרי הלך והחמיר. לא הייתה גישה למים נקיים ולא היו מספיק עצים להסקה לבשל. המים מנהר פקוס הסמוך גרמו למחלות מעיים, והמחלות התפשטו במחנה. המזון היה בצמצום בשל הכישלון ביבולים, הוויכוחים בין הצבא לפקידי הלשכה לענייני אינדיאנים ומעשי פשע. ב-1865 המסקלרו, או לפחות אלו שהיו חזקים מספיק, הצליחו להימלט. הנאוואחו הורשו לעזוב רק במאי 1868, כאשר צבא ארצות הברית הודה שפורט סמנר ושמורת האינדיאנים בוסקה רדונדו הם כישלון.

נחתם הסכם עם הנאוואחו והם הורשו לשוב למולדתם ל"שמורה חדשה". אליהם הצטרפו אלפי נאוואחו שהסתתרו בעומק אריזונה. החוויה חישלה את הנאוואחו ובשנים שאחר-כך הם הרחיבו את גבולות "השמורה החדשה" לשטח של 65,000 קילומטרים רבועים.

פורט סמנר ננטשה ב-1869 ונקנתה על ידי לוסיאן מקסוול (Lucien Maxwell), חוואי בעל עדרי בקר גדולים. מקסוול בנה מחדש את אחד ממבני המגורים של הקצינים לבית מגורים בן 20 חדרים. ב-14 ביולי 1881 ירה השריף פט גארט בבילי הנער והרג אותו בבית זה, שקרוי כיום בית מקסוול.

האתר ההיסטורי פורט סמנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1968, מאה שנים אחרי חתימת ההסכם שהרשה לנאוואחו לשוב לביתם המקורי באזור ארבע הפינות הוכרז פורט סמנר מונומנט לאומי של ניו מקסיקו.

האתר מנוהל על ידי חטיבת האתרים ההיסטוריים של מחלקת ענייני התרבות של ניו מקסיקו. ב-4 ביוני 2005 נפתח באתר מוזיאון חדש "יד זיכרון לבוסקה רדונדו" (Bosque Redondo Memorial) שתוכנן על ידי האדריכל דייוויד סלואן (David N. Sloan), בן אומת הנאוואחו.

המוזיאון והאתר ההיסטורי פורט סמנר שוכנים כ-10.5 קילומטרים דרומית-מזרחית מהעיירה פורט סמנר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Thompson, Gerald (1976). The Army and the Navajo: The Bosque Redondo Reservation Experiment 1863-1868. Tucson, Arizona: The University of Arizona Press. ISBN 0-8165-0495-4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורט סמנר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Fort Sumner Historic Site/Bosque Redondo Memorial", New Mexico Historic Sites website
  2. ^ Brown, Dee. Bury My Heart at Wounded Knee: An Indian History of the American West. Thirtieth Anniversary Edition. Henry Holt and Company, 2000. pp. 28-29.