פועל עומד

פועל עומד (בלועזית: פועל אינטרנזיטיבי) הוא פועל שאינו מצריך מושא (בניגוד לפועל יוצא).^[1] את ההגדרה והמינוח בעברית נתן דונש בן לברט, כנראה מתוך מינוחי דקדוק השפה הערבית. כך למשל המשפט "אני הולך" הוא משפט שלם ותקין דקדוקית, ולכן הפועל "הולך" הוא עומד; לעומת זאת, "אני רוצה" אינו משפט תקין, שכן "רוצה" מצריך מושא, למשל "אני רוצה את הספר". לכן הפועל "רוצה" הוא פועל יוצא.

מי שעמד על ההבדל בין פועל עומד ופועל יוצא הוא דונש בן לברט.

פעלים אנאקוזטיביים ופעלים אנארגטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פועל אנאקוזטיבי

אחת החלוקות של פעלים עומדים היא לפעלים אנאקוזטיביים ולפעלים אנארגטיביים.^[2] בחלק מהשפות, פעלים אלו מסומנים על ידי מוספיות, ומתנהגות מעט שונה זו מזו. אך הבחנה זו לא מקובלת בעברית:

פועל אנארגטיבי - שאין לו את מה להפעיל, כי הנושא הוא גם הסוכן וגם המופעל, מבצע הפעולה המופיעה במשפט או יוזם הפעולה. לדוגמה: "רץ", "דיבר".^[2]
פועל אנאקוזטיבי - שאין לו את מי "להאשים" כלומר חסר מושא ישיר, הנושא הוא אמנם המופעל אך אין מדובר בפעולה שהוא יזם או אחראי לו. כאשר הנושא אינו הסוכן, האחראי לביצוע הפעולה במשפט. לדוגמה, הפועַל "מת", שאינו מת את מישהו, או הפועַל "נפל" שאינו נופל את משהו, אך גם לא בהכרח מפיל או ממית את עצמו.^[2]

בכל מקרה, לשני סוגי הפועל העומד אין מושא ישיר, ואין הכרח להוסיף מושאים עקיפים, או משלימים כלשהם.

דוגמאות:

אני רץ. - פועל עומד מפעיל (ומופעל) עצמו - אנארגטיבי.
הוא נפל. - פועל עומד חסר מפעיל, מופעל עצמו - אנאקוזטיבי

לעומת פועל יוצא:

אני נותן את זה להם משם. - פועל יוצא עם מושא ישיר (זה) ושני מושאים עקיפים.
אני נותן בכוח את זה הקטן להם החכמים משם הרחוק. - כנ"ל עם משלימי תיאור של כל אחד מחלקי המשפט: תואר הפועל (בכוח) לנשוא, ותואר השם למושאים העקיפים (הקטן, החכמים, הרחוק).