פה אחד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוצאות הבחירות לפרלמנט בגרמניה הנאצית (1933) בהן לכאורה הכרעת הרוב התקבלה פה אחד לטובת המפלגה הנאצית ו"אורחים"

החלטה המתקבלת פה אחדאנגלית: Unanimity) היא החלטה המתקבלת בהסכמה כללית של כל העוסקים בקבלת החלטה זו, ואין איש המתנגד לה. הסכמה פה אחד היא הסכמה רחבה יותר מזו המתקבלת בקונצנזוס, שבה רוב ניכר תומך בהחלטה, אך לא בהכרח הכל תומכים בה.

החלטות שנדרש לקבל פה-אחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיתים נדרשת החלטה פה אחד, ולא די בהכרעת רוב:

במשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית משפט צבאי בישראל נדרשת הסכמה פה אחד של שלושה שופטים על הטלת עונש מוות (בעבירות שבהן ניתן להטיל עונש זה). בכל הקשר אחר, להכרעה במשפט די ברוב קולות, כאמור בסעיף 80(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984: "בית משפט הדן במותב ונחלקו דעות השופטים, תכריע דעת הרוב".

יש הקוראים שלא להרשיע נאשם במשפט פלילי, אלא אם יש לכך הסכמה פה אחד, משום שהמחלוקת בין השופטים מוכיחה שקיים ספק סביר באשר לאשמתו, בניגוד לאמור בסעיף 34כב לחוק העונשין: "לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר"[1].

בשיח התלמודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים מסוימים, קונצנזוס רחב יתר על המידה, המתבטא בהסכמה פה אחד, אינו מתקבל בעין יפה:

  • בספר מלכים א פרק כ"ב מסופר על אחאב מלך ישראל שניסה לשכנע את יהושפט, מלך יהודה, לצאת איתו למלחמה על רמות גלעד, וכחיזוק הביא 400 נביאים, שנבואתם, פה אחד: ”עֲלֵה, וְיִתֵּן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ” יהושפט לא הסתפק בכך, ושאל: ”הַאֵין פֹּה נָבִיא לה', עוֹד; וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ?” מעירה על כך הגמרא שהמניע של יהושפט הוא הכלל: ”אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד” (מסכת סנהדרין, פט, א). כלומר, עצם העובדה שקיימת אחידות דעות כה גורפת מעידה על קיום תיאום גרסאות.
  • במקרה שבו סנהדרין קטנה, בת 23 דיינים, העוסקת בדיני נפשות, מצאה פה אחד את העומד לדין לפניה אשם, פוטרים אותו מעונש, כדברי רב כהנא: ”סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו. מאי טעמא? כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא, והני תו לא חזו ליה” (מסכת סנהדרין, יז, א). בעברית: מה הטעם? כיוון שלמדנו שיש להמתין לילה אחד עד לפסק הדין, כדי לחפש צד זכות לנאשם, אך אלה, שכולם בדעה אחת, כבר לא יראו לו צד זכות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יובל יועז, לבטל את דעת המיעוט, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2007