פדריקה מוגריני

פדריקה מוגריני
Federica Mogherini
לידה	16 ביוני 1973 (בת 50); רומא, איטליה
שם לידה	Federica Maria Mogherini
מדינה	איטליה
השכלה	Sciences Po Aix-en-Provence
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית, Democratic Party of the Left, הדמוקרטים של השמאל, פדרציית הנוער הקומוניסטי האיטלקי
	www.federicamogherini.net
	1 בדצמבר 2014 – 2019; (כ־4 שנים)
	→ קתרין אשטון ז'וזפ בורל ←
	3 במאי 2013 – 30 באוקטובר 2014; (שנה ו־25 שבועות)
	22 באפריל 2008 – 14 במרץ 2013; (4 שנים ו־46 שבועות)
	29 בספטמבר 2008 – 25 בנובמבר 2011; (3 שנים ו־8 שבועות)
	25 בנובמבר 2011 – 27 ביוני 2013; (שנה ו־30 שבועות)
	22 בפברואר 2014 – 31 באוקטובר 2014; (36 שבועות)
	→ אמה בונינו פאולו ג'נטילוני ←
פרסים והוקרה
	מסדר סן מרינו (13 במאי 2014); עיטור הכבוד של מולדובה (2019); Order of Friendship of Kyrgyzstan (9 בנובמבר 2017); פרס הקיסר אוטו (2017); מסדר ההצטיינות הסלובני; מסדר דוסטיק, דרגה 1; מסדר העצמאות ;
חתימה

פדריקה מוגֶריני (באיטלקית: Federica Mogherini; נולדה ב-16 ביוני 1973) היא פוליטיקאית איטלקייה שכיהנה כנציגה העליונה לענייני חוץ וביטחון של האיחוד האירופי. בשנת 2014 הייתה שרת החוץ של איטליה. היא חברה במפלגה הדמוקרטית האיטלקית ובמפלגת הסוציאליסטים האירופאים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייה וקריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדריקה מוגריני נולדה ברומא לפלביו מוגריני (אנ'), מעצב תפאורות עבור במאי קולנוע ידועים. היא סיימה בהצטיינות לימודים לתואר ראשון במדע המדינה בספיאנצה - אוניברסיטת רומא, בהתמחות בפילוסופיה פוליטית. עבודת המחקר שלה עסקה בקשר בין דת לפוליטיקה באסלאם.

החל מ-1988 הייתה חברה בפדרציית הנוער הקומוניסטי האיטלקי (אנ'). ב-1996 הצטרפה ל"שמאל הצעיר" לאחר התפרקות המפלגה הקומוניסטית האיטלקית והפיכתה למפלגה הדמוקרטית של השמאל (אנ') - מפלגה סוציאל-דמוקרטית. בשנת 2001 היא הפכה לחברה במועצה הלאומית של מפלגת הדמוקרטים של השמאל (אנ')‏ (DS), ומאוחר יותר כיהנה במועצת המנהלים הלאומית ובוועדה הפוליטית שלה. ב-2003 החלה לעבוד באגף החוץ של המפלגה. לאחר הקמתה של המפלגה הדמוקרטית האיטלקית (PD) ב-4 בנובמבר 2007, מונתה מוגריני לחברה בצוותו של היושב-ראש המייסד של המפלגה, ולטר ולטרוני (אנ').

ב-2008 נבחרה לראשונה לבית הנבחרים של איטליה מטעם מפלגה זו, כנציגת מחוז ונטו. בכהונתה בבית המחוקקים ה-16, היא הפכה למזכירת ועדת ההגנה שלו, לחברה במשלחת הפרלמנטרית האיטלקית למועצת אירופה, ולחברה במשלחת הפרלמנטרית של איטליה לאיחוד המערב-אירופי. ב-24 בפברואר 2009 היא מונתה לצוותו של היושב-ראש הנכנס של המפלגה הדמוקרטית, דאריו פרנצ'סקיני (אנ'), כאחראית על שוויון הזדמנויות. לאחר מכן היא בלטה כחברה בסיעתו של פרנצ'סקיני ("Area Democratica"). היא כיהנה גם כסגנית נשיא קרן איטליה-ארצות הברית (אנ').

בפברואר 2013 חזרה מוגריני לפרלמנט כנציגת מחוז אמיליה-רומאניה. במהלך כהונתה בבית המחוקקים ה-17, היא שוב שירתה בוועדת ההגנה, בוועדה לענייני חוץ, ובמשלחת הנציגים האיטלקית לאספה הפרלמנטרית של נאט"ו (אנ'). החל מאפריל 2013 הייתה נשיאת בית הנבחרים. ב-1 באוגוסט 2013 נבחרה לראשות המשלחת האיטלקית לאספה הפרלמנטרית של נאט"ו.

ב-9 בדצמבר 2013 מינה אותה לצוותו היושב-ראש החדש של מפלגתה, מתאו רנצי, כאחראית על היחסים עם אירופה. ב-22 בפברואר 2014 מונתה לשרה ליחסי חוץ ושיתוף פעולה בינלאומי בממשלת המרכז-שמאל של רנצי, ובכך הפכה לאישה השלישית שכיהנה בתפקיד זה. היא כיהנה בתפקיד עד 31 באוקטובר 2014.

הנציגה העליונה של האיחוד האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2014, בשל מספרם הגדול של חברי הפרלמנט האירופי האיטלקים שהיו שייכים לקבוצת הברית הפרוגרסיבית של סוציאליסטים ודמוקרטים לאחר הבחירות לפרלמנט האירופי 2014, שקלה המועצה האירופית את מועמדותה של מוגריני לתפקיד הנציגה העליונה של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון בנציבות האירופית החדשה בנשיאותו של ז'אן-קלוד יונקר. אולם ב-13 ביולי דווח בעיתונות שלהצעת מועמדותה הייתה התנגדות מצד המדינות הבלטיות ומספר מדינות במרכז אירופה, בכללן לטביה, אסטוניה, ליטא ופולין, שבהן עמדתה כלפי רוסיה בנוגע למשבר באוקראינה נחשבה רכה.^[1] למרות זאת, ב-2 באוגוסט ראש ממשלת איטליה, מתאו רנצי הציע את מועמדותה באופן רשמי במכתב לנשיא הנבחר של הנציבות האירופית, יונקר, כמועמדת הרשמית של איטליה לחברת נציבות האיחוד האירופי (אנ').

ב-30 באוגוסט נפגשו ראשי הממשלות הסוציאליסטים של אירופה, ומוגריני קיבלה את תמיכת מפלגת הסוציאליסטים האירופאים במועצה האירופית. באותו יום הודיע נשיא המועצה הרמן ואן רומפיי שהמועצה החליטה למנות את השרה האיטלקייה כנציגה העליונה החדשה שלה, החל מ-1 בנובמבר 2014. קבוצת חברי הנציבות העוסקים ביחסי חוץ - הגדלת האיחוד, מסחר, פיתוח, סיוע חירום וסיוע הומניטרי, הגירה, אנרגיה ותחבורה - התכנסה מדי חודש בראשות מוגריני.

במסיבת העיתונאים הראשונה שלה הצהירה מוגריני שמאמציה יוקדשו לקיום שיחות בין רוסיה לאוקראינה, כדי לפתור את המשבר בין שתי המדינות.

מוגריני ביקרה בישראל בשנת 2014, במהלך מבצע צוק איתן, ואף סיירה באשדוד^[2]. היא הביעה דאגה לנוכח הפגיעה בתושבים פלסטינים בעזה, אך לא דרשה מישראל לעצור את המבצע באופן מיידי. בינואר 2015 הצהירה כי החלטת ממשלת ישראל להקפיא את כספי המיסים הפלסטיניים, בעקבות בקשתם להתקבל למוסדות בינלאומיים, היא הפרה ישראלית של הסכמי אוסלו.^[3]

מוגריני ייצגה את האיחוד האירופי במשא ומתן לקראת קבלת הסכמות לוזאן על תוכנית הגרעין האיראנית בשנת 2015. באותה שנה זכתה לשבחים על תפקידה במשא ומתן על הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית והיא זו שהכריזה עליו לעולם, יחד עם שר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף.

בצהרי 22 במרץ 2016, במהלך מסיבת עיתונאים בירדן עם שר החוץ הירדני, מיד לאחר שהגיבה על הפיגועים בבריסל שהתרחשו באותו בוקר, פרצה מוגריני בבכי והפסיקה את מסיבת העיתונאים.^[4]

ב-30 בנובמבר 2019 סיימה את תפקידה.

מוגריני נשואה למתאו רבזאני, והיא אם לשתי בנות.