פאסטיס
 | |
| סוג |
ליקר  |
|---|---|
| אחוז אלכוהול |
40 |
| מוצא |
צרפת |
| צבע |
צהוב |
| טעם | אניס |
  | |
פאסטיס (בצרפתית: Pastis) הוא ליקר ואפריטיף צרפתי מקובל השייך למשפחת משקאות אניס, אשר בדרך כלל מכיל 40-45% אלכוהול בנפח (קיימים גם סוגים נטולי אלכוהול). מקור השם בשפה אוקסיטנית, דיאלקט דרום צרפתי, בה משמעותו "עוגה" או "תערובת", ולחלופין גם "צרה", "אי נעימות" או "מצב מבלבל".
הפאסטיס שייך למשפחת משקאות האניס (כמנון), בהם מצויים גם האוזו (יוון), הראקי (טורקיה), הערק, הסמבוקה (איטליה) וכיוצא בזה.
המרכיבים המקובלים של פאסטיס הם – אלכוהול, אניס ירוק (green anise) או "אניס הכוכב" (צמח שמקורו בסין בעל טעם אניס מודגש), פלפל שחור ולבן, הל, מרווה, אגוז מוסקט, ציפורן, קינמון, שוש קרח וסוכר.
צבעו של המשקה צהוב בשל הוספת צבענים (בדרך כלל קרמל). יצרנים מסוימים (כגון Janot) מייצרים פאסטיס כחול.
הפאסטיס פופולרי מאוד בצרפת וצריכתו עומדת היום על 650 מיליון ליטר לשנה, שהם כ-10 ליטרים לאדם. על אף שהוא נצרך בכל רחבי צרפת, פאסטיס בדרך כלל מקושר עם דרום צרפת, ובפרט עם העיר מרסיי וסגנון החיים הפרובנסאלי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשיתו של הפאסטיס בשנת 1915, כאשר משקה האבסינת נאסר לייצור ולמכירה בצרפת. יצרני האבסינת העיקריים במדינה יצרו גרסה של המשקה וזאת ללא שימוש במרכיב הלענה (wormwood) האסור. הם העבירו את הדגש לטעם האניס על ידי הגדלת השימוש בצמח "אניס-הכוכב", הוסיפו סוכר והפחיתו את אחוזי האלכוהול. המשקה נותר פופולרי עד היום בצרפת, אולם השתנה רבות מאז ייצורו לראשונה.
רק ב-1932 נקבע לראשונה למשקה השם 'פאסטיס', וב-1945 פול ריקאר, יזם צרפתי, שיפר את המתכון המקובל על ידי הוספת אניס ירוק ושוש קרח וקבע לו את הסלוגן "ריקאר, פאסטיס אמיתי ממרסיי" . זו הייתה הפעם הראשונה שהשם פאסטיס הופיע על תווית משקה אפריטיף אניסי. המשקה התפשט בצרפת ובשאר העולם והפך לאחד מהאפריטיפים המובילים בצרפת.
ב-1975 התאחדה חברתו של ריקאר עם מתחרתו הגדולה בייצור פאסטיס - חברת פרנו (Pernod), והחברה החדשה – קבוצת פרנו ריקאר – שולטת כיום בשוק העולמי של פאסטיס עם מותגים המפורסמים Ricard ו-Pastis 51. המשקה Pernod של פרנו ריקאר הוא אמנם משקה אניס אך איננו פאסטיס.
מותגים נוספים הם Duval ו-Casanis ממרסיי (שניהם מיוצרים באותה מזקקה), Berger blanc (פאסטיס לבן) ומוצרי הבוטיק היוקרתיים Eyguebelle ו-Henri Bardouin. יצרנית מוכרת מחוץ לצרפת היא מזקקת Charbay מקליפורניה, המייצרת פאסטיס לבן.
משנות ה-90 החלו מותגים "חסכוניים" לנגוס בשוק הפאסטיס, והיום כ-40% מהצריכה היא של מותגים זולים כגון Cigalis – מותג של רשת הסופרמרקטים Cora hypermarkets והמותג של רשת לידר-פרייס.
דרכי הגשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאסטיס בדרך כלל מוגש כשהוא מדולל במים ביחס של 1 מנה פאסטיס ל-5 מנות מים, אולם ניתן לשנות יחס זה על פי הטעם. עם מזיגת המים, הירידה בריכוז האלכוהול גורמת לכמה מהמרכיבים להפוך בלתי-מסיסים, ולפיכך משתנה גוון הליקר מצהוב-שקוף לצהוב חלבי עדין – תופעה המתרחשת גם בעת קירור פאסטיס טהור במקרר.
יש לשתות את המשקה כשהוא קר, עם קרח, והוא נחשב כמשקה מרענן לימים חמים. רצוי להוסיף את קוביות הקרח לאחר מזיגת המים, וזאת על מנת להימנע מהתגבשות האתנול בפאסטיס. עם זאת, יש רבים המעדיפים את הפאסטיס ללא קרח (ויש הטוענים כי מביני הדבר ימנעו מהוספת קרח) ולפיכך יש להקפיד על קירור המים והמשקה היטב בטרם ההגשה. את המשקה שותים לאט ובניחותא.
קוקטיילים בהם משתמשים בפאסטיס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "התוכי" (Le perroquet) – עם סירופ מנטה
- "העגבנייה" (La Tomate) – עם סירופ גרנדין
- "המורי" (La Mauresque) - עם סירופ שקדים (Orgeat)
- "מלפפון חמוץ" Le Cornichon – עם סירופ בננה ירוק
- פאסטיס אמריקאי – עם מיץ חמוציות
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
