פאות

ערך זה עוסק בפאות היורדות בצדי הראש. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פאה.

פאות (וביחיד פאה) הן קווצות שיער בצדי הראש, סמוך לאוזניים, האסורות בגילוח על פי התורה. האיסור נלמד מהפסוק: ”לא תקפו פאת ראשכם” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ז). נשים פטורות מאיסור זה.

יהודים בעדות רבות נהגו להאריך חלק זה של השיער, ולסרקו בצורות שונות. ישנם כאלה המאריכים את פאותיהם לאורך מסוים ומעבר אליו גוזרים אותם. אחרים נוהגים שלא לגזור את פאותיהם לעולם.

מקום הפאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום ה"פאה" הוא המשולש הנוצר כאשר מותחים קו לאורך הראש מקו המצח ועד האוזן. יש פוסקים הסבורים כי הקו התחתון שלו הוא בנקודת סיום האוזן. פוסקים אחרים סבורים כי די בהשארת שיער עד העצם שבאמצע אורכה של האוזן.

מנהגי סירוק וסלסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שאין חובה הלכתית לגדל פאות ארוכות, ועצם האיסור הוא גילוחן למשעי^[1], צורת סידור הפאות המוכרת ביותר היא זו המגדלת פאות ומסלסלת אותן. זו גם דמותו של היהודי כפי שהשתקף בקריקטורות הקלאסיות שהיו מציגות את היהודי באור שלילי. שיער נוטה להסתלסל באופן טבעי, עקב תכונותיו של הקרטין ממנו מורכב השיער. עם זאת, צורת סלסול זו נהוגה אצל מרבית העדות.

חצרות חסידיות יוצאי פולין כדוגמת חסידי גור נוהגים להסתיר את הפאות מתחת לכיסוי הראש, וזאת בעקבות מנהגם בעת מגוריהם בפולין בגלל פחדם מן הגויים. למרות זאת בירושלים, עיר מגוריהם של אדמור"י גור מאז האדמו"ר הרב אברהם מרדכי אלתר, אין חסידי גור נוהגים להסתיר את הפאות מתחת לכיפה^{[דרושה הבהרה]}.

חסידים רבים נוהגים לסלסל את הפאות סביב עצמן על להקטנתן והנחתן על גבי האוזן. מנהג מקורי מקובל בקרב חסידי סקווירא לסלסל את הפאות סביב עצמן ולהדקן בחוט דק בעל גון הפאות ולהותירן כשהן קטנטנות בלחיים צמוד לאוזניים. רבים מחסידי בעלז וכן חסידים אחרים נוהגים לסלסל את פאותיהם סביב האוזן, מה שמשווה להן צורה של קרני אייל עגולות, ועל כן הן מכונות בסלנג "קרניים".

חסידי חב"ד, לעומת זאת, מותירים מעט שער בפאותיהם, כך שלא נותר להם מה לסרק ולסלסל.

בקרב מרבית המחנה הליטאי מקובל לסרק את הפאות מאחורי האוזניים.

ידועים במיוחד יהודי תימן בפאותיהם הארוכות המכונות "סימנים", וזאת בשל היות הפאות סימן שהבדיל בינם לבין אלו שאינם יהודים. בקרב הציבור הדתי לאומי מנהג הפאות הארוכות נפוץ, אך אין לו כללים מקובלים כמו הציבורים האחרים, אך יש מקומות שבהם המנהג נפוץ יותר כגון בני ישיבות מסוימות או נוער הגבעות, שם נפוץ המנהג לגדל פאות גדולות בכל צד הראש בלי לסדרן כלל, המכונות "גוזמבות". יש שמגדלים פאות ארוכות ומסודרות, ולפעמים גם הם מכונות כך.

לפי הקבלה לא ראוי ששער הפאות ייכנס לאוזן בזמן תפילת שמונה עשרה^[^{דרוש מקור]}, לכן יש הנוהגים להוריד את פאותיהם מאוזניהם בעת תפילה זו, זאת מכיוון שהאוזן מחולקת לאוזן עליונה ותחתונה, וכשאומרים שמע ישראל שצריך לשמוע, ולפי הקבלה יש מחסום לאוזן העליונה בגלל הפאות ולכן נהגו להוריד^{[דרושה הבהרה]}.