עריים
 עריים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים קדומים |
| סדרה: | עראים |
| משפחה: | עריים |
| שם מדעי | |
 Lauraceaeז'יסייה, 1789 | |
עַרִיִים (שם מדעי: Lauraceae) היא משפחה בסדרת העראים, הנקראת בעקבות שם הסוג ער. זהו גם הסוג היחיד במשפחה שמיוצג בצמחיית הבר של ארץ ישראל על ידי מין אחד, ער אציל המכונה 'דפנה'.
מקור השם 'ער' נגזר מהכינוי 'ערירי, בודד' שכן השם הלטיני של הסוג ער, Laurus, מגיע מהשם לאורה שפירושה מקום התבודדות לנזירים.
המשפחה כוללת כ-45-55 סוגים, ו-2500-2000 מינים, לפי הערכות שונות. מיניה נפוצים באזורים טרופיים וסובטרופיים, בעיקר. דרום-מזרח יבשת אסיה ויערות הגשם של ברזיל מהווים מוקדי התמיינות עיקריים של משפחה זו.
מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בני משפחה זו הם עצים או שיחים. כיאה למשפחה טרופית, מרבית המינים ירוקי-עד בעוד מינים שתפוצתם באזורים ממוזגים יותר נשירים.
ארומטיות מאפיינת את עליהם וחלקיהם המעוצים של מיני משפחה זו. לתכונה זו חשיבות בערכם הכלכלי של חלק ממיני המשפחה. העלים מסודרים באופן מסורג על הגבעול, כאשר העלים לרוב פשוטים ונוקשים במקצת ('גלדניים').
התפרחות מתפתחות בדדך-כלל מחיק העלים. הפרחים אינם בולטים, כשצבעי עלי הכותרת הנפוצים של הם ירוק, צהוב ולבן. מספר האבקנים משתנה, וקיים מעבר בין אבקנים פוריים לבין סטמינודים (קשקשים דמויי-אבקן). זהו אחד מסימני הפרימיטיביות של המשפחה, כלומר, שהיא ממוקמת נמוך בסולם הפילוגנטי.
שחלת הפרח היא עילית, ואיברי הרבייה הנקביים בודדים: מגורה אחת, ביצית אחת, עלי אחד. הפרי של בני משפחה זו הוא מטיפוס ענבה או בית-גלעין.
חשיבות עבור האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
למספר מינים ממשפחה זו חשיבות כלכלית עבור האדם, כאשר מינים ממשפחה זו משמשים באופן מגוון למדי את צורכי המין האנושי.
השימוש רחב-ההיקף ביותר, בייחוד בישראל, הוא בפרי הנאכל של האבוקדו (Persea americana), וכן מין זה משמש כעץ נוי בגנים.
תבלין הקינמון מקובל כתוספת למאכלים מתוקים. הקינמון מופק מקליפת העץ; זהו אחד משני הגידולים החקלאיים היחידים שלקליפתם ערך מסחרי- השני הוא אלון השעם.
עליו היבשים של הער האציל משמשים לתיבול.
טעמה של בירת שורשים הופק במקור מצמח ממשפחת העריים.
מספר בלתי-מבוטל של מינים נוספים משמש את האדם לבושם, רוקחות, רפואה עממית, הפקת שמני מאכל, שמנים אתריים ועוד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נעמי פינברון-דותן ואבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל, ירושלים: הוצאת כנה, 1991, עמ' 188 (הספר בקטלוג ULI)
- אביבה רבינוביץ-וין, החי והצומח של ארץ ישראל, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, כרך 10, עמ' 70-71.
