עקביא בן מהללאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עקביא בן מהללאל
לידה הגליל
מקום פעילות ארץ ישראל
תקופת הפעילות דור חמישי לזוגות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עקביא בן מהללאל היה תנא שחי בימי הלל הזקן, בסוף תקופת הזוגות. מעטים המקומות בהם מובאים דבריו בש"ס, אך אמרה מפורסמת שלו מופיעה בפרקי אבות ומוכרת מאוד בהיותה חלק מסדרי ההלוויה היהודית בארץ ישראל.

במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת עקביא בן מהללאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – משנת עקביא בן מהללאל

במשנת פרקי אבות מופיעה אמרה זו:

הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון

משנה זו של עקביא בן מהללאל ידועה גם בשל היותה חלק מסדר הלוויה היהודית במסורת הספרדית והאשכנזית.

מחלוקות וסירובו להתמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקביא בן מהללאל הביע ארבע עמדות בנושאים שונים עליהן התעוררה מחלוקת בינו לבין החכמים בני דורו, והן:

  1. הוא היה מטמא שער הפקודה וחכמים מטהרין. (מסכת נגעים).
  2. דם הירוק - עקביא מטמא, שסבר שהוא דם נידה ועיקרו אדום, אלא שלקה במראהו, וחכמים מטהרין. (מסכת נידה).
  3. שער (צמר) בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו, היה עקביא מתיר הצמר לכהן בהנאה וחכמים אוסרים. (מסכת בכורות).
  4. הוא היה אומר, אין משקין מי סוטה לא את הגיורת ולא את שפחה המשוחררת, וחכמים אומרים משקין. (מסכת סוטה).

המשנה, מסכת עדיות, פרק ה', משנה ו' מספרת כי החכמים הציעו לעקביא בן מהללאל להתמנות לאב בית הדין, בתנאי שייכנע לדעת הרוב במחלוקות הנ"ל: ”אמרו לו: עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר, ונעשך אב בית דין לישראל”. עקביא סירב בתוקף להצעה וענה:

מוטב לי להקרא שוטה כל ימי, ולא לעשות שעה אחת רשע לפני המקום. שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו.

הרב טוביה יהודה טביומי טען שעקביא בן מהללאל היה מוכן לחזור בו כפי שהורה לבנו לעשות, אך סירב כי חשש שהעם ירנן אחריו שהוא ויתר על האמת בשביל התפקיד[1].

נידויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המחלוקת הרביעית, מסופר במשנה כי החכמים אמרו לו: "מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהייתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון". וממעשה זה ראיה שמשקין. "אמר להם: דוגמה השקוה. ונידוהו, ומת בנידויו, וסקלו בית-דין את ארונו".[2]

לפי פירוש אחד, עקביא זלזל בשמעיה ואבטליון, שהיו גרים או בני גרים, והאשים אותם שהשקו את השפחה המשוחררת בניגוד לדין, כדי להראות שהגרים שווים לכלל הציבור, ולכן נידו אותו. לפי פירוש אחר, הוא נודה משום שלא הסכים לדעת הרוב.

במשנה מובאת דעת "רבי יהודה" הטוען כי מעולם לא נידו את עקביא בן מהללאל וטען כי ”אין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל”. בספרי מובאת דעה זאת בשם רבי יהודה בן בתירא[3] וזכריה פרנקל טוען שיותר מסתבר שמדובר ברבי יהודה בן בתירא מאשר סתם רבי יהודה של המשנה שהוא רבי יהודה בר אילעי[4].

טוביה יהודה טביומי מסביר את אמרתו של רבי יהודה[1]: "בדורו של עקביא בן מהללאל שנחשב גדול בתורה ויראה שאין דוגמתו, אין ספק שבכל הדיונים להלכה ולמעשה, היה הוא רוח החיים ועמוד התווך, שכולם התחשבו עם דעתו — "ורבים מרבנן היו צריכים לו". ו"כשרבים צריכים לו", הרי אפילו אם פגע בכבודם של שמעיה ואבטליון והיו צריכים לנדותו, כהדין דמנדין לכבוד הרב — בכל זה היה אסור לנדותו והם דברי ר' יהודה במשנה: "חס ושלום שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת כפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא" וכשעקביא היה הראש והראשון בחכמי ישראל ואין העזרה נועלת על אדם כמותו בערב פסח — הרי בבל לימוד בחבורה שלמדו ודנו חכמי ישראל בהקבצם יחד בחג הפסח, היה עקביא ראש המורים, ארי שבחבורה ואסור היה מן הדין לנדותו."

הדרכתו לבנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה מספרת כי ביום מותו ציווה על בנו שיודה בפני החכמים בצדקתם. כששאל אותו בנו מדוע הוא עצמו לא הודה בפניהם, ענה לו האב: ”אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין, אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן, אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין, מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין.”

לאחר מכן ביקש בנו ממנו שיצווה את חבריו לקרבו. האב סירב, ושאלו בנו האם מצא בו איזה פגם, ועל כך השיב: ”לאו, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך.”

זמנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקביא בן מהללאל מזוהה כבן דורו של הלל, בגלל שבסיפור אודותיו מוזכרים כבר שמעיה ואבטליון ומנגד, הדרישה ממנו לחזור בו כדי למנוע מחלוקות מתאימה לתקופה קדומה כשעוד לא היו מחלוקות רבות. בנוסף, העדר התואר "רבי" מעיד שהיה מתקופה קדומה. זכריה פרנקל משער שההצעה להתמנות לאב בית דין הייתה אחרי מות שמאי[4]. לעומתו, טוען יצחק אייזיק הלוי שההצעה לכהן כאב בית דין הייתה לפני מינויו של שמאי, ושלאחר ששמאי הזקן נפטר לא מונה עוד אב בית דין לכל ישראל[5].

עם זאת, היו שטענו שעקביא בן מהללאל חי קרוב לחורבן הבית, בדורם של רבי יהושע ורבי אליעזר[6]. יעקב בריל כתב שההצעה לעקביא בן מהללאל הייתה לאחר הדחת רבן גמליאל דיבנה ולפני מינוי רבי אלעזר בן עזריה ושבנו על עקביא בן מהללאל היה איסי בן יהודה[7]. אהרן הימן מעלה את האפשרות שבנו של עקביא בן מהללאל היה רבי חנניא בן עקביא[8].

מסורות על מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי חיים ויטאל, בשם רבו האר"י, זיהה את מקום קבורתו בהר חוקאב. מסורות אחרות זיהו את קברו בכפר מנדי[9][10]. בשנת 1950 פעל דב זילברמן מהוועד לשמירת המקומות הקדושים בגליל העליון לתקן את מערת הקבר בכפר מנדי[11].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 טוביה יהודה טביומי, עקביא בן מהללאל ודורו, שערים, 13 באפריל 1949
  2. ^ הפרשנים מסבירים (על פי הנראה מהמשך המשנה) כי לא הייתה זו סקילה של ממש אלא רק הנחת אבן על הארון כמעשה סמלי.
  3. ^ ספרי על במדבר יב#פסוק י
  4. ^ 1 2 זכריה פרנקל, דרכי המשנה, ליפסיא, תרי"ט, עמ׳ 56, באתר היברובוקס
  5. ^ יצחק אייזיק הלוי, דורות ראשונים, כרך ב', עמ' 603, הערה לא
  6. ^ על המשנה בעדיות, מכתב ט"ז, כרם חמד, גיליון ה', 1841, עמוד 176
  7. ^ יעקב בריל, מבוא המשנה, פרנקפורט דמיין, תרל"ו, עמ׳ 270-271, הערה כד, באתר היברובוקס
  8. ^ הרב אהרן הימן, "עקביא בן מהללאל", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, באתר היברובוקס
  9. ^ מנחם תלמי, אספלט אל מרגלות העצמון, מעריב, 7 באוגוסט 1970
  10. ^ מאיר בניהו, מסעו של ר' חיים אבן עטר לארץ ישראל, הד-המזרח, 18 בספטמבר 1943
  11. ^ י. עשני, גאולת מקומות קדושים, דבר, 27 בינואר 1950