ענת לויט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ענת לויט
ענת לויט, 2011
ענת לויט, 2011
לידה 4 באוקטובר 1958 (בת 65)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים תמר שם אור, דנה שם-אור עריכת הנתון בוויקינתונים
www.anat-levit.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ענת לויט (נולדה ב-4 באוקטובר 1958) היא סופרת, משוררת, עורכת ומבקרת ספרות ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום לימודיה ב"תיכון חדש" התגייסה לצה"ל והחלה לפרסם שירים, סיפורים קצרים וביקורות בכתב העת הספרותי עתון 77. סיימה תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. באותן שנים פרסמה שני ספרי שירה, "דקירות" ו"בית של געגועים". כמו כן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת במוספי הספרות של העיתונות היומית. עד נישואיה עבדה כעורכת לשונית בעיתונים הארץ, דבר וחדשות וכתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון. מתגוררת בתל אביב.

ספר שיריה "עובדת אלילים" נכתב חודשים ספורים לפני גירושיה. מאז ועד היום עוסקת בעריכת ספרים עבור הוצאות לאור. כתבה בשנים הללו את ספרי שיריה "תיקון אב", "עירומה על גב סוס במונגוליה", "תפילת יחידה" ו"היינו בגד אחד". בשנים אלו כתבה גם את ספרי הפרוזה "שפת הלוליין", "ניקול ופייר", "חובה לבוא בלבוש אלגנטי", "יומנה של אישה מודרנית" ו"מה זאת אהבה".

נושאי כתיבתה הם בעיקר יחסים בתוך המשפחה, יצירת זוגיות והשתוקקות מתמדת לאהבה ולקרבה. זכתה בפרס ורטהיים על ספרה "דקירות", בפרס ברנשטיין ב-1987 ובפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ב-1998.

בשנת 1987 נישאה לאדריכל יובל שם אור, אחיהם של יונתן שם אור ומירית שם אור. לזוג נולדו שתי בנות, השחקנית תמר שם אור והסופרת והמתרגמת דנה שם-אור, בטרם התגרשו אחרי 7 שנות נישואים.[1]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דקירות, ספרית פועלים (1983)
  • בית של געגועים, ספרית פועלים (1987)
  • עובדת אלילים, ירון גולן (1994)
  • שפת הלוליין, גוונים (1997)
  • ניקול ופייר, ידיעות אחרונות ספרי חמד (2000)
  • תיקון אב, הקיבוץ המאוחד (2002)[2]
  • חובה לבוא בלבוש אלגנטי, גוונים (2005)
  • עירומה על גב סוס במונגוליה, הקיבוץ המאוחד (2010)
  • יומנה של אישה מודרנית, כנרת : זמורה-ביתן (2011)[3]
  • תפילת יחידה, הקיבוץ המאוחד (2015)
  • היינו בגד אחד, הוצאת הקיבוץ המאוחד (2018)[4]
  • מה זאת אהבה, לוקוס (2021)
  • קינה, עולם חדש (2021)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]