ענת ברון

ענת ברון

לידה	12 באוקטובר 1953 (בת 70) ישראל
מדינה
השכלה	תיכון עירוני ד' אוניברסיטת תל אביב
שופטת בית המשפט העליון 21 בינואר 2015 – 12 באוקטובר 2023 (8 שנים ו־37 שבועות) תחת נשיא בית המשפט העליון נאור וחיות
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יולי 2002 – ינואר 2015 (כ־12 שנים)
שופטת בית משפט השלום בתל אביב פברואר 1991 – יולי 2002 (כ־11 שנים)

ענת בָּרוֹן (נולדה ב־12 באוקטובר 1953) היא משפטנית ישראלית שכיהנה כשופטת בבית המשפט העליון בשנים 2015–2023.

ביוגרפיה

ברון נולדה בשנת 1953 בישראל. בשנת 1971 סיימה את לימודיה בתיכון עירוני ד' ולאחר מכן שירתה בצה"ל במשך שנתיים.

למדה משפטים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב וסיימה את לימודיה לתואר ראשון ב־1977. את התמחותה עשתה בלשכת היועץ המשפטי למערכת הביטחון, ועם סיומה ב־1979 הוסמכה כעורכת דין, ועבדה מאז במקצועה. בפברואר 1991 מונתה כשופטת בבית משפט השלום בתל אביב, וביולי 2002 – כשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. היא התמחתה בעיקר בתיקים אזרחיים. בין התיקים הידועים שעסקה בהם הייתה התביעה האזרחית של ענת קם, שדרשה פיצויים מהעיתון "הארץ".

בספטמבר 2014 נבחרה לשמש כשופטת בבית המשפט העליון, יחד עם מני מזוז. היא נכנסה לתפקידה בינואר 2015. ב-12 באוקטובר 2023, בהגיעה לגיל פרישה, פרשה מכס השיפוט.

ברון היא המנהלת המקצועית, יחד עם השופט יגאל מרזל, של ההשתלמות התלת-יומית במיומנות כתיבת פסקי דין במרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים.

בתפקידה כשופטת

ברון נחשבת לשופטת בעלת גישה ליברלית מובהקת.

משפט אזרחי

בערכאות השלום והמחוזי ברון דנה בעיקר בתיקים אזרחיים מגוונים, והתמחתה בתחום התובענות הייצוגיות מראשית התפתחותו בישראל. גם בבית המשפט העליון היא עסקה רבות בנושא. לדבריה, תרומתה המרכזית היא התוויית מדיניות ראויה בתחום, כזו אשר קידמה הגשת תובענות ייצוגיות שיש בצידן ערך חברתי או ציבורי, ובמקביל מייצרת תמריץ שלילי לניצול לרעה של ההליך הייצוגי".

ברון כתבה פסקי דין עקרוניים בתחומים של דיני לשון הרע ודיני הקניין הרוחני.

בשנת 2013 היא אישרה תובענה ייצוגית נגד קלאב הוטל שהוגשה על ידי בעלי יחידות הנופש שביקשו לסיים את ההתקשרות עם החברה. ב-2010 קיבלה את בקשת קשת לדחות על סף תביעה שהגיש אילן בירן נגד התוכנית עובדה. בירן הגיש תביעה נגד התוכנית ושידורי קשת שלא לפי חוק איסור לשון הרע, אלא לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט (התעשרות שלא כדין). הכתבה ששודרה עסקה בבירן, בעלים במרפאות לטיפול מיני, בין היתר באמצעות סרוגייט. ברון הטילה על בירן והחברה שבבעלותו הוצאות משפט בגובה 15 אלף שקל.

בפסק דין משנת 2016 קבעה חובת זהירות חדשה על בית חולים לדאוג שרופאים העובדים בו, ואינם עובדי בית החולים, יבוטחו בביטוח אחריות מקצועית. לפסיקתה הצטרף השופט ניל הנדל, כנגד דעתו החולקת של השופט נעם סולברג.

בשנת 2022, פסקה שמפרסמים בפייסבוק יכולים להגיש תביעות נגדה בישראל.

ביום סיום כהונתה כשופטת, פורסם פסק דין תקדימי שכתבה ונקבע בו שלא חלה התיישנות על זיהום שגרמו מפעלים לייצור פוספטים של חברת איי.סי.אל לשמורת הטבע עין בוקק ליד ים המלח ולמי התהום באזור. לכן יש לאשר הגשת תובענה ייצוגית של קבוצת תושבי הסביבה נגד המפעלים.

משפט מנהלי

בשנותיה כשופטת היא הגנה בפסיקותיה על חירויות וכן על זכויות של מיעוטים. לדבריה, אחת המשימות החשובות שראתה לנגד עיניה הייתה הגנה על חירויות וזכויות אדם חוקתיות - ובתוך כך גם הגנה על זכויות נשים וקידום שוויון מגדרי.

בדעת מיעוט, הביעה התנגדות למסלול הכולל הפרדה מגדרית של חרדים בלימודי השכלה גבוהה בישראל בחסות המדינה בנימוק שמדובר בצעד שאינו מידתי כי לא היה איזון בין מטרתו (עידוד תעסוקת חרדים) להשלכות ביחס לזכות לשוויון, השיח האקדמי ו'גלי ההדף' של צעד זה (זליגת ההפרדה מהכיתות באקדמיה אל מרחבים אקדמיים נוספים, אל שוק העבודה ואל מרחבים נוספים). לגישתה, "הפרדה מגדרית אינה אלא פרקטיקה של הדרת נשים, וכי מדיניות של 'נפרד אך שווה' היא ככלל מפלה ומשפילה, ומגלמת תפיסה סטריאוטיפית של נשים ככאלה ש'מפריעות' לגברים ללמוד, וכל זאת בחסות המדינה ובמרחב הציבורי".

ברון התנגדה להריסת בתי מחבלים וסברה שיש לשנות את ההלכה המתירה הריסת בתי מחבלים שנקבעה בבג"ץ 8091/14. לדבריה, חוות הדעת של גורמי הביטחון שהונחו לפניה לא שכנעו אותי ביעילות ההרתעתית של צעד זה, ויש לא מעט אנשי מקצוע שאף סבורים שהריסת בתים מלבה תחושות שנאה ואירועי טרור. כל עוד ההלכה בתוקפה, ברון הבדילה בין מקרים בהם בני המשפחה אינם מתגוררים בדירה שהריסתה התבקשה, שאז היא מאשרת את ההריסה לפי סעיף 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום). כן התייחסה ברון, לשאלת ידיעת בני המשפחה על הכוונה לבצע את הפיגוע ולהתייחסותם אליה לאחר הפיגוע. ככל שבני המשפחה לא היו מעורבים במעשה הטרור, לא הייתה בידם ידיעה קונסטרוקטיבית בדבר כוונותיו הרצחניות של המחבל, ולא הביעו תמיכה בפיגוע אחריה, הפגיעה בזכויותיהם לשיטתה אינה מידתית ועל כן היא סוברת שיש למנוע את ההריסה במקרים אלו.

חיים אישיים

ברון נשואה לגבי, יזם בתחום הנדל"ן ויושב ראש הוועד המנהל של הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה תל אביב. מתגוררת בצפון תל אביב. היא אם לשניים. באפריל 2003 שכלה את בנה הבכור, רן, מוזיקאי בן 22, בפיגוע במועדון מייק'ס פלייס בטיילת תל אביב, לשם הגיע לנגן. בעקבות האירוע כתב אחיו הצעיר, עידו (יליד 1983), את השיר "ממתקים" לארקדי דוכין. אחותה הצעירה ממנה ב-4 שנים היא השופטת בדימוס אורלי סלע, שכיהנה כנשיאת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בין השנים 2010–2017.

קישורים חיצוניים

• ענת ברון, באתר הרשות השופטת
• פישוט השפה המשפטית, בעקבות הספר זאת ועו"ד, עורך הדין, גיליון 48, עמ' 34 - 36, דצמבר 2021
• טובה צימוקי, הבן שנהרג, ההתנגדות להרס בתי מחבלים: ריאיון הפרישה של ענת ברון, באתר ynet, 6 באוקטובר 2023
• תני גולדשטיין, החברים של בן השופטת המאוימת, שנרצח בפיגוע, נזכרים בו, באתר זמן ישראל, 10 ביולי 2020