עמק האלבה בדרזדן
 | |||||||
| נהר האלבה בדרזדן וגשר ואלדשלוסשן | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
נוף תרבותי  | ||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 גרמניה | ||||||
| מיקום |
סקסוניה | ||||||
| קואורדינטות | 51°02′59″N 13°48′48″E / 51.0498°N 13.8132°E | ||||||
  | |||||||
  | |||||||
עמק האלבה בדרזדן (גרמנית Dresdner Elbtal) היה אתר מורשת עולמית השוכן בעמק הנהר אלבה בעיר דרזדן, דרומית-מזרחית וצפונית-מערבית לה. אורכו של השטח עומד על 18 ק"מ ורוחבו נע בין חצי ק"מ לשלושה ק"מ. המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2004, ובשנת 2006 הוא נכלל ברשימת האתרים בסיכון בשל הקמת גשר ואלדשלוסשן (Waldschlößchenbrücke) ממזרח למרכזה של דרזדן. בשנת 2009 בוטלה הכרזתו של עמק האלבה כאתר מורשת עולמית.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור העיר דרזדן היה מיושב כבר באמצע האלף ה-2 לפנה"ס, ויישובים הוקמו מעל מפלס ההצפה של נהר האלבה. התושבים עסקו בדיג, בגידול גפנים ובחוואות. מקורה של דרזדן עצמה ביישוב סלאבי על הגדה הצפונית של הנהר, שכונה "דרזדזאני" (Drezdzany), היינו, "תושבי החורש שבמישור". העיר העתיקה שעל הגדה הדרומית נוסדה כיישוב גרמאני, ונזכרה לראשונה במאה ה-13. העיר נבנתה מחדש ובוצרה לאחר שרפה ב-1491, והייתה למקום הראשון בגרמניה שקיבל את הרפורמציה הפרוטסטנטית ב-1539. החל ב-1547 הייתה העיר לבירתם של הנסיכים הבוחרים של סקסוניה, וידעה תקופת פריחה במאה ה-16.
לאחר שרפה נוספת בסוף המאה ה-17 נבנתה העיר העתיקה ("Altstadt") בסגנון הבארוק והרוקוקו, "העיר החדשה" (Neustadt) נבנתה מחדש ו"פרידריכשטאט" (Friedrichstadt) נוסדה צפונית-מערבית לעיר העתיקה. השם "העיר החדשה" יוחד לבסוף לכל הגדה הצפונית של האלבה, בעוד שהכינוי "העיר הישנה" תיאר את חלקה שמדרום לנהר. במחצית השנייה של המאה ה-18, לאחר מלחמת שבע השנים, נהרסו ביצורי העיר, והחל מסוף המאה עלתה חשיבותו של הנהר כעורק ספנות. על שתי גדותיו נסללו "נתיבי גרירה" לאוניות (Leinpfad), ואלה קיימים עד היום. חיבור העיר במסילת רכבת לברלין וללייפציג במאה ה-19, הביא לפריחה כלכלית בדרזדן ובסביבותיה, והדבר הביא לשיפור נתיב השיט בנהר. למעט האי פילינץ, פונו האיים הקטנים בנהר וגדות החול הרדודות הועמקו. לאורך הנהר נבנו סכרים, ויובליו הישנים נותקו ממנו על מנת לשפר עוד את איכות השייט. עם זאת, יובלים ישנים אלה ממשיכים ומהווים חלק מהמערכת האקולוגית של הנהר גם כיום. השדות החקלאיים הפכו עם הזמן לשדות מרעה ולגנים, והשטח הבנוי התפתח אל הפרוורים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. ערכו של הנוף הוכר באופן רשמי בשנות ה-30 של המאה ה-20 וזכה להגנה בחוק בשנת 1941. מרכזה של דרזדן חרב בהפצצה קשה מן האוויר באמצע חודש פברואר 1945, אך שוקם על ידי הרשויות של גרמניה המזרחית ושל גרמניה המאוחדת לאחריה. לגדות הנהר ולעיר נגרמו נזקים כבדים בשיטפון שפקד את האזור באוגוסט 2002, ושבמהלכו עלה מפלס מי הנהר ב-8.9 מטר. שיטפון נוסף בשנת 2006 הסב נזקים פחות כבדים בשל היערכות הרשויות מבעוד מועד. נזקיהם של שני השיטפונות תוקנו מאז.
האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוחבו של השטח הירוק על שתי גדותיו של הנהר נע בין 50 ל-100 מטר, שטחים אלה נותרו ברובם פנויים ממבנים והוגדרו כשטחי הצפה. שטחים אלה מתרוממים בהדרגה בצורת טרסות והופכים לגבעות, והם נוצלו בעבר לשם נטיעת גפנים. חלק מהם קיים עד היום, אך רובם הפכו במהלך המאה ה-19 לווילות לאוכלוסייה האמידה של הסביבה, לגנים ולפארקים. האי הקטן פילינץ (Pillnitz) במרכזו של הנהר מוגדר כאזור שימור טבעי והוא סגור למבקרים. חלק מהכפרים העתיקים שימרו את אופיים המסורתי כפי שהיה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. המבנים החשובים ביותר מחוץ למרכז העיר הם שלוש הווילות על גבעת לושווייץ (Loschwitz). טירת אלברכטסבורג (Schloss Albrechtsburg) ווילה שטוקהאוזן (Villa Stockhausen) נבנו בסגנון אנגלי אגב אימוץ רעיונות מהרנסאנס האיטלקי, וארמון אקברג (Eckberg) הוקם בסגנון הרומנטי המאוחר.
העמק קיבל את מראהו הנוכחי לאחר המהפכה התעשייתית ושיפור עורק הספנות בנהר. בתקופה זו הוקמו מעל הנהר גשר הפלדה שנודע בשם "הנס הכחול" (Blaues Wunder), גשר לרכבת מונורייל והפוניקולר התלוי "שוובבאן דרזדן" (Schwebebahn Dresden). ספינת קיטור שהוכנסו לשירות החל ב-1879 ורציפי הנוסעים, שנבנו על גדות האלבה בשנת 1900 לערך, נמצאים עדיין בשימוש. באזור אוסטראגהגה (Ostragehege) ממערב לדרזדן, מתעקל הנהר בעיקול חד ומצידו הדרומי נחפרה תעלת הצפה. במקום שכן גן איילים במאה ה-16 ובמאה ה-17, שחלקו הפך למקום אחסון לבעלי חיים ולבית מטבחיים בתחילת המאה ה-20, והיתר היה לפארק. בית המטבחיים מותאם בהווה לשמש כיריד תערוכות.
אולם האתר החשוב ביותר באזור הוא העיר העתיקה של דרזדן, המצטיינת במספר מונומנטים ובהם הצווינגר (Zwinger), הרזידנצשלוס (Residenzschloss), הפראואנקירכה (Frauenkirche), הזמפר-אופרה (Semperoper) והכנסייה הקתולית. ממול העיר העתיקה, על הגדה הצפונית של הנהר, שוכנת "העיר החדשה", ובה הארמון היפני (Japanisches Palais) וגניו. אתרים חשובים נוספים הם ארמון פילינץ ממזרח לעיר, וארמון איביגאו (Übigau) שממזרח לו.
ביטול ההכרזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 ביולי 2006 הכלילה ועדת המורשת העולמית את האתר ברשימת האתרים הנמצאים בסיכון, וזאת בשל תוכניות להקמת גשר ואלדשלוסשן ממזרח למרכזה של דרזדן:
"לתוכניות לבניית גשר מעל נהר האלבה יהיו תוצאות מרחיקות לכת על שלמות נופו של האתר, עד כי שוב לא יהיה ראוי להיכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית. בשל כך הוחלט להכליל את האתר ברשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון, אגב כוונה לשקול באופן זהיר את הסרתו מרשימת אתרי המורשת העולמית בשנת 2007, אם התוכניות יצאו לפועל".[2]
אף שהקמת הגשר אושרה במשאל עם בשנת 2005, החליטה מועצת העיר דרזדן ב-20 ביולי 2006 לעצור את המכרז להקמת הגשר. לאחר התדיינות משפטית, אולצה מועצת העיר לאפשר את תחילת העבודות בסוף שנת 2007. בחודש יולי 2008 החליטה ועדת המורשת העולמית כי אם הקמת הגשר לא תופסק והנזק שנגרם לאתר עד כה לא יתוקן, הוא יוסר מרשימת המורשת העולמית בשנת 2009. לאחר שלא תוקנו הליקויים לפי דרישת אונסק"ו הוחלט ב-25 ביוני 2009, בישיבה השנתית של ועדת המורשת העולמית, לבטל את ההכרזה. הייתה זו הפעם השנייה שבה בוטלה הכרזה על אתר כלשהו כאתר מורשת עולמית, לאחר שב-2007 בוטלה ההכרזה על מקלט הראם הלבן שבעומאן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של עמק האלבה בדרזדן
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
