עמליה רוזנבלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמליה רוזנבלום
רוזנבלום, 2008
רוזנבלום, 2008
לידה 3 באפריל 1974 (בת 50)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום לימודים הסיטי קולג' של ניו יורק, ניו סקול עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס זאב לספרות ילדים ונוער (2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.amaliarosenblum.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עמליה רוזנבלום-בנאי (נולדה ב-3 באפריל 1974) היא פסיכולוגית[1], מטפלת זוגית, סופרת, עיתונאית ותסריטאית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנבלום נולדה וגדלה ביפו. היא בתם של העיתונאי אדם ברוך והצלמת אריאלה שביד ואחותו של התסריטאי, הבמאי ומגיש הטלוויזיה עידו רוזנבלום.

בגיל 14 החלה לפרסם טור במקומון "תל אביב". בגיל 18 נסעה לניו יורק ללימודים ולא שירתה בצה"ל.[2] היא סיימה תואר ראשון בהצטיינות בפילוסופיה ואנתרופולוגיה בסיטי קולג' של ניו יורק. אחר כך המשיכה בלימודיה לתואר שני באנתרופולוגיה באוניברסיטת ניו סקול בניו יורק, בנוסף קיבלה תואר שני נוסף בפסיכולוגיה ודוקטורט בפסיכולוגיה חברתית - אף הם מאוניברסיטת ניו סקול בניו יורק. עבודת הדוקטורט שלה, בהדרכת יובל נריה, עסקה בקשר בין הגירה, אפליה והסיכון להפרעת דחק פוסט-טראומטית בקרב חיילי צה"ל[3]. במסגרת לימודי הדוקטורט, ובטרם חזרתה לישראל, השלימה רוזנבלום את הלימודים במגמה הקלינית[דרוש מקור], והשתלמה במרכז הרפואי בית ישראל בניו יורק במחלקה הפסיכיאטרית-גריאטרית וכן באשפוז יום.

בשנת 2004 לאחר שנים ארוכות בארצות הברית חזרה רוזנבלום לישראל. למדה שנתיים במסגרת התוכנית להכשרת מטפלים זוגיים ומשפחתיים באוניברסיטת תל אביב, ולמדה טיפול זוגי ממוקד רגש במסגרת הכשרת ה-ICEEFT בבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. היא המטפלת הזוגית הראשונה בישראל המוסמכת לטיפול זוגי ממוקד-רגש על ידי ה-ICEEFT.

בשנת 2004 פורסם ספרה הראשון, הרומן "ונדמה שהכל אפשרי".[4] בשנת 2006 ראה אור ספרה השני "עד קצה המושב",[5] רומן לבני נוער שתורגם לשפות זרות, וזכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.[6] בשנת 2007 התפרסם ספרה השלישי "ללא מלים: התרבות הישראלית בראי השפה", אותו כתבה עם צבי טריגר.[7] ביוני 2014 ראה אור ספרה הרביעי "זאת עם הכתם השחור" (הוצאת זמורה ביתן), אף הוא רומן לבני נוער, שעוסק בהשפעתם של גירושים על ילדים.[8] הספר ראה אור בגרמניה ב-2016. בדצמבר, 2019 ראה אור הרומן "זמן שאול" (הוצאת כתר), העוסק בסופר נחשב וכריזמטי שמקבל הזדמנות לחתום על "עסקה עם השטן" כדי לחזור לפסגה, אבל ככל שהוא מתקרב יותר לצמרת, כך הוא מתדרדר ומסתבך יותר, באופן שמרחיק אותו גם ממי שאוהב אותו וגם מהתהילה.

פרסמה סיפורים קצרים בכתב העת "מסמרים" (גיליון "בעתיד"), ובאוקטובר 2015 בגיליון מס' 3 של "גרנטה בעברית", (גיליון "קרוב לבית"). מלמדת כתיבה במסגרת סדנאות הכתיבה של "בית אריאלה" ועיריית תל אביב.

רוזנבלום היא מטפלת זוגית ומשפחתית, וטיפלה באופן קבוע בנשים במסגרת אגודת "סלעית", המסייעת לנשים לצאת ממעגל הזנות והסמים. במסגרת "סלעית" הנחתה גם טיפול קבוצתי בדגש ביבליותרפי למכורות לשעבר. היא מעבירה הרצאות הן בנושא הטיפול בכתיבה והן בתחום הטיפול הזוגי.

כותבת בלוג בשם "תאוריית הקשר"[9] שמתפרסם באתר "הארץ", בו היא מפרסמת רשימות בנושא טיפול זוגי ומקצועי.

ב-2011 יצרה, במשותף עם שחר ברלוביץ', את סדרת הטלוויזיה "2.3 בשבוע", שעסקה בזוגות המשתתפים במחקר על מיניות ואינטימיות, ובה הודגש הרקע הפסיכולוגי של רוזנבלום. הסדרה שודרה בערוץ 10.[10]

רוזנבלום שימשה כתסריטאית הסדרה "החדש של עומרי גורדון", אשר שודרה החל מאוגוסט 2015 בשידורי קשת. היא כתבה אותה במשותף עם אחיה, עידו רוזנבלום, ועם אסף שלמון.

במאי 2018, שודר ב-HOT8 הסרט "סוכני הזיכרון", שביימה יחד עם אחיה עידו, על אביהם אדם ברוך.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייתה נשואה לבמאי אסף ברנשטיין ולהם בת אחת. משנת 2007 היא בזוגיות עם הזמר והמוזיקאי יובל בנאי (סולן להקת משינה) ובפברואר 2013 נולד בנם המשותף.[11] בפברואר 2017 נישאו רוזנבלום ובנאי בניו יורק.[12] הם מתגוררים בנווה צדק שבתל אביב.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ונדמה שהכל אפשרי, כתר ספרים, 2004
  • עד קצה המושב, כתר ספרים, 2006
  • ללא מילים - התרבות הישראלית בראי השפה עם צבי טריגר, דביר הוצאת ספרים, 2007
  • זאת עם הכתם השחור, כנרת זמורה-דביר, 2014
  • זמן שאול, כתר ספרים, 2019

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחמים
 
כאנום
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם
 
יצחק
 
יעקב
 
ראובן
 
 
אליהו יעקב בנא
 
 
בכורה מלכה שבתאי
 
מאיר אליהו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שמואל
 
עליזה
 
 
חיים בנאי
 
אביגיל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מרים
 
יעקב בנאי
 
יצחק בנאי
 
שמחה
 
דפנה ביור לוי
 
גברי בנאי
 
אורנה שק
 
אביבה
 
יוסי בנאי
 
אילנה
 
אברהם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אהוד בנאי
 
מאיר בנאי
 
אורנה בנאי
 
אביתר בנאי
 
בעז בנאי
 
אורי בנאי
 
לני שחף
 
אורלי זילברשץ
 
יובל בנאי
 
עמליה רוזנבלום
 
שמואל בנאי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נועם בנאיאמיר בנאיאלישע בנאי


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מס' רישיון 27-137184
  2. ^ שירי לב-ארי, איך הפסקתי למרוד והתחלתי לאהוב את הייחוס המשפחתי, באתר הארץ, 19 במאי 2006
  3. ^ עמליה רוזנבלום, "המוח לא בנוי לשאת רמות גבוהות של איום עמום לאורך זמן. זה סוחט", באתר הארץ, 6 באפריל 2020
  4. ^ ונדמה שהכל אפשרי, באתר "עברית";
    מרב מנוח, צי'קליט, באתר nrg‏, 1 בספטמבר 2004
  5. ^ רונית רוקאס, קבלו כמה עצות מגולדה, כלבה אינטלקטואלית, באתר הארץ, 5 ביוני 2006
  6. ^ נימוקי השופטים להענקת פרס זאב לעמליה רוזנבלום על ספרה "עד קצה המושב", ספרות ילדים ונוער, שנה 33, חוברת 2, יולי 2007, עמ' 6
  7. ^ סיגל נאור פרלמן, מה שישראלים עושים בלשון, באתר הארץ, 28 במאי 2007;
    גלעד סרי לוי, ללא מלים – על ספרם החדש של צבי טריגר ועמליה רוזנבלום, 19 ביולי 2007;
    צור ארליך, נגד התנהלות ונגד התנחלות. על 'ללא מילים', 8 בינואר 2010
  8. ^ זאת עם הכתם השחור, באתר "עברית";
    מרים מונדרי, החברה מהפלנטה האחרת, באתר "אנימלס"
  9. ^ "תאוריית הקשר" - הבלוג של עמליה רוזנבלום בנושא טיפול זוגי ומשפחתי, באתר "הארץ"
  10. ^ 2.3 בשבוע, באתר "נענע10;
    אריאנה מלמד, "2.3 בשבוע": מין אמין, באתר ynet, 1 באוגוסט 2011;
    פז חסדאי‏, "2.3 בשבוע": אין ציצים, יש דרמה, באתר וואלה!‏, 1 באוגוסט 2011
  11. ^ רן בוקר, בן נולד ליובל בנאי ולעמליה רוזנבלום, באתר ynet, 10 בפברואר 2013
  12. ^ יוני פרוים, מזל טוב: יובל בנאי ועמליה רוזנבלום נישאו, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 6 בפברואר 2017