עינת וילף

עינת וילף
לידה	11 בדצמבר 1970 (בת 53); י"ג בכסלו ה'תשל"א; ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	דוקטור למדע המדינה: אוניברסיטת קיימברידג', INSEAD, אוניברסיטת הרווארד
עיסוק	פוליטיקאית, סופרת
מפלגה	מפלגת העבודה הישראלית, מפלגת העצמאות
בן או בת זוג	ריכרד גוטיאר (2007–?)
	www.wilf.org
	10 בינואר 2010 – 5 בפברואר 2013; (3 שנים)
כנסות	18
	יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט;
	יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט;

עינת וִילְף (‏נולדה ב־11 בדצמבר 1970, י"ג בכסלו ה'תשל"א) היא דוקטור למדע המדינה שכיהנה כחברת הכנסת ה-18, מטעם סיעות "העבודה" ו"העצמאות", וכיושבת ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילף היא בוגרת התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, ושירתה בצה"ל כקצינה ביחידה 8200. בעלת תואר ראשון במדע המדינה ותולדות האמנות מאוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית, תואר שני במנהל עסקים מ-INSEAD שבצרפת, ותואר דוקטור במדע המדינה מאוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. בשנים 2006-2002 שימשה כיועצת מדינית למשנה לראש הממשלה, שמעון פרס. הייתה יועצת אסטרטגית בנושא קרנות השקעות בתאגיד הייעוץ הבין-לאומי מקינזי, ולאחר מכן שותפה מנהלת בקרן ההון סיכון של "כור תעשיות". עד חברותה בכנסת הייתה עמיתת מחקר במכון לתכנון מדיניות העם היהודי.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילף היא כותבת קבועה של מאמרי דעה בעברית ובאנגלית בעיתונים בישראל ובעולם ומרצה בישראל ובעולם בנושאי חברה ופוליטיקה בישראל. בענייני החברה הישראלית כתבה שני ספרים: בשנת 2003 יצא לאור ספרה הראשון "מקימים, לוחמים ואנחנו - הדור הצעיר והמאבק הבא על דמותה של מדינת ישראל", בליווי הקדמה של שמעון פרס. בשנת 2008 יצא לאור ספרה השני "בחזרה לאלף-בית - הדרך להצלת החינוך בישראל (ללא תוספת תקציב)", אותו כתבה יחד עם אמה, מירי וילף, מורה ומחנכת ותיקה. הספר עוסק במשבר הפוקד את מערכת החינוך בישראל ובפתרונות כוללים למשבר זה.

בשנת 2002 התמודדה על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ברשימה הארצית^[1]. ודורגה במקום ה-39 ברשימת העבודה-מימד בבחירות לכנסת השש עשרה^[2] לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה דורגה במקום ה-35 ברשימת "העבודה" לכנסת^[3]. ובבחירות לכנסת ה-18 מוקמה במקום ה-14 ברשימת המפלגה, אשר קיבלה 13 מושבים^[4].

ב-11 בינואר 2010, לאחר התפטרותו של חבר הכנסת אופיר פינס מכהונתו, החלה וילף לכהן כחברת כנסת. ב-17 בינואר 2011 פרשה ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים בראשותו של שר הביטחון אהוד ברק, והקימה עמם את מפלגת העצמאות^[5].

בדצמבר 2011 מונתה ליושבת-ראש ועדת המשנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לענייני קשרי ישראל והעם היהודי^[6]. וילף שימשה כיו״ר סיעת העצמאות עד יוני 2012, עת מונתה ליושבת-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.

במהלך כהונתה בכנסת יזמה וילף, יחד עם זהבה גלאון, ציפי חוטובלי ודב חנין, תיקון לחוק הבטחת הכנסה המקנה לנשים השוהות במעון לנשים מוכות תקופה העולה על 30 ימים זכות לקבלת קצבת הכנסה.

בדצמבר 2012, עת הגיע המועד האחרון להגשת רשימות המועמדים של המפלגות השונות לקראת הבחירות לכנסת ה-19, הודיעו חברי "העצמאות" וביניהם עינת וילף, שלא יתמודדו על מקום בכנסת הבאה^[7].

באוגוסט 2013 וילף הצטרפה לוועד המייעץ של ארגון NGO Monitor‏^[8].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילף נשואה מאז 2007 לעיתונאי הגרמני ריכרד גוטיאר (Gutjahr) (גר')^[9], המתגורר בגרמניה^[10], ולהם שלושה ילדים. וילף מתגוררת בתל אביב-יפו^[11]^[12].

בשנת 2019, עינת וילף הצטרפה לבנה לטיול שנתי של כיתה א'. הורים של ילד אחר התלוננו על וילף במשטרה בטענה שהיא הכתה את ילדם^[13]^[14]^[15]^[16]. וילף זומנה לחקירה^[17]. היא טענה כי הותקפה על ידי הילד ואף נסחטה על ידי הוריו^[18].

עמדות ציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 באוקטובר 2008 השיקה וילף קמפיין ציבורי בשם "תנו למורים ללמד", הקורא לרפורמה חינוכית ללא עלות תקציבית שבמרכזה מתן סמכות רחבה יותר למורים ולמנהלים בנושאים הבאים: הרחקת תלמידים מפריעים מהשיעור, הורדת ציון בגלל התנהגות מפריעה או אלימה בכיתה, הגבלת יכולתם של הורים להיות במגע ישיר ויומיומי עם המורים והענקת גיבוי למורים על ידי מנהלים וארגון המורים. במאי 2010 הגישה וילף הצעה לבטל את חוק זכויות התלמיד^[19] בטענה ש"חוק זכויות התלמיד, למרות הכוונות הטובות הגלומות בשמו, גרם נזק במבחן המציאות". ההצעה עוררה התנגדות חריפה ביותר מצד חברי מועצת התלמידים והנוער הארצית, שטענו שווילף פתחה "במלחמה נגד הנוער", ואף התבטאו בחריפות נגד מינויה ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת, על ידי שליחת מכתב לראש הממשלה, המוחה על המינוי^[20].

וילף תומכת בלגליזציה של סמים קלים בנימוק שהמצב הנוכחי גורם לפשיעה גבוהה^[21].

ביולי 2010 החלה לקדם הצעת חוק לפיה יוטל שיעור מס זהה על חלוקת דיבידנדים לבעלי שליטה ולבעלי המניות מהציבור^[22]. זאת כחלק מהמאבק נגד הריכוזיות במשק הישראלי^[23].

על פי וילף לב הסכסוך בין ישראל לפלסטינים אינו הסכסוך הטריטוריאלי אלא סוגיית הפליטים, ועד שלא יימצא פתרון לעניין זה הסכסוך לא ייפתר^[24]. לדבריה השיבה הוא לא רעיון תמים של געגוע לבית של הסבתא רבתא והמפתח שעובר במשפחה מדור לדור. אלא רעיון פוליטי שיש בו מרכיב של ניצחון אלים על המדינה היהודית ולא ערגה תמימה לאדמה. וכן טוענת שחמאס הוא מייצג את הפלסטינים^[25].

וילף התבטאה פעמים רבות בנושא הצורך לפעול באו"ם לביטול אונר"א, על מנת לסיים את הנצחת הפליטות הפלסטינית^[26]^[27]. בתקופת מבצע צוק איתן הופיעה וילף בתקשורת פעמים רבות וכתבה מספר מאמרים על הסכנה שבארגון אונר"א ועל כך שלא מדובר בארגון הומניטרי אלא "ארגון פלסטיני עוין הפועל להנצחת חלום השיבה"^[28].

ב-2011 פרסמה מאמר התומך בהצעת חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי ונימקה את יתרונותיה^[29].

ב-2018 יצא לאור הספר "מלחמת זכות השיבה", שנכתב על ידי עינת וילף יחד עם עדי שוורץ, חוקר, מרצה ועיתונאי^[30]. בראיון למעריב ב-24.2.2024 אמרה וילף^[31] כי "אין ספק שהברוטליות והברבריות המפלצתית שהחזירו אותנו לפוגרומים של העיירות היהודיות בגולה הם מסוג הדברים שמוטטו את כל האמונות התמימות. גם החדווה שבה ביצעו את הטבח, ותגובות השמחה בעזה ובגדה גרמו לכל ההסברים של מי שעוד נותר במחנה השלום לקרוס". מאז ה-7 באוקטובר וילף פעילה בהסברה הישראלית בחו"ל.

לדבריה, ההתנגדות לרפורמה המשפטית נובעת מהתפישה לפיה לימין בישראל אין לגיטימיות למשול, גם כאשר מבחינה פורמלית יש לו את הרוב הדמוקרטי הנדרש^[32].

השפעת מלחמת חרבות ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

7 באוקטובר הפך לקו פרשת מים בנוגע לעמדותיה לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והדהים את המערבת העמוקה בין תפיסותיה הפוליטיות לבין המציאות הקשה שחשפה האירועים האלימים. וילף, שהתבססה בעבר על ראייה אופטימית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מצאה את עצמה מתמודדת עם התגלית שהאמונה באפשרות של שלום מבוסס על ויתורים טריטוריאליים אינה מספיקה. התובנות שנזרקו לפניה בעקבות האירועים, הכישלון הביטחוני, והאכזריות שהופגנה על ידי חמאס, הכריחו אותה לבחון מחדש את הנחות היסוד עליהן הסתמכה בעבר. במאמר שפרסמה במעריב קוראת כעת לשינוי דרמטי בתפיסה כלפי הסכסוך, דורשת עמידה בתנאים ברורים מצד הפלסטינים לפני התקדמות כלשהי, ומדגישה את הצורך בהגנה עקבית וחזקה על ישראל, תוך קריאה לאומה להתאחד בפני האתגרים הניצבים בפניה. ^[33]

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק מהספר "מלחמת זכות השיבה" מאת עדי שורץ ועינת וילף, באתר "דיומא", 21 באוגוסט 2020

מאמרי דעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריה של עינת וילף באתר ynet
הננוטכנולוגיה בישראל, בגרסה העברית של הירחון "Scientific American", גיליון 12, אוגוסט 2004
לשלול אזרחות ממחבלים ישראלים משוחררים, באתר nrg‏, 23 באפריל 2014
מספיק יהודית, באתר הארץ, 3 במרץ 2014
לחרדים יש מערכת חיסונית כושלת, באתר הארץ, 10 בפברואר 2014
חוץ לחוד, ביטחון לחוד, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2013
נתניהו נותן סיכוי לדיפלומטיה, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2013
דמוקרטיות כבר לא נלחמות, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של עינת וילף (באנגלית)
עינת וילף, באתר הכנסת
עינת וילף, ברשת החברתית פייסבוק
עינת וילף, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
עינת וילף, סרטונים בערוץ היוטיוב
עינת וילף, באתר כנסת פתוחה
נרי ליבנה, חזון שעינת אוהבת במיוחד, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2003
אלי אשד, החזון של עינת וילף, באתר "אימגו"
אלי אשד, לא בבית ספרנו, באתר "היקום של אלי אשד", 12 בינואר 2009
רותם שטרקמן, אפרת נוימן וצבי זרחיה, ח"כ עינת וילף: "מרגיז שאנשים התעשרו לאחר שהוציאו מהמדינה נכסים במחיר נוח", באתר TheMarker‏, 5 באוגוסט 2010
אופיר בר-זהר, ח"כ וילף: "גלובס" מנסה להשתיק אותי בשל האינטרסים של אליעזר פישמן, באתר TheMarker‏, 24 באוגוסט 2010
אורן פרסיקו, מי מחפש את מי, באתר העין השביעית, 24 באוגוסט 2010
סמי פרץ, עינת וילף: "ישראל היא מודל להצבת אתגרים ארוכי טווח", באתר הארץ, 15 בינואר 2011
נדב שרגאי, "ישראל היא המגן העיקרי לדרישה הפלשתינית לשיבה; זה אבסורד, באתר ישראל היום, 24 במאי 2018
צביקה קליין, ‏"פסיקות של בית המשפט העליון הן ההלכה המודרנית", בעיתון מקור ראשון, 8 בדצמבר 2018
גיקונומי, פרק #843 שיחה עם ד״ר עינת ווילף, פברואר 2024
הרצאה של ד״ר עינת וילף בקונגרס האמריקאי, ה 7 באוקטובר לא התרחש בוואקום באתר יוטיוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ סמדר שמואלי, הפריימריסטים, חלק א', באתר ynet, 3 בדצמבר 2002
^ הכנסת השש עשרה, הרשימות המתמודדות, העבודה - מימד, באתר הכנסת
^ רשימת מועמדי מפלגת העבודה-מימד לכנסת ה-17, באתר הכנסת
^ מרב דוד, תוצאות סופיות בעבודה: הרצוג פינס וברוורמן בראש, באתר nrg‏, 5 בדצמבר 2008
^ ח"כ וילף הפורשת: עכשיו חברי העבודה יוכלו לעזוב את הממשלה, באתר ynet, 17 בינואר 2011
^ אטילה שומפלבי ורוני סופר, 4 תיקים ל-5 ח"כים של ברק; היום הכרעה בעבודה, באתר ynet, 18 בינואר 2011
^ אריק בנדר ודליה מזורי, חברי העצמאות הודיעו: לא נרוץ לכנסת הקרובה, באתר nrg‏, 6 בדצמבר 2012
^ "ר עינת וילף הצטרפה לוועד המייעץ הבינלאומי של NGO Monitor
^ בני טוקר, מנכ"ל ארגון להב"ה בנצי גופשטיין סבור, שמינויה של ח"כ עינת וילף ליו"ר ועדת החינוך זה יום שחור לכנסת., באתר ערוץ 7, 19 ביוני 2012
^ ישי פרידמן, ‏אחרי בר רפאלי גם ח"כ וילף על הכוונת של מרזל, באתר "סרוגים", 10 במרץ 2010
^ אלי ציפורי, ‏מה חיפשה עינת וילף בגרמניה, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2010
^ צבי זרחיה, אפרת נוימן, רותם שטרקמן, לא חברה של אף אחד, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2010
^ חן זנדר, עינת וילף היא חברת הכנסת לשעבר החשודה שתקפה ילד בכיתה א', באתר חדשות 13, 4 בדצמבר 2019
^ הח"כית לשעבר מהעבודה תקפה ילד, מקורביה: סחיטה, באתר "סרוגים", 1 בדצמבר 2019
^ הח"כית שנטען שגרמה זעזוע מוח לילד: "סוחטים אותי", קובי ברקת, ג' כסלו תש"פ 01/12/2019, חדרי חרדים
^ אלי סניור, תלונה במשטרה: ח"כית לשעבר תקפה תלמיד כיתה א', באתר ynet, 30 בנובמבר 2019
^ לירן לוי‏, הותר לפרסום: עינת וילף היא הח"כית לשעבר שנחקרה בגין תלונה על תקיפת ילד, באתר וואלה!‏, 4 בדצמבר 2019
^ הותר לפרסום: עינת וילף חשודה בתקיפת קטין, אבי כהן, 04.12.2019, ישראל היום
^ הצעת החוק לביטול חוק זכויות התלמיד
^ תומר ולמר, התלמידים נגד ח"כ וילף: "יצאה למלחמה בנוער", באתר ynet, 20 בינואר 2011
^ עינת וילף: אני בעד לגליזציה של סמים קלים, באתר "עבודה שחורה", 21 בינואר 2010
^ צבי זרחיה, החוק נגד הריכוזיות הוגש בכנסת: 15 ח"כים חתמו על הצעה להגברת התחרות במשק, באתר TheMarker‏, 4 ביולי 2010
^ ח"כ עינת וילף, קולות מהמזנון, באתר "העוקץ", 25 באוגוסט 2010
^ לדבר על סוגיית הפליטים, באתר מעריב, 3 בנובמבר 2014
^ שרי מקובר-בליקוב, ‏"נביאת ההתפכחות" מהשמאל טוענת: "הטבח הוא מה שהפלסטינים רוצים", באתר מעריב אונליין, 20 בפברואר 2024
^ לנצל את ספטמבר לטובתנו – פורסם בעיתון "ישראל היום", באתר של עינת וילף, 19 במאי 2011
^ עינת וילף, ‏לפרק את תעשיית הטרור וההסתה של אונר"א, באתר ‏מאקו‏, 5 בפברואר 2024
^ ד"ר עינת וילף, לחשוף את הבלוף של אונר"א, באתר ישראל היום, 31 באוגוסט 2014
^ חברת הכנסת ד"ר עינת וילף, הצעת חוק היסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי
^ נדב שרגאי, ישראל היא המגן העיקרי לדרישה הפלשתינאית לשיבה, באתר ישראל היום, 25 מאי 2018
^ שרי מקובר-בליקוב, ‏"השבעה באוקטובר הוא חזון השיבה הפלסטיני": ד"ר ענת וילף מתפכחת מרעיונות השמאל, באתר מעריב אונליין, 24 בפברואר 2024
^ ציוץ ברשת אקס, משנת 2024
^ "השבעה באוקטובר הוא חזון השיבה הפלסטיני": ד"ר ענת וילף מתפכחת מרעיונות השמאל, באתר www.maariv.co.il, ‏2024-02-24

[1] סמדר שמואלי, הפריימריסטים, חלק א', באתר ynet, 3 בדצמבר 2002

[2] הכנסת השש עשרה, הרשימות המתמודדות, העבודה - מימד, באתר הכנסת

[3] רשימת מועמדי מפלגת העבודה-מימד לכנסת ה-17, באתר הכנסת

[4] מרב דוד, תוצאות סופיות בעבודה: הרצוג פינס וברוורמן בראש, באתר nrg‏, 5 בדצמבר 2008

[5] ח"כ וילף הפורשת: עכשיו חברי העבודה יוכלו לעזוב את הממשלה, באתר ynet, 17 בינואר 2011

[6] אטילה שומפלבי ורוני סופר, 4 תיקים ל-5 ח"כים של ברק; היום הכרעה בעבודה, באתר ynet, 18 בינואר 2011

[7] אריק בנדר ודליה מזורי, חברי העצמאות הודיעו: לא נרוץ לכנסת הקרובה, באתר nrg‏, 6 בדצמבר 2012

[8] "ר עינת וילף הצטרפה לוועד המייעץ הבינלאומי של NGO Monitor

[9] בני טוקר, מנכ"ל ארגון להב"ה בנצי גופשטיין סבור, שמינויה של ח"כ עינת וילף ליו"ר ועדת החינוך זה יום שחור לכנסת., באתר ערוץ 7, 19 ביוני 2012

[10] ישי פרידמן, ‏אחרי בר רפאלי גם ח"כ וילף על הכוונת של מרזל, באתר "סרוגים", 10 במרץ 2010

[11] אלי ציפורי, ‏מה חיפשה עינת וילף בגרמניה, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2010

[12] צבי זרחיה, אפרת נוימן, רותם שטרקמן, לא חברה של אף אחד, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2010

[13] חן זנדר, עינת וילף היא חברת הכנסת לשעבר החשודה שתקפה ילד בכיתה א', באתר חדשות 13, 4 בדצמבר 2019

[14] הח"כית לשעבר מהעבודה תקפה ילד, מקורביה: סחיטה, באתר "סרוגים", 1 בדצמבר 2019

[15] הח"כית שנטען שגרמה זעזוע מוח לילד: "סוחטים אותי", קובי ברקת, ג' כסלו תש"פ 01/12/2019, חדרי חרדים

[16] אלי סניור, תלונה במשטרה: ח"כית לשעבר תקפה תלמיד כיתה א', באתר ynet, 30 בנובמבר 2019

[17] לירן לוי‏, הותר לפרסום: עינת וילף היא הח"כית לשעבר שנחקרה בגין תלונה על תקיפת ילד, באתר וואלה!‏, 4 בדצמבר 2019

[18] הותר לפרסום: עינת וילף חשודה בתקיפת קטין, אבי כהן, 04.12.2019, ישראל היום

[הצעת_החוק_לביטול_חוק_זכויות_התלמיד-19] הצעת החוק לביטול חוק זכויות התלמיד

[20] תומר ולמר, התלמידים נגד ח"כ וילף: "יצאה למלחמה בנוער", באתר ynet, 20 בינואר 2011

[21] עינת וילף: אני בעד לגליזציה של סמים קלים, באתר "עבודה שחורה", 21 בינואר 2010

[22] צבי זרחיה, החוק נגד הריכוזיות הוגש בכנסת: 15 ח"כים חתמו על הצעה להגברת התחרות במשק, באתר TheMarker‏, 4 ביולי 2010

[23] ח"כ עינת וילף, קולות מהמזנון, באתר "העוקץ", 25 באוגוסט 2010

[24] לדבר על סוגיית הפליטים, באתר מעריב, 3 בנובמבר 2014

[25] שרי מקובר-בליקוב, ‏"נביאת ההתפכחות" מהשמאל טוענת: "הטבח הוא מה שהפלסטינים רוצים", באתר מעריב אונליין, 20 בפברואר 2024

[26] לנצל את ספטמבר לטובתנו – פורסם בעיתון "ישראל היום", באתר של עינת וילף, 19 במאי 2011

[27] עינת וילף, ‏לפרק את תעשיית הטרור וההסתה של אונר"א, באתר ‏מאקו‏, 5 בפברואר 2024

[28] ד"ר עינת וילף, לחשוף את הבלוף של אונר"א, באתר ישראל היום, 31 באוגוסט 2014

[29] חברת הכנסת ד"ר עינת וילף, הצעת חוק היסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי

[30] נדב שרגאי, ישראל היא המגן העיקרי לדרישה הפלשתינאית לשיבה, באתר ישראל היום, 25 מאי 2018

[31] שרי מקובר-בליקוב, ‏"השבעה באוקטובר הוא חזון השיבה הפלסטיני": ד"ר ענת וילף מתפכחת מרעיונות השמאל, באתר מעריב אונליין, 24 בפברואר 2024

[32] ציוץ ברשת אקס, משנת 2024

[33] "השבעה באוקטובר הוא חזון השיבה הפלסטיני": ד"ר ענת וילף מתפכחת מרעיונות השמאל, באתר www.maariv.co.il, ‏2024-02-24

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת
יושבי ראש ועדת החינוך והתרבות (2003-1949)	שושנה פרסיץ • אלימלך-שמעון רימלט • משה קול • אלימלך-שמעון רימלט • אברהם כץ • אלימלך-שמעון רימלט • אברהם כץ • אברהם שכטרמן • אהרן ידלין • אורה נמיר • נחמן רז • מיכאל בר-זוהר • דליה איציק • אברהם בורג • עמנואל זיסמן • זבולון אורלב
יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט (מ-2003)	מלי פולישוק-בלוך • אברהם פורז • אילן שלגי • מיכאל מלכיאור • זבולון אורלב • אלכס מילר • עינת וילף • עמרם מצנע • יעקב מרגי • ניצן הורוביץ • רם שפע • שרן השכל • יוסי טייב

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: עינת וילף
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עינת וילף