עומק אסטרטגי
עומק אסטרטגי הוא מונח צבאי המתייחס למרחק שבין הקווים הקדמיים או אזורי הקרבות לבין אזורים אזרחיים כגון: אזורי תעשייה, ערי בירה, מרכזי אוכלוסייה ותעשייה צבאית.
שיקולים מרכזיים בעיסוק בעומק האסטרטגי הם עד כמה פגיעים הנכסים למתקפת מנע מהירה או לאופנסיבה מתודית ויכולת המדינה לספוג אובדן שטחים ראשוני ולייצר מתקפת נגד אפקטיבית רחוק ממוקדי הכוח של המדינה.
על מפקדי הצבא מוטלת חובה להתכונן לשני התרחישים ולהציג אמצעים ומשאבים ברמה הטקטית והאסטרטגית על מנת להדוף את כל השלבים של מתקפת אויב מצומצמת או רחבת היקף. האמצעים אינם רק אמצעים צבאיים. גם היכולת למגן ולחזק את התשתית האזרחית ולהופכה לגמישה על מנת לעמוד במתקפה היא יכולת משמעותית בעיתות מלחמה.
הבעיה היא הפשרה שבין מרחב וזמן. כישלונה של גרמניה להביס את ברית המועצות בין 1941 ל-1942 הוא דוגמה היסטורית לכך. הסובייטים נסוגו בעת ההתקפה הגרמנית מפולין לפאתי מוסקבה. הנסיגה אפשרה לסובייטים להסיט את התשתית התעשייתית מזרחה מהרי אורל.
בצה"ל ייעודה של מפקדת העומק הוא תכנון, הפעלת הכוח והובלת מבצעים מיוחדים ורב-זרועיים ארוכי טווח במרחב המוגדר כעומק האסטרטגי של מדינות האויב של ישראל[1].
ישנם חברי כנסת בישראל הסוברים כי ישראל סובלת מהיעדר עומק אסטרטגי.[2]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ צה"ל מקים מפקדת עומק למבצעים רב-זרועיים בעומק האסטרטגי, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 15 בדצמבר 2011.
- ^ שמחה רוטמן, Rothman to 'Post': Israel has veto power over Palestinian state, it's a matter of life and death, עיתון ג'רוסלם פוסט, 22.2.24